כשחושבים על מקומות לאכול בהם על רצועת החוף של דרום הארץ, אשדוד תמיד תהיה המוקד הראשון שעולה לראש. אולי כי היא גדולה יותר וקרובה יותר למרכז, ואולי בגלל המוסדות הקולינריים המפורסמים שפועלים בה, שהצליחו בחריצות ועבודה קשה לחצות את רף הסקרנות של אוהבי האוכל בישראל, ולא רק תושבי העיר או האזור. מסעדת פסקדו, שבשנים האחרונות יצא לה מוניטין של מסעדת דגים מעולה בכל הארץ, פיצה פארינו האהובה ורונג'אן התאילנדית הן רק חלק מהמקומות הרבים והטובים שפועלים בעיר (כל המסעדות המומלצות של אשדוד ממש כאן).
הסיבה המדויקת לא ממש חשובה, וכבודה של אשדוד כאחת מהערים המסקרנות בארץ מבחינה קולינרית במקומו מונח. אלא שדווקא מכיוונה של השכנה הצנועה והחיננית אשקלון מנשבת בשנה-שנתיים האחרונות רוח מרעננת, עם לא מעט מקומות שנפתחים בהובלת בשלנים צעירים ולא ממש זוכים להכרה שהם ראויים לה.
נאמר זאת כך: אם מקבץ מקומות כמו בית האוכל סבתא עז'יזה, "הניצחון של חני", שהיא הווריאציה המחודשת למסעדת הניצחון הרומנית הוותיקה, בית הקפה והמעדנייה אלגרה ולאון או המסעדה והפיצרייה הנפוליטנית בזיליקה היו נפתחים בעיר אחרת - סביר להניח שהייתם שומעים עליהם יותר. אז זה המקום והזמן להכות על חטא, גם אם מעט באיחור, וגם להתחיל לאכול, כי יש הרבה מה.
רשימה של חשקים
את הביקור באשקלון פתחתי, עם נוף יפה למרינה ושמש חורפית חמימה, בארוחת בוקר (או יותר נכון בראנץ') באלגרה ולאון. נדיר לאתר מסעדות בארץ שמובלות כמעט באופן בלעדי על ידי נשים, ואלגרה ולאון - אותה מנהלות האחיות למשפחת בוארון - היא דוגמה נהדרת למקום כזה. כמעט כל העובדים כאן הם נשים, מהמלצריות ועד הטבחיות, ולטעמי זה נכס שניכר גם בתפריט המפתה של המקום, שממנו קשה עד בלתי אפשרי לבחור. מדובר בתפריט בית קפה רחב שעונה על כל הצרכים של מגוון רחב של אורחים, אבל גם ברשימת חשקים מתמשכת שכל חובבת פחמימות מבקשת לעצמה.
התפריט של אלגרה ולאון שופע אפשרויות (חלקן בהשפעה טורקית) ורלוונטי לכל שעות היום (המקום פתוח מהבוקר המוקדם ועד תשע בערב). הוא כולל מצד אחד קלאסיקות כמו איקרה לבנה עם בצל סגול; סלט קיסר וסלט בוראטה עם פסטו ביתי ועגבניות שרי; וארוחת בוקר דייגים עם מטיאס הולנדי, לחם מחמצת דגנים, ביצים, ירקות חמאה וצלפים; ומצד שני אוכל של ממש כמו מאפה סובורק מבוסס פילו עם גבינה בולגרית, קשקבל ופרמזן; ממולאים של בצל עם אורז עגול; קציצות ירק ועדשים כתומות עם צזיקי; ומבחר כריכים מסחרר ומפתה עד מאוד.
הומלץ לנו לפתוח עם ספיישל יומי של סלט ארטישוק צלוי וחסה עם ויניגרט שום ודבש, קונפי שום, שקדים וגבינת כמהין מגוררת (74 שקלים). הסלט שהגיע היה עצום, אבל שמר על קוהרנטיות ולא נפל בפח הקקופוניה שהרבה מהסלטים שמוגשים בבתי קפה נופלים בו, עם רכיבים לא קשורים מכל הבא ליד והעיקר שייראה גדול ושופע. כמובטח, הארטישוקים הצלויים הם ששלטו בסלט. גבינת הכמהין המגוררת, שחששתי שתהפוך את כל הסלט למין חגיגת שמן כמהין מטרידה, הייתה חביבה ולא העיקה והרוטב היה מושקע, מתקתק ומצוין. במחיר כזה, עם זאת, היה הגיוני להגיש לצד הקערה גם לחם, מה שהיה הופך את האירוע מסלט פתיחה לארוחה שלמה.
המשכנו עם מנת ארוחת בוקר או צהריים שהיא עונג צרוף שנדיר למצוא בארץ משום מה - טונה מלט (56 שקלים). טוסטים היו ויישארו פופולריים, ובצדק, אבל משום מה טונה מלט - טוסט בסגנון אמריקאי עם סלט טונה וגבינה, שכשעושים אותו טוב הוא כיף צרוף - עדיין לא ממש מבוקש, לא במטבחי הבתים ולא בתפריטי ארוחות בוקר בחוץ, וחבל. הטונה מלט של אלגרה ולאון נראה תמים אבל היה ההפך הגמור מכך. היו בו סלט טונה עשיר, גבינת פרובולונה ומעט ממרח חריף, וכל ביס בו היה חגיגה של איחוד נכון בין הטעם הייחודי המעט מעושן של הפרובולונה המותכת לבין סלט הטונה המתובל היטב והרוטב. זה מבורדק לאכילה כמו שזה טעים. איזה כיף של דרך לפתוח את הבוקר, או הצהריים. או הערב.
בשלב הזה השובע כבר החל להיות מורגש, אבל רצינו לנסות גם את הבורקס הטורקי שמכינים כאן. אז במקום הגרסה המלאה של ארוחת בוקר טורקית עם בורקס גבינה ותרד, רסק עגבניות וממרח פלפל צ'ומה, זיתים ומלפפון חמוץ, שתי ביצים רכות ולאבנה עם שמן זית וזעתר (73 שקלים), הלכנו על גרסה מצומצמת של בורקס ומטבלים בלבד (36 שקלים). הבורקס עצמו היה פריך ולא שומני, והצליח להיראות עדין לעומת הטונה מלט מהפסקה למעלה. הוא לא היה בורקס אגדי שנחלום לחזור אליו כמו במקומות שמוקדשים כל כולם לבורקס, אבל הוא היה הגון וטעים; אין מה להלין על בורקס שמוכן במקום ומוגש פריך וחמים. אלמלא המתחרים שסביבו כנראה הוא היה מתחסל.
אם חשבתם שתפריט האוכל באלגרה ולאון מקשה על יכולת קבלת ההחלטות, נסו לשבת מול תפריט הקינוחים, שכולל למשל כנאפה, עוגת גבינה עם אוריאו וקרם שנטילי, עוגת גזר וקרם מסקרפונה ובנופי פאי (פאי בננות, טופי וקרמל). אנחנו הלכנו על קראק פאי פיסטוק עם שמנת חמוצה (40 שקל) שהתברר כמעולה. קראק פאי הוא קינוח שגם ככה קשה לעמוד בפניו - הוא חמאתי וממכר, משלב בין מליחות קלה למתיקות טובה ויש לו מרקם מתמסר ונימוח, כך שמרגע שהתחלתם איתו כמעט בלתי אפשרי להניח את הכפית. תוסיפו לכך את הלהיט התורן של ישראל - הפיסטוק - שפה מגיע במשורה ולא באגרסיביות שמשתלטת על הטעמים האחרים, ותקבלו אחלה של פרוסת עוגה לסיים איתה ביקור באחד המוסדות הכי מהנים לארוחת בוקר שיצא לנו לבקר בהם, בדרום הארץ ובכלל.
החוויה באלגרה ולאון לא נקייה מפגמים; לפעמים קשה למשוך את תשומת הלב של המלצריות, המחירים אינם נמוכים והמנות לא אחידות ברמתן. אבל ככלל זה כל כך לא טריוויאלי לשבת באחת מהנקודות היפות ביותר בעיר, בלב המרינה, להביט על הים ועל הסירות וליהנות משמש חורף ישראלית ובד בבד מאוכל מקורי, מושקע וטוב שהוכן מתוך אהבה רבה למקצוע ולחומרי גלם, כמו שנהוג למצוא במקומות שהם גם מעדניות.
האחיות בוארון מגשימות באלגרה ולאון את ההמשך של החלום של סבא וסבתא שלהן, שעלו מטורקיה ופתחו בבת ים מעדנייה קטנה. שם זכו האחיות להכיר את המטעמים שכיום הן מגישות גם אצלן. את החלל הפנימי של המעדנייה מעטרות תמונות של הסבים, ובשילוב אביהן של האחיות, שמסתובב בין הסועדים עם אחת מנכדותיו על הידיים, קשה לפספס את תחושת השליחות המשפחתית שיש במקום המיוחד הזה. לגמרי שווה ביקור כשאתם מגיעים לעיר.
הבית של סבתא עז'יזה
ומסבתא אחת לאחרת. למרות שתיאבון או מקום בבטן כבר לא היו לנו, השמועה על סבתא עז'יזה, מסעדונת אוכל ביתי שפתחו כיסף ויוגב בהשראת סבתם הבשלנית, הכריעה את הכף. הגענו למקום בשעת צהריים ואת הנוף היפה של המרינה החליף מרכז מסחרי שכונתי בלב אשקלון. העיצוב המרוקאי הוא מה שתפס את העין ראשון, אבל אז, כשצעדנו לעומק המסעדה, הבנו את לב הדבר: חלל פתוח ובו שלל סירים צבעוניים שיושבים זה לצד זה, בכל אחד תבשיל אחר לבחירה.
המקום מאוד מאורגן ונקי, והמבחר מפתה למדי ומתחלף כל יום. כשאנחנו הגענו היו כאן חריימה עם דג בורי; קציצות עוף ברוטב אדום; תבשיל בשר ראש; עוף בתנור; וגם אפשרות של שניצל ופירה. לכאורה מדובר באוכל פשוט, אבל רק לכאורה. עובדה שמסעדות כמו עז'יזה הולכות ונעלמות מהנוף המקומי, כי על אף התדמית העממית - מאוד לא פשוט לעמול במטבח על שלל אפשרויות עקביות וטובות לארוחת צהריים מוקפדת במחיר הגון.
האוכל כאן הוא אוכל של בית. לא בהכרח שלי, אבל נהניתי מכל רגע. במיוחד אהבתי את קציצות העוף העסיסיות ברוטב המעט פיקנטי עם האורז המדויק. אוכל ביתי כפי שאוכל ביתי צריך להיות, מזין, מנחם וטעים. 55 שקלים עלתה מנה גדולה למדי כאן, שהוגשה לצד לחם לבן, סלטים וחמוצים לבחירה ומילוי אישי כמה שרוצים.
כן ירבו מקומות כאלה - כמו סבתא עז'יזה וכמו אלגרה ולאון - שמנסים לשחזר את המגע של האוכל של סבתא, באווירה מעט יותר מודרנית ועם הרבה כבוד להיסטוריה.
אלגרה ולאון. הנמל 9, אשקלון. טלפון: 077-4024010
סבתא עז'יזה. הנשיא 4, אשקלון. טלפון: 08-9550055