התוכנית הזו אמורה להגדיל לכם את הנטו - אז למה היא בעייתית כל כך?

יוזמה חדשה שמקדם ראש המועצה הלאומית לכלכלה פרופ' אבי שמחון הכניסה את חוסכי הפנסיה בישראל לחוסר ודאות: ההצעה, שפורסמה בתחילת השבוע, מבקשת לבטל את הפרשת החובה של העובד לפנסיה עד לגיל 40. התוכנית זכתה לביקורת חריפה מצד מומחי פרישה ומההסתדרות. כל זה משאיר שאלות פתוחות רבות על משמעות המהלך עבור הישראלי הממוצע - עשינו בהן סדר.

מה זה בכלל אומר ביטול חובת ההפרשה לפנסיה?

לפי נייר עמדה שהפיצה המועצה הלאומית לכלכלה, עובדים מתחת לגיל 40 לא יחויבו יותר להפריש משכרם לפנסיה. המשמעות היא שההפרשה האוטומטית בגובה 6% משכר הברוטו של העובד תבוטל, ותגדיל את הנטו שלו. הפרשות המעסיק, הכוללות 6.5% מהברוטו לתגמולים ועוד 6% לפיצויי פיטורים, יישארו בעינן.

לפי ההצעה, גם במצב החדש ימשיכו לחול על העובד הביטוחים הנלווים לפנסיה, כמו ביטוח נכות וביטוח שאירים. השינוי לא יהיה כפוי אך ביטול ההפרשה תהפוך לברירת המחדל, ומי שירצה בכל זאת לבצע אותה לפני גיל 40 יצטרך לפעול ולעשות זאת מיוזמתו בצורה אקטיבית.

איך נרגיש את זה בכיס - היום ובפרישה?

המועצה הלאומית לכלכלה מעריכה את השפעת השינוי בתוספת מיידית של כ-500 שקלים בחודש לשכר הנטו של כל עובד מתחת לגיל 40. המחיר מגיע רק עשרות שנים מאוחר יותר, בגיל הפרישה. לפי נייר העמדה של שמחון, קצבת הפנסיה החודשית הממוצעת תרד מ-17 אלף שקלים ברוטו ל-14.9 אלף שקלים - אובדן של 2,100 שקלים. במונחי נטו הקצבה תתכווץ ב-1,800 שקלים, מ-16.6 אלף שקלים ל-14.8 אלף.

הסיבה לפער הגדול היא אפקט הריבית המצטברת, המכונה ריבית דריבית: ככל שהכסף "יושב" יותר זמן בחיסכון הפנסיוני כך יש לו יותר זמן לעבוד ולהפוך לסכום גדול יותר. "כסף שמופקד בגיל 25 יכול לעבוד בשוק ההון יותר מארבעה עשורים. כסף שמופקד בגיל 40 כבר איבד חלק גדול מהיתרון הזה", מסביר מנכ"ל המרכז לתכנון פיננסי ישראל עטיה.

עטיה חישב מה בדיוק היקף החיסכון שהיוזמה של שמחון מבקשת לקחת מהצעירים: לדבריו, הפקדה של 600 שקל מדי חודש מגיל 23 ועד 40 מהווה חיסכון מצטבר של 162 אלף שקלים. אם הסכום הזה לבדו מושקע בחיסכון הפנסיוני עד גיל 67 בלי הפקדה נוספת, הוא יכול היה לגדול לכ-410 אלף שקלים - סכום שווה ערך לקצבה של 2,000 שקלים בחודש.

מי עלולים להיפגע במיוחד מהשינוי?

המחקר של שמחון מניח קריירה רצופה כמעט לחלוטין, מגיל 25 ועד גיל 70, בלי הפסקות תעסוקה משמעותיות ובלי משיכת כספים באמצע הדרך. בפועל, עובדים בשנות ה-20 וה-30 לחייהם נוטים דווקא להחליף עבודות בתדירות גבוהה ולמשוך את כספי הפיצויים. במצב כזה, ויתור על הפרשת העובד לפנסיה עלול להשאיר אותו בשנות החיסכון המוקדמות הקריטיות עם חיסכון מצטבר נמוך שמבוסס רק על הפרשות המעסיק לתגמולים.

הבעיה הזו מחריפה נוכח מגמת העלייה בתוחלת החיים, שמאריכה גם את תקופת הפרישה שהחיסכון הפנסיוני אמור לממן. "עבור רבים מהצעירים של היום, החיסכון הפנסיוני יצטרך בעתיד לממן תקופה ארוכה מאוד של חיים", אומר ד"ר אלכס קפלון, גרונטולוג וכלכלן ומומחה לכלכלת אריכות הימים ולתכנון פיננסי במכללה למינהל. "ככל שאנחנו חיים יותר, האחריות שלנו למימון שנות החיים המאוחרות לא קטנה - אלא גדלה".

לטענת ההסתדרות, כבר היום כ-21% מהגמלאים בישראל חיים מתחת לקו העוני, וכ-20% נשענים על השלמת הכנסה מהביטוח הלאומי. לטענתם, כל פגיעה בחיסכון הפנסיוני בשלב הזה רק תגדיל את מספר הגמלאים שיזדקקו לסיוע מהמדינה בעתיד.

מה זה אומר בפועל ש'זו רק ברירת מחדל'?

ההצעה של שמחון לא אוסרת את ההפרשה לפנסיה עבור צעירים אלא מסתפקת בשינוי ברירת המחדל - מה שמעלה את השאלה כמה עובדים מתחת לגיל 40 בכל זאת יבחרו להפריש בעצמם לפנסיה. קפלון מציין כי עשרות שנות מחקר בכלכלה ההתנהגותית מצביעות על כך שאנשים נוטים שלא לסטות מברירת המחדל שנקבעה להם.

לדבריו, יש הבדל עצום בין לאפשר לצעיר לחסוך ובין לקבוע עבורו ברירת מחדל של חיסכון: "אנחנו מעניקים משקל יתר להווה, מתקשים לדמיין את עצמנו בעוד עשרות שנים ונוטים לדחות פעולות שהתועלת מהן רחוקה", הוא מסביר.

קפלון מזהיר גם שהשינוי לא יפגע בכל החוסכים באותה מידה: מי שצפוי להמשיך לחסוך הוא "ככל הנראה בעיקר מי שמבין פיננסים, בעל הכנסה גבוהה יותר ויכולת כלכלית לוותר על צריכה בהווה" - ואילו מי שצפוי לנצל מיד את התוספת לנטו הם דווקא משקי הבית שהתקציב שלהם לחוץ יותר. לטענתו, מדובר במנגנון שעלול על פני עשורים להעמיק את הפערים הכלכליים בגיל הפרישה.

האם הישראלים חוסכים יותר מדי לפנסיה?

הבסיס להצעה של שמחון הוא טענה שעלתה במחקר שערך, ולפיה כבר היום הקצבה הצפויה לעובד שכיר בגיל הפרישה גבוהה מההכנסה החודשית נטו שלו. מכאן הוא גוזר שאפשר להקל על החיסכון בשנות הקריירה הצעירות מבלי לסכן את הביטחון הכלכלי בפרישה.

הטענה הזו לעודף חיסכון לא נולדה אצל שמחון. מחקרים שפרסם בעבר בנק ישראל מצאו שבעשירוני ההכנסה הנמוכים קיימות קבוצות שמאופיינות ב"חיסכון יתר" - מצב שבו הקצבה הצפויה בגיל הפרישה גבוהה מההכנסה הממוצעת של האדם בשנות העבודה עצמן. אלא שלפי אותם מחקרים, הפתרון המתבקש הוא "מדוד ולא שינוי גורף" - כלומר טיפול ממוקד בקבוצות ספציפיות, ולא ביטול גורף של חובת ההפרשה לכלל העובדים הצעירים כפי שמציע שמחון.

למעשה, כבר היום מגבשים משרד האוצר ובנק ישראל תוכניות אסטרטגיות שבוחנות האם היקף החיסכון הפנסיוני לא הצטבר לממדים גדולים מדי. בין היתר נטען כי קרנות הפנסיה הגדולות הפכו לכל כך עצומות שהן בעלות השפעה לא פרופורציונלית על שוק ההון המקומי ועל שער הדולר.

האם ההצעה היא כלכלת בחירות?

עיתוי פרסום היוזמה להגדלת שכר הנטו של העובדים, כחודש בלבד לפני הבחירות, בעצמו שנוי במחלוקת. "מדובר בכלכלת בחירות", אומר ישירות עומר אשכנזי, מומחה לפרישה באג'נדה פתרונות פיננסיים, שתוקף את תוכן ההצעה, "הצבירה הכי גדולה היא בשנים הראשונות בגלל התשואה".

שמחון, המשמש יועצו הכלכלי הבכיר של ראש הממשלה נתניהו, כבר קידם בעבר הצעות שנויות במחלוקת בעלות היגיון דומה של הסטת כספים מחסכונות ארוכי טווח לטובת צריכה מיידית. בשנה האחרונה קידם תשלום פיצוי לנוטלי משכנתאות שההחזר החודשי שלהם התייקר, ובעבר קידם אפשרות למשיכה מוקדמת של כספי קרנות השתלמות.

לכך יש להוסיף שההצעה של שמחון - גם אם תאומץ - לא צפויה להתבצע בזמן הקרוב. היישום ידרוש שינוי חקיקה שכולל תיאום עם משרד האוצר, רשות שוק ההון וגורמים נוספים החתומים על ההסכמים הפנסיוניים הקיימים. כל זה הוא תהליך שלוקח זמן רב ושלא יוכל להתבצע לפני הבחירות.