בין גן עדן לסיוט: למה הכלכלה במצב כל כך מתעתע

יש משהו מתעתע בכלכלה הישראלית. האם היא חזקה? ברור, אפילו חזקה מאוד. כנראה יותר ממה שרוב הכלכלנים והפרשנים חשבו. האם הכלכלה הישראלית בעיצומו של משבר? כן, אפילו בכמה משברים במקביל, חלקם מאיימים להקריס את היסודות שעליהם עומד המשק הישראלי.

הכפילות המתעתעת הזאת קיימת כמעט בכל היבט של הכלכלה הישראלית.

מי שבוחר להסתכל בצדדים החיוביים ימצא משק שמצליח לצמוח בקצב לא רע למרות מלחמה שמסרבת להסתיים כבר שלוש שנים, הכנסות ממיסים שמפתיעות את משרד האוצר לטובה כמעט בכל שנה מחדש, אבטלה אפסית, בורסה מקומית שוברת שיאים, שקל שהוא אחד המטבעות החזקים בעולם, אקזיטים וגיוסים בהייטק הישראלי שלא עוצרים, תעשיית נשק שהפכה לקטר צמיחה נוסף של המשק, עליית מחירי דירות שנבלמה, ריבית בתוואי יורד בניגוד למגמה העולמית. נתב"ג העמוס ונתוני הוצאות האשראי מוכיחים שרמת החיים פה רק עולה. גן עדן.

לעומת זאת, מי שרוצה להדגיש את הצדדים השליליים של הכלכלה הישראלית ממש לא יתקשה למצוא אותם. ישראל מתמודדת עם חוב של יותר מ-1.4 טריליון שקל ויחס חוב לתוצר שמתקרב ל-70%, הגירעון המתמשך והחוב התופח מובילים לכך שהעלאות המיסים של תקציב 2027 הן בלתי נמנעות. שיעור ההשתתפות בשוק העבודה של גברים חרדים (54%) ושל נשים ערביות (39%) אינו משתפר. עשרות אלפי ישראלים נאלצים לצאת למילואים ולעזוב את עבודתם ואת משפחותיהם (הנזק למשק מוערך בעשרות מיליארדים). הישגי התלמידים במקצועות הליבה מעלים חשש לגבי עתיד ה"סטארטאפ ניישן". השקל החזק פוגע ביצואנים ובהייטק. "בריחת המוחות" מתחילה לתת את אותותיה לאחר שמאות רופאים ומהנדסים עזבו בשלוש השנים האחרונות את הארץ. מחירי השכירות מזנקים בחדות. ישראל נמצאת במקום השני בעולם ב"מדד הביג-מק", שמספק אינדיקציה ליוקר המחיה. מחיר הדלק שובר שיאים של כל הזמנים – וישראל מדורגת במקום הראשון במדינות ה-OECD בשיעור הילדים החיים בעוני. סיוט.

שני התיאורים האלה נכונים. יש מושג שמתאר מציאות כזו, זה נקרא "כלכלת המסך המפוצל" (split-screen economy) והוא הולם היטב את המצב בארץ. התיאור הזה הולם גם את הקיטוב ההולך וגובר בחברה הישראלית: על מסך טלוויזיה אחד יופיעו רק הנתונים החיוביים של הכלכלה, מפני שזה מה שתואם את האג'נדה של השלטון, ועל מסך אחר יופיעו נתונים שליליים, שנועדו להדגיש את התיקון הנדרש בכלכלה הישראלית. ובכל זאת, ננסה לצלול קצת יותר לעומק לאתגרי הכלכלה הישראלית, כי להגיד "יש דברים טובים ויש דברים רעים" זו לא חוכמה גדולה.

מאיש שמן לאיש מורעב

מי שידע בעבר לתאר היטב את אתגרי הכלכלה הישראלית הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו. לפני יותר משני עשורים הגדיר נתניהו, אז שר האוצר, את הבעיה הכלכלית של המשק באמצעות משל "השמן והרזה". לפי אותו משל, המגזר הפרטי (הרזה) נושא על גבו את המגזר הציבורי (השמן). הרזה רק הולך ומתכווץ בזמן שהשמן רק הולך ומשמין.

23 שנה עברו מאז אותו תיאור. "האיש השמן" עבר מאז דיאטת כסאח, ועכשיו אפשר לקרוא לו "האיש המורעב". לפי בנק ישראל והאוצר, ההוצאה האזרחית בישראל נמוכה בכ-10 נקודות תוצר לעומת החציון במדינות ה-OECD, ומאז 2019 השכר במגזר הציבורי נתקע במקום לעומת עלייה של 18% בשכר המגזר הפרטי. במילים אחרות, המגזר הציבורי בישראל סובל מתת-השקעה והפך ממגזר מפוטם שכביכול נהנה מתנאים עודפים ומפנסיות תקציביות למגזר שפשוט לא משתלם לעבוד בו.

למגמות הבעייתיות האלו צריך להוסיף את המינויים הפוליטיים המושחתים שמחליפים את הצמרת המקצועית של משרדי הממשלה והחברות הממשלתיות. הם מובילים לכך שגם אם יש איש מקצוע שיהיה מוכן להתפשר על שכר ותנאים לטובת משמעות – הוא עלול למצוא עצמו מוחלף בידי מקורב או חבר מרכז. זה החוט המקשר בין המחסור בעשרות אלפי מורים במערכת החינוך, לבלגן האין-סופי בנתב"ג, לכך שאין ניידות של משטרת התנועה על הכביש ולכך שמיזמי תשתית במיליארדים מתעכבים עוד ועוד. בלי מגזר ציבורי מתפקד ימשיכו השירותים הבסיסיים לאזרח להידלדל עד לקריסתם המוחלטת.

לעומת המגזר הציבורי המורעב, "האיש הרזה" (המגזר הפרטי במשל נתניהו) התעבה והפך לאיש שרירי למדי שמצליח בימים רגילים להחזיק על גבו ללא מאמץ מיוחד את המשק הישראלי כולו. זאת בעיקר בזכות קטר ההייטק שאחראי לבדו לכשליש מהכנסות המדינה ממיסים וליותר ממחצית מהיצוא הישראלי. הבעיה היא שהמגזר הפרטי נאלץ בשנים האחרונות לסחוב לא רק את הוצאות המגזר הציבורי המדולדל, משימה שהיה יכול לעמוד בה בהצלחה יתרה (לראיה, בממשלת השינוי הכנסות המדינה ממיסים היו גבוהות מההוצאות, ובשנת 2022 היה עודף תקציבי בקופת המדינה), אלא גם את הוצאות המלחמה העצומות.

וזה הזמן להוסיף "איש" שלישי לעלילה. אפשר לקרוא לו הגנרל או החייל או פשוט תקציב הביטחון. עלות המלחמה מאז 7 באוקטובר נאמדת ביותר מ-420 מיליארד שקל. בסכום הזה היה אפשר לבנות מערכת של רכבות תחתיות בגוש דן ובירושלים, והיה נשאר עודף שבאמצעותו היה אפשר להקים גם מסילת רכבת לאילת ולקריית שמונה. בסכום הזה היה אפשר למגן את כל הבתים במדינה, לצמצם את כל כיתות הלימוד ולהגדיל את שכר המורים – או כל פנטזיה אחרת שאתם יכולים לדמיין. אבל בסכום הזה השתמשה מדינת ישראל בשנים האחרונות לניהול מלחמה בכמה חזיתות במקביל, והוא יצא על תחמושת, ימי מילואים, דלק סילוני, מוצבים בלבנון ובעזה, הגדלת התעשייה הביטחונית הישראלית ועוד.

לא רק זה, אלא שאותם 420 מיליארד שקל הם רק הסכום ההתחלתי: ראש הממשלה נתניהו הנחה להוסיף 400 מיליארד שקל למען התעצמות מערכת הביטחון בעשור הקרוב, ולפי החישוב הזה תקציב מערכת הביטחון הקבוע צפוי להיות כמעט כפול מכפי שהיה בתקופה שלפני מתקפת הפתע של 7 באוקטובר.

במילים אחרות – גם אם כלכלת ישראל הגיעה למצב שבו המגזר הפרטי היה יכול לשאת את הוצאות המגזר הציבורי, ואפילו לאפשר הגדלה חכמה שלהן, או אז הגיעה המלחמה, טרפה את הקלפים והובילה לכך שבשביל להחזיק את הוצאות הביטחון העצומות יהיה צורך בהגדלות מיסים. ואלה גם יפגעו בחוזק של המגזר הפרטי (ובעצם בכולנו) וגם יובילו לקיצוצים במגזר הציבורי.

זה לא איזה תרחיש אימים דמיוני, אלא מציאות שאנחנו כבר נמצאים בה והיא צפויה רק להחמיר. אם אתם צריכים מספרים שיוכיחו את הטענה, אז בימים האחרונים פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את הוצאות המגזר הממשלתי בישראל לפי מטרה. אם בשנת 2022 שיעור ההוצאה על חינוך מסך הוצאות הממשלה עמד על 17.4%, ועל בריאות הוצאנו 13.9% – אז בשנה שעברה קטנו המספרים הללו ל-14.9% ו-11.5% בהתאמה. במקביל – שיעור ההוצאה על ביטחון עלה מ-12.6% ל-19.8%. ככה נראה שינוי בסדר העדיפויות של המדינה.

וזה האתגר הכלכלי העיקרי של הממשלה הבאה – יצירת סדר עדיפויות ממשלתי שמעמיד את האזרח במרכז. אפשר לעשות זאת באמצעות החזרת תקציב הביטחון לממדים צנועים יותר, על ידי הפיכת משרד האוצר ושאר משרדי הממשלה לגופים שעובדים למען כל האזרחים ולא בשביל קבוצות לחץ פוליטיות ומגזרים מחוברים.

כדאי וראוי גם לקצץ בכספים הקואליציוניים ובמשרדי הממשלה הפיקטיביים שרק גוזלים משאבים וכספי מיסים מאזרחי המדינה העובדים – ובעיקר ליצור סדר יום ממשלתי שעוסק בפתרון בעיות כואבות כמו יוקר המחיה המאמיר, הפקקים האין-סופיים, מערכת החינוך הקורסת וכל שאר הדברים ש-100% מאזרחי ישראל סובלים מהם. אם שרי הממשלה הבאה יקומו בכל בוקר וינסו לפתור את הבעיות הללו, זה כבר יהיה שיפור גדול מהמצב הנוכחי.

שנת מבחן – פרויקט מיוחד של כתבי N12:

לשבור את הגושים: המהלך הגדול שישנה את הפוליטיקה בישראל | דפנה ליאל

במלחמה הרב-זירתית של ישראל, רק מטרה אחת הושגה | ניר דבורי

ההתרעה כבר נמסרה לנתניהו: האם השטח בדרך לפיצוץ? | אוהד חמו

"מלחמת עולם": האיום האמיתי על האוטונומיה החרדית | אלי הירשמן

הנתון שמוכיח: הילדים שלנו פשוט לא מעניינים אף אחד | יעל אודם