סערה בדיון בערעורו של הנהג שדרס למוות 5 בני משפחה: בבית המשפט המחוזי בבאר שבע נערך היום (ד') דיון ראשון בערעור שהגיש מוחמד אל-גבור, נהג המשאית שדרס למוות 5 בני משפחה בצומת הערבה לפני כ-4 שנים. הנהג ערער על העונש שהוטל עליו - 5 שנות מאסר ומהומה פרצה במקום.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
השופטים קבעו שיש לעכב את הדיון בחודש, וקרובי המשפחה זעמו לאחר שהגיעו לדיון מחיפה הרחוקה. "לא יעלה על הדעת שבמדינה שאמורה להיות נאורה ומתקדמת, אנחנו מגיעים כבר 4 שנים מחיפה לבאר שבע, לשמוע שכל פעם יש עיכוב בדיון. אני שואלת את עצמי איך זה יכול להיות?", אמרה לירון אליעזר-בוחבוט, שבדרך לחתונה שלה נהרגו בני המשפחה.
"אנחנו עדיין חושבים שעונש של 5 שנים הוא מינימלי, לא נכון ולא צודק. לא משקף את הכאב והסבל של המשפחה, אבל בשלב הזה אנחנו מעוניינים שהעונש יישאר כזה ולא יופחת. הגענו עד לבאר שבע בציפייה לשמוע החלטה ואנחנו שומעים שאין החלטה ושאולי יומתק העונש", מחתה אליעזר-בוחבוט.
"לא קולט את הזלזול הזה בחיי אדם"
""ראיתם את העצב, הכאב והתסכול שלנו. אנחנו מגיעים לכאן ושומעים שיש עוד דיון. עד מתי? 4 שנים הוא חופשי ואנחנו סובלים", אמרה בצער. "איך בית המשפט רוצה לשמש הרתעה לנהגים אחרים עם ענישה שכזו? המשפחה חסרת אונים והתסכול הוא עצום".
הכלה שבני המשפחה היו סדרך לחתונתה סיפרה כי מאז המקרה היא בטיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי. "האדם שדרס את בני משפחתי מסתובב חופשי מתחילת המקרה. העלמתי מזה עין, אבל אני אומר לו: 'די, הרגת את החיים שלי. אני רבע בן אדם עכשיו. תן לי לחיות'", אמר בכאב קרוב משפחה אחר.
"נשאר לי ילד אחד מהתאונה, אני צריך להיות חזק בשבילו ואני כבר לא חזק יותר. אני נותן כבוד לבית המשפט אבל לא יכול לראות את הזלזול במות חיי תינוקת, חיילת, בחור שרק התחתן וסבתא. אני לא קולט ולא תופס את זה. זה נמרח כמו מסטיק, בשביל מה לענות את האנשים?", תהה בעצב.
חמישה בני משפחה נהרגו בתאונה
חמישה מבני משפחת דהן נהרגו בתאונת הדרכים שאירעה בכביש הערבה בחודש פברואר 2010, בעת שהיו בדרכם לחתונה של בת משפחה בחיפה. רותי דהן (52), בנה ליאור (31) ובתה שרית (19), כלתה טלי (34) ונכדתה שילת (בת חמישה חודשים), נהרגו כולם בתאונת הדרכים בירידות סדום ליד צומת הערבה.
בן כהן, שאיבד בתאונה את אמו, אחיו, אחותו, גיסתו ואחייניתו ברגע אחד על כביש הערבה, היה בדרכו לחתונת אחייניתו כשקיבל את שיחת הטלפון שבה בישרו לו על מותם של מרבית בני משפחתו.
לאחר התאונה הקשה הוא נאלץ ללוות למנוחות את בני משפחתו בשלושה בתי עלמין שונים. תחילה נקברה אחותו שרית בבית-העלמין בחולון. מאוחר יותר הוא כבר היה באופקים בדרום, בלוויה נוספת, הפעם של אחיו ליאור, גיסתו טלי, והאחיינית הקטנה שילת. בערב נסע בן צפונה לבית העלמין בחיפה ללוות את אימו רות למנוחות.