מפגש מרגש: הוריה של סרן תמר אריאל ז"ל שנהרגה באסון מפולת השלגים בנפאל, פגשו הערב (חמישי) את איתן עידן - אחד המטיילים שהיו עמה, ואולי האדם האחרון שראה את בתם בחיים.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק

איתן העיד, בעודו עובר טיפולים בבית החולים, על הבחירות הבלתי אפשריות שנאלצו המטיילים לעשות, בהן ההחלטה להשאיר את תמר בת ה-25 בשטח, כי הייתה חלשה מכדי להמשיך. "הוא עשה החלטה נכונה", אמר חנן אריאל, האב האבל. "הם היו צריכים להציל את עצמם. הם הבינו שתמר ללא רוח חיים והם קיבלו החלטה אמיצה ונכונה, קשה ביותר".

"אני לא מאחל לאף אחד מאיתנו לעמוד במצב הזה ולקבל החלטה מהסוג הזה והם החליטו את ההחלטה הנכונה", הוסיף אביה של המטיילת שנהרגה. "אנחנו שמחים שתמר נמצאה ואנחנו לא צריכים לעבור את כל החורף הזה אחרי שהשלגים יפשירו ואז ימצאו אותה. הם בכוחות עצומים עזרו אחד לשני להישאר שם עד שהגיעו המחלצים".

המפגש, הערב (צילום: חדשות 2)
צילום: חדשות 2
מפגש מרגש בין איתן להורים של נווטת הקרב תמר אריאלי (צילום: חדשות 2)
צילום: חדשות 2

העדות מהשלג: "תמר עזרה לכולם"

"בראש אני מבין שאנחנו צריכים לקבל החלטה נוראית", כך סיפר עידן לאחר ששב ארצה. לדבריו, ההחלטה התקבלה מחשש שלא יצליחו לחבור לשאר המטיילים אם ימשיכו לסחוב את תמר: "אנחנו פשוט נישאר לבד ואבודים".

תמר אריאל
תמר אריאל ז"ל | צילום:

עידן, שסיפורו נחשף לראשונה ברדיו "גלי ישראל", הוסיף כי "תמר, מרוב שהיא כל כך הרבה עזרה והיא עזרה גם לפורטרים ולחבר'ה שראינו בהמשך הדרך, היא בעצם הוציאה הרבה מהכוחות שלה וכתוצאה מכך היה לה מאוד קשה". לדבריו, הוא ניסה לעזור לתמר, יחד עם המטייל נדב שהם, שנספה גם הוא בסופה ושני, מטיילת נוספת שנפצעה.

"אני עזרתי קצת, אבל בעיקר נדב ושני עודדו אותה ללכת כמה שיותר מהר עד למצב שלנדב היה קצת יותר קשה ואני נאלצתי לעזור לה יותר. אבל כל אותו זמן שהיה לה קשה היא נלחמה ואפילו המשיכה, הרבה יותר מעבר למה שכל בן אדם אחר היה ממשיך, שזה דווקא הראה לי את העוצמות שלה. למרות שהיא במצב כזה, היא המשיכה עדיין ללכת משהו כמו 20 דקות - היא הייתה גמורה והיא המשיכה. אבל אז נוצר מצב שפשוט הרמנו אותה והיא נפלה", הוסיף עידן, שמאושפז ומטופל בבית החולים אסף הרופא לאחר שנחת בישראל.

לדבריו, ההחלטה התקבלה בלב הסערה, מחשש שלא ישרדו אם ימשיכו לסחוב את תמר: "מתישהו אני מבין שאם לנדב כבר אין כוח וגם אנחנו ממש נגמרים - אנחנו מצליחים לקחת אותה צעד אחד או שניים, אבל לא יותר מזה. בראש אני מבין שאנחנו נצטרך ללכת הרבה יותר מצעד אחד - אנחנו מדברים על שעות של הליכה - וכל פעם שהרמנו אותה היא הייתה נופלת".