כבר שמונה שבועות מאז שחולצה אביבה סלע בת ה-97 מבארי בשבת הארורה. כעת, כשהיא יושבת בשלווה המדומה בביתו של אחד מילדיה בכוכב יאיר, מתאבלת על חורבן הקיבוץ ומות יקיריה, נותרה לסבתא האוהבת רק תקווה אחת - לחגוג בחודש הבא יום הולדת עם הנכד איתי, ששבוי בידי חמאס.
סיפורי מלחמה - סיקור N12
- "השבי היה מבעית, מפחיד. כל יום שעבר היה כמו נצח"
- "אני החייל היחיד בעולם שצילם את רגע הפציעה שלו"
- "התמונה של שירי והילדים התפשטה כמו אש בשדה קוצים"
- "אמרתי למחבל: 'רצחת את מעיין'. הוא אמר: 'כן, בטעות'"
למוח קשה בכלל להכיל את מה שעבר על אביבה בשבת ההיא. איך הצליחה להיחלץ בכוחות עצמה מזירת הטבח בקיבוץ בארי. "אני זוכרת שבאו ערבים ואמרו שזה הבית שלהם - אמרתי להם, תפדלו, בואו תבקרו", סיפרה בחיוך. "חשבתי שאפשר לדבר איתם".
גרייסי, המטפלת המסורה של אביבה, עוד הספיקה לשלוח תמונה של שתיהן מחובקות מתחת לשמיכה בממ"ד, עד ההודעה האחרונה שלה - "הצילו, נכנסים לתוך הבית הרבה אנשים". את התמונה המלאה השלימו בני המשפחה מעדי ראייה ששרדו בכדי לספר. "אומרים שהבית של אימא היה החמ"ל, והדשא שלה היה מלא בכלי נשק", סיפרה אסנת, בתה של אביבה. "שם התרכזה הפעילות שלהם. איפה אימא באותו זמן? על הנדנדה במרפסת".
אל החמ"ל שפתחו במרפסת של אביבה המחבלים הביאו עוד אנשים מהקיבוץ. חלקם ייחטפו בהמשך, חלקם נפצעו - כמו חברת קיבוץ שהגיעה לשם פצועה קשה, עם שני הילדים שנותרו לה. "האישה הזאת היא שכנה של אימא שבעלה והתינוקת שלה נרצחו", שיתפה אסנת. "היא אמרה שבזכות אימא היא שרדה, כי היא כל הזמן דיברה איתה וככה היא לא איבדה את ההכרה".
לאביבה, רצף האירועים הזה לא היה מוכר - את הדברים הלא טובים היא לא זוכרת. הזיכרון אכן מתעתע - ערפל החושים והשכחה כנראה משאירים ברף התודעה רק את מה שהנפש יכולה לשאת. "אני זוכרת רק דבר אחד על עצמי, ואני לא מאמינה שכך היה", סיפרה אביבה. "החלטתי שאני הולכת ויוצאת מהקיבוץ".
אביבה החליטה לצעוד לבדה עם ההליכון מהבית שלה לכיוון מגרש החניה, ללא המשקפיים וללא מכשיר השמיעה. היא זוכרת ששרר שקט מוחלט, אבל כשהיא בתוך בועת דממה - מסביבה הלחימה בשיאה. "למזלי הרב מצאתי טרמפ לתל אביב - ועליתי עליו", שיתפה אביבה. "בדרך טלפנתי לבת שלי".
עשרה ימים לאחר מכן, הם קיבלו את ההודעה המרה. אורית, הבת של אביבה, וחתנה, רפי סבירסקי, נרצחו. בנם, איתי, הנכד שהגיע לבקר את אביבה, חטוף בעזה. מרב, בתם של אורית ורפי ז"ל, ואחותו של איתי, תיארה את הטרגדיה המשפחתית: "אי אפשר להסתיר את זה, זו האמת המשפחתית שלנו. סבתא יודעת ששני ההורים נרצחו, כל אחד בביתו, ושאיתי נחטף. בעצם נשארנו שלושה מתוך משפחה הרמטית של שישה".
מרב, היחידה מהמשפחה שלא גרה בדרום, קיבלה בימים האחרונים סימן חיים ראשון דרך אחת החטופות ששוחררו - מאיתי. "הוא ביקש למסור לי שהוא בחיים ושנעשה מה שצריך כדי להוציא אותו", שיתפה. "היום אנחנו יודעים שלקחו אותו כשהוא רואה את אימא נרצחת לו מול העיניים, וכשהוא לא יודע מה קרה לאבא". נועה סלע, בת דודתו של איתי, הוסיפה: "קשה נורא לחשוב עליו שם. ועכשיו שאנחנו יודעים שהלחימה ממשיכה, זה בלתי נסבל".
בשישי האחרון אביבה החליטה, בפעם הראשונה, לצאת מהבית המוגן בכוכב יאיר. בצעדיה המדודים הלכה לכיכר החטופים בתל אביב - להצטרף למאבק להחזרת איתי הביתה. "אני זוכרת שבתור ילדה, תמיד היינו בצל המאורעות", אמרה אביבה. "אבל הנה זה בא בצורה כזו, בגיל כזה מבוגר ובצורה הרבה יותר אכזרית". אך למרות שאיבדה את בני משפחתה, ובגיל כה מופלג היא צריכה להילחם על חזרתו של הנכד שלה, היא מצליחה להרים את הראש: "מוכרחה להיות אופטימית. אין לנו ברירה אחרת, זה המקום שלנו".