"נשק הבחירות" החדש של נתניהו – והפער לעומת העובדות

בחירות 1996. בנימין נתניהו מול שמעון פרס. צוות הקמפיין של נתניהו חיפש בנרות את האס שיאפשר לו לצבור יתרון על פרס, שנישא על מומנטום פוליטי על רקע השבר שמדינת ישראל הייתה נתונה בו חודשים אחרי רצח רבין. נתניהו התמודד אז עם התמונות מכיכר ציון ועם העובדה שניסיונו הפוליטי הסתכם בתפקיד סגן שר החוץ וסגן שר במשרד ראש הממשלה, אפילו לא שורה בקורות החיים של פרס בן ה-72, שכבר היה שר הביטחון וראש הממשלה. נתניהו הצעיר, בן 46 בלבד, אפילו לא היה יכול להתהדר בתפקיד השר לעניינים אסטרטגיים.

אלא שהבחירות נערכו באותה שנה אחרי גל פיגועי טרור רצחניים, על רקע תהליך מדיני פעיל עם הפלסטינים שפילג ועורר חשש כבד בקרב חלקים גדולים בעם. צוות הקמפיין של נתניהו, שהיה מורכב מהאסטרטג האמריקני ארתור פינקלשטיין וממוטי מורל, חיפש בנרות מוטיב שייתן לנתניהו יתרון מובהק על יריבו. והוא נמצא: פרס יחלק את ירושלים. הסלוגן הרשמי היה, אגב, "נתניהו, עושים שלום בטוח", אבל נתניהו אימץ כמנטרה את סוגיית ירושלים גם כשנשאל על מזג האוויר, וניצח בבחירות.

בחזרה לבחירות 2026, אחרי שבנס ובתושייה נמנע אסון תעופה חסר תקדים, בין היתר בחסות מחדל של משרד התחבורה והעומדת בראשו, ניסתה השרה מירי רגב להדוף את הביקורת שנמתחה עליה. את התגובה חתמה במילים: "זה או ימין או פלסטין". וזה לא מקרי. ימין או פלסטין הוא בעצם גלגול נשמות של "פרס יחלק את ירושלים" מהבחירות שנערכו כאן לפני 30 שנה בדיוק.

נתניהו, שמתמודד עדיין עם תוצאות הטבח שרובצות על כתפיו ועם יוקר מחיה שיצא מכלל שליטה, מאבד נקודות גם בתוך ביתו הפוליטי בעקבות הברית עם החרדים. וגם היום כמו אז הוא מחפש את המנטרה שתיתן לו את מכת המחץ מול יריביו. הליכוד רוצה להרחיק את שאלת הבחירות מעול המילואים, מהאחריות לטבח 7 באוקטובר ומסוגיות אחרות, ומנסה לשבור את ההגה לכיוון שנוח לו.

הציבור הישראלי זז ימינה בחדות אחרי 7 באוקטובר: 38% מצהירים שזזו ימינה בעמדותיהם המדיניות והביטחוניות בעקבות מתקפת הטרור הנוראה ושהחשש מהאיום הפלסטיני גבר. אין היום שום תהליך מדיני, אבו מאזן ספון במוקאטעה, הרחק ממדשאות הבית הלבן, אבל נתניהו מנסה את אותו הטריק הוותיק מהבחירות ההן שניצח בהן: לזקק את דילמת המצביע שנדד ימינה לסוגיה בינארית – ימין או פלסטין.

אלא שחשוב לזכור: בשונה מבחירות 1996, שאז הוויכוח המדיני היה קיים ומרכזי ונתניהו זיקק אותו לבחירה דיכוטומית, היום ההקשר שונה: אין תהליך שלום פעיל מהסוג שהיה אז, ולכן "ימין או פלסטין" פועל בתוך מערכת פוליטית שבה השאלה של הקמת מדינה פלסטינית אינה במרכז השיח המדיני באותה צורה.

והינה המספרים: דוח סקופר ניתח 2,865 פוסטים מקוריים של 96 חברי כנסת ומתמודדים, מ-7 באוקטובר 2023 ועד 6 באוקטובר 2026. השיח על "פלסטין" הגיע בשלל הקשרים: הסברה, שאלת מעורבות הרשות הפלסטינית בניהול עזה, הכרה בין-לאומית, אלימות ביהודה ושומרון ועוד.

אלא שהתפנית נרשמה בחודשים יוני–אוקטובר, סביב קמפיין הבחירות. הסוגיה הפלסטינית הופכת לנשק הבחירות החדש.

הראשון שהתניע את המסר הוא דווקא השר עמיחי שיקלי, ב-29 ביולי: "זה ימין – או פלסטין". במשך חודשיים איש ממפלגתו לא חזר על זה. אלא שבסוף ספטמבר הפך נתניהו את ארבע המילים האלה למסר המרכזי בישורת האחרונה בבחירות.

ב-3–4 באוקטובר ניכר גל מתואם של פוסטים מצד כמה חברי כנסת, ובהם ניסוחים זהים או כמעט זהים. 34 פוסטים הכילו את הסיסמה "ימין או פלסטין" ונתניהו לבדו אחראי ל-72% מהמעורבות סביבה. מי אמר פרס יחלק את ירושלים ולא קיבל? המסר מופץ באופן אינטנסיבי ככל שמתקרבים ליום הבוחר.

אלא שיש מסרים וקמפיין ויש גם כמה עובדות. מי שחתם על הסכם 21 הנקודות של טראמפ אך לפני שנה הוא לא אחר מראש הממשלה נתניהו. התוכנית של הנשיא דונלד טראמפ כוללת בין היתר את המילים האלה: "ייתכן שייווצרו התנאים לנתיב אמין להגדרה עצמית פלסטינית ולמדינה, שאנו מכירים בה כשאיפתו של העם הפלסטיני".

כבר הרבה מאוד שנים שמערכות בחירות בישראל לא עוסקות בסוגיית הקמת מדינה פלסטינית כלל, הציבור הישראלי ברובו כבר לא שם, אבל מי שהחזיר את הסוגיה לשולחן ואף נתן את הסכמתו המפורשת לקו אופק שכולל מדינה פלסטינית אינו אלא ראש הממשלה, ולא ב-2009 בנאום בר-אילן, אלא באוקטובר 2025, ובהסכם עם ארגון חמאס שאחרי טבח 7 באוקטובר. באופן משונה למדי, מי שהחזיר את סוגיית המדינה הפלסטינית לשולחן מנסה להפוך אותה עכשיו על ראשם של יריביו.

לפחות באופן מוצהר, גדי איזנקוט, אביגדור ליברמן, נפתלי בנט ויאיר לפיד הבהירו כי הם מתנגדים להקמת מדינה פלסטינית. בציוץ שפרסם איווט ליברמן היום (חמישי) הוא אף כתב כי נתניהו הוא ש"ייכנס להיסטוריה כמייסד המדינה הפלסטינית", ומולו הציג תוכנית משלו, הכוללת פירוק הרשות וביטול הסכמי אוסלו. גם עופר וינטר אמר היום בנאומו בכנס הבין-לאומי של המכון למדיניות נגד טרור של אוניברסיטת רייכמן: "כשראש הממשלה אומר שלא תקום כאן מדינה פלסטינית, אבל נותן לגיטימציה להקמתה כמו בתוכנית 21 הנקודות, הוא בעצם אומר א' ועושה ב'".

במקביל מנסה סביבת נתניהו לשלוף מהארכיונים התבטאויות עבר של מנהיגי המפלגות האחרות כמי שבסתר ליבם רוצים בהקמת מדינה פלסטינית, אלא שאם פותחים את מחלקת הארכיון, לא בטוח שהצהרות עבר של נתניהו ישחקו לטובתו.

לטורים הקודמים בפרויקט של "מה המסר":

בלי רטבים בטוסט: המלחמה של הפוליטיקאים על הדור הצעיר

אם נתניהו ימין – למה הוא מפחד להשתמש במילה הזאת?

מה קרה לקמפיין האנטי-ביבי של איזנקוט?