ייתכן מאוד שמערכת הבחירות הרביעית תסתיים כבר בשעה 22:01 ביום הבוחר, עם 61 מנדטים לימין. אך אם התרחיש הזה לא יקרה, כולנו נצעד לעבר מחוזות פוליטיים שרגל ישראלית לא דרכה בהם מעולם. במחוזות האלה, למשל, אדם עם 12 מנדטים יכול לנסות לכבוש את ראשות הממשלה.

רק השבוע, בוועידת המשפיעים של חברת החדשות, הבהיר נפתלי בנט שלא יחבור לסער וללפיד אלא אם יוצב בראש - והכוונה היא לא לשנה או שנתיים אלא לקדנציה מלאה. בנט בונה על כך שראשי מחנה "רק לא ביבי" לא יעזו ללכת לבחירות נוספות, אחרי שהיו יכולים להגיש למצביעיהם את ראשו הפוליטי של נתניהו, ולא עשו זאת. הנימוק הרשמי של יושב ראש ימינה הוא שרוב העם ימני, ולכן גם אם הציבור לא הצביע לו ישירות - הוא בוודאי מועמד מקובל יותר מלפיד, על 20 המנדטים שהוא עשוי לגרוף. גם גדעון סער, למרות שבנט עקף אותו בסקרים, עוד לא ויתר על החלום להרכיב ממשלה. הקמפיין של סער ובכירי מפלגתו שב וטוען שרק הוא יכול להרכיב ממשלה.  

גדעון סער, נפתלי בנט (עיבוד: יונתן זינדל, פלאש/90 )
מכוונים גבוה גם עם מעט מנדטים | עיבוד: יונתן זינדל, פלאש/90

מאחר שמבחינה תיאורטית סיטואציה כזו עשויה להתרגש עלינו בקרוב, שווה להתעכב על הסוגיה ולתהות אם ייתכן שאדם עם 12 מנדטים יכבוש את התפקיד הרם ביותר. תחילה להיתכנות הפוליטית: סער, לפיד וליברמן אינם מעוניינים בהמשך שלטונו של נתניהו, אך מבחינתם בנט אינו אלא ממשיך דרכו של מנהיג הליכוד. יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן אמר בריאיון ל-N12 שהוא אינו תומך ברוטציה, שכן לא ניתן לסמוך על השחקנים הפוליטיים המעורבים.

במילים אחרות - כפי שנתניהו רימה את גנץ, כך בנט ירמה אותנו. לפיד בוודאי לא ימהר לקחת את הקולות שקיבל ולהמליך איתם אדם אחר, אחרי שכבר עשה זאת בסבב הקודם. בניגוד לדיווחים על ציר שמתגבש בין סער לבנט, בינתיים נראה שלפיד, סער, וליברמן קרובים יותר האחד לשני מאשר לבנט. האחרון אמר שלפיד יהיה ראש ממשלה רק בפנטזיות, אבל גם יו"ר ימינה רחוק מאוד מכך במציאות - בנט יוכל לנסות לסחוט רוטציה רק אם לשני הגושים יהיו יותר מ-61 מנדטים, ובשביל זה הרשימות הערביות צריכות להיות חלשות במיוחד. הרי אם לנתניהו ממילא אין ממשלה, בנט יהיה בסך הכול עוד שחקן בגוש הנגדי לנתניהו.

יאיר לפיד ואביגדור ליברמן (צילום: Miriam Alster/FLASH90, חדשות)
לפיד לא סומך על בנט, ליברמן נגד רוטציה | צילום: Miriam Alster/FLASH90, חדשות

אבל לא פחות חשוב הוא ההיבט המעשי. הפוליטיקה הישראלית מעולם לא סבלה מיציבות יתר. ב-25 השנים האחרונות, הבוחר הישראלי הולך לקלפי בממוצע בכל שנתיים וחצי. זו הסיבה שבעבר ניסו המחוקקים לשנות את השיטה והנהיגו בחירה ישירה. יוזמי השיטה האמינו שאם הבוחר יצביע בשני פתקים - האחד לראשות הממשלה, והשני לרשימה - ראש הממשלה יזכה ליותר תמיכה ויציבות. אלא שההיפך הגמור קרה. ברק ושרון מצאו את עצמם בראש מפלגות קטנות יחסית (26 ו-19 מנדטים, בהתאמה) והתקשו לנווט את הספינה.

אחרי שלוש מערכות בחירות ישירות, ברור היה שהשיטה נכשלה וחוק הבחירה הישירה בוטל. אם יש לקח ללמוד מכך, הוא שראש הממשלה חייב גם לעמוד בראש מפלגה גדולה, אחרת יתקשה לתפקד. אם בנט או סער יעמדו בראשות ממשלה כשלרשותם רק 10 או 15 מנדטים, הם יהיו תלויים בעוד חמש או שש מפלגות כדי להעביר כל מהלך. הם גם לא ייהנו מרוב בקבינט או בוועדות השרים שבהן המדינה מנוהלת באמת, וימצאו את עצמם נסחטים על כל צעד ושעל. אומנם בכל קואליציה צרה יכול ראש הממשלה למצוא את עצמו נסחט, אבל התנהלות מול שתיים או שלוש מפלגות קטנות אינה דומה לניהול חמש מפלגות, שחלקן גדולות ממך - כל שכן ניהול קואליציה שמשתרעת מהקצה הימני לשמאלי וחבריה ממילא יתקשו אפילו להכריע בסוגיה אם עכשיו יום או לילה.

אריק שרון (צילום: אייל מרגולין)
הלקח מהבחירות הישירות לא נלמד. שרון בלשכת ראש הממשלה | צילום: אייל מרגולין

יש לציין שמבחינת החוק אין עם זה שום בעיה. חוק יסוד הממשלה קובע כי "משיש לכונן ממשלה חדשה יטיל נשיא המדינה, לאחר שהתייעץ עם נציגי הסיעות בכנסת, את התפקיד להרכיב ממשלה על אחד מחברי
הכנסת שהסכים לכך". כלומר - זה יכול להיות כל אחד מחברי הכנסת. אומנם הנשיא צריך להתייעץ, אבל הוא לא חייב להטיל את התפקיד על ראש המפלגה הגדולה ביותר, ואפילו לא על מי שיקבל את מספר הממליצים הגבוה ביותר. כך קרה שנתניהו הפך ראש ממשלה ב-2009, למרות שציפי לבני קיבלה מנדט אחד יותר. ועדיין, למרות שזה חוקי ובמסגרת כללי המשחק אנחנו עומדים בפני תקדים בעייתי.

האם אין משמעות בכלל לגודל המפלגה וכל שחשוב הוא הקונייקטורה הפוליטית? אם כך, מדוע שהחרדים לא ידרשו הפעם את ראשות הממשלה, או לפחות שנה אחת ברוטציה? הרי בלעדיהם בוודאות אין ממשלה. או אולי בכלל ניתן שנה לכל מפלגה בראשות הממשלה, כי הרי אי אפשר בלי אף אחת מהן.

הנשיא ריבלין ורה"מ נתניהו לוחצים ידיים (צילום: החדשות 12, החדשות12)
הנשיא יכול לבחור בכל מועמד ובתנאי שהוא ח"כ | צילום: החדשות 12, החדשות12

גם אם החוק מאפשר אחרת, המסורת הפוליטית הישראלית וההיגיון מעניקים משקל לגודל המפלגה. הקביעה כי רוב הציבור הוא ימני, ולכן אפשר להמליך כל מועמד מהימין גם אם קיבל 10 מנדטים, היא מגוחכת. הרי חלק מהקרב נסוב סביב השאלה "כן נתניהו או לא נתניהו", ובכך גם הימין חצוי. שלא לדבר על סוגיות כלכליות, חברתיות, דת ומדינה ועוד שגם בהן יש הבדלים דרמטיים בתוך מחנה הימין. הפוליטיקה הישראלית נמצאת כבר שנתיים במשבר הגדול בתולדותיה אחרי שנשבר הכלל מספר 1, שלפיו יש לכבד את תוצאות הבחירות ולהשלים איתן. לא בטוח שהדרך לצאת ממנו היא לשבור עקרונות נוספים.

לקריאה נוספת:

סקר חדשות 12: 4 מפלגות מתנדנדות סביב אחוז החסימה, בנט עובר את סער

יותר מ-30 אלף הצביעו: זה הנושא החשוב ביותר לטיפול הממשלה הבאה

קרבות בגוש להחלפת נתניהו: לפיד לא סומך על בנט - ומושיט יד למשותפת

ברכבת, במטוס וגם ברכב: בחירות 2021 יצאו לדרך - עם ההצבעות הראשונות בנציגויות בחו"ל

ליברמן באולפן N12: בנט סחטן, לא אקדם רוטציה - מי שיקבל הכי הרבה מנדטים הוא המועמד

סער ל-N12: שוקל לתמוך בחוק שיאסור על נתניהו לכהן כרה"מ תחת כתב אישום

לפיד: לא בטוח שאהיה ראש הממשלה גם אם נהיה הסיעה הגדולה בה

סמוטריץ' בריאיון ל-N12: שבנט וסער יפסיקו לפנטז על ממשלה