מאז שהוציא את השיר הפרו-ישראלי We Will Dance Again, חברים הפסיקו להתקשר, הופעות ושיתופי פעולה בוטלו, ואפילו הזמנה לאזכרה של חבר נשללה ממנו. רגע לפני שיופיע בישראל, בוי ג'ורג' מספר בריאיון לחדשות 12 על האיומים, המחיר המקצועי והאישי, הקושי למצוא נגנים למופע - ולמה למרות כל הרעש וכאבי הראש הוא לא מתכוון לעמוד מנגד
חדשות סוף השבוע
פורסם:
בוי ג'ורג', שלום.
"שלום".
ותודה שהקדשת מזמנך כדי לדבר איתנו.
"שאגיד שלום או הלו"?
כמובן, שלום.
"שלום, שלום".
זה חלק מהנושא שאנחנו נדבר עליו פה.
"אני אף פעם לא יודע מתי לומר את המילה הזאת".
המילה "שלום" תפסה את בוי ג'ורג' בן ה-65 לא מוכן. יש בזה מן הסמליות כי בשבועות האחרונים האנשים שמציגים את עצמם כמי שלכאורה פועלים למען השלום, הפכו את הזמר האנגלי למטרה. "קיבלתי איומים, ואנשים השחיתו תמונות שלי ופוסטרים של הופעות ולה לה לה", הוא מספר בריאיון לחדשות 12. "לי באופן אישי אף אחד מהאנשים האלה לא נראה כמו איש שלום. חשבתי לעצמי, ובכן, אם אתם הפנים של השלום, אנחנו בבעיה".
הוא עבר לא מעט בחיים. סולן להקת "קאלצ'ר קלאב" היה מהכוכבים הבולטים של האייטיז. השיר Do You Really Want to Hurt Me שיצא ב-1982 הפך ללהיט בין-לאומי. Karma Chameleon בא אחריו והפך את בוי ג'ורג' לתופעה. לא רק אייקון של מוזיקה ואופנה, אלא גם פעיל למען זכויות להט"ב וזכויות אדם. היו עוד להיטים כמו The Crying Game ובשנת 2010 הוא שיתף פעולה עם מפיק העל היהודי מארק רונסון בלהיט Somebody To love Me. הוא הופיע במחזות זמר, שפט ב"דה וויס" גרסת בריטניה ואוסטרליה וגם די-ג'יי מבוקש.
בחודש יולי האחרון, הוסיף לעצמו בוי ג'ורג' עוד תפקיד לא רשמי: הקול הכי בולט כנראה בתעשיית המוזיקה הבריטית בעד ישראל ונגד האנשים שתוקפים אותה. בריאיון קודם לחדשות 12 כנציג סן מרינו באירוויזיון האחרון, הוא קינח בקריאת "שלום עליכם" והצהיר: "אסור לי להצביע, אבל אני מניח שהייתי מצביע לישראל אם הייתי יכול". כל חייו היה בסביבת יהודים והם הפכו ליותר מחברים טובים, אפילו להשראה. זכורה החולצה שלבש בקליפ שלDo You Really Want To Hurt Me עם הכיתוב בעברית "תרבות אגודה" - צמד מילים שהכוונה מאחוריו הייתה תרגום קלוקל ל"קאלצ'ר קלאב", שמה של הלהקה שהוביל.
פרסומת
ואפילו הכובע, סימן ההיכר שלו, מתברר, נולד משורשים יהודיים. "הייתי רואה את היהודים החסידים וחשבתי שהם נראים מהמם, הבגדים שלהם והכובעים", הוא נזכר. "אחת הסיבות שקניתי את הכובע הזה הוא כי חשבתי שזה מראה מיוחד. יש לי המון חברים יהודים, היו לי מאז שהייתי ילד, שאני רואה בהם משפחה. לא רק אנשים שעבדתי איתם, אנשים שפשוט הכרתי כל חיי. הייתי בהרבה ארוחות שבת ועשיתי כל חג יהודי אפשרי במשך 40 שנה. צמתי, עשיתי הכול".
"קיבלתי איומים, השחיתו תמונות שלי ופוסטרים של הופעות. לי באופן אישי אף אחד מהאנשים האלה לא נראה כמו איש שלום. חשבתי לעצמי, ובכן, אם אתם הפנים של השלום, אנחנו בבעיה"
בוי ג'ורג'
"חוויתי טראומה אמיתית, פיזית"
ב-7 באוקטובר בוי ג'ורג' ראה את הטבח מתרחש על המסך, והזדעזע: "ראיתי את זה בטלוויזיה ואני זוכר שחוויתי טראומה אמיתית פיזית. הייתי כל כך המום. לראות אנשים עם ילדים ונשים אומרים שזה לא קרה, זה בלתי נתפס, מבחינתי. בלתי נתפס". התחושות האלה הובילו אותו להבין שהוא חייב לעשות משהו, מה שבבריטניה של 2026 נתפס כחטא שאין עליו כפרה. הוא הוציא שיר פרו-ישראלי.
בסוף חודש יולי פרסם בוי ג'ורג' במפתיע את השיר We Will Dance Again, "עוד נרקוד", שבו הוא שר בין היתר: "אתם אף פעם לא מזכירים את 7 באוקטובר / נערות צעירות נאנסו ליד עצים ונרצחו באכזריות רק משום שיצאו לרקוד / אתם מגנים את היהודים מתוך זיכרון סלקטיבי / מוזיקאים מניפים דגלים, ממלמלים כמו עדר כבשים / תעמולה שמוזנת בידי האינטרנט - זה מרגיש כל כך חלש". את הפזמון הקדיש הזמר לקריאה שהשמיעו בקהילת הנובה לאחר הטבח בפסטיבל, ובו הוא חוזר שלוש פעמים על האמירה "אנחנו עוד נרקוד שוב" ואז מוסיף "ולא תהיה עוד מלחמה".
פרסומת
"כשכתבתי את השיר הרגשתי כאילו העולם ממש שבר את הלב שלי שוב", הוא משתף. "פגשתי את מאי חייט, אחת הבנות ששרדו, שוחחנו ואמרתי לה 'אני הולך לכתוב שיר'. אני לא יודע אם אני מסוגל. איך אתה כותב שיר על זה? איך אתה עושה את זה? איך אתה מתרגם את זה למשהו שהוא עוצמתי? הייתי אומר שזו הצהרה רגשית הרבה יותר מאשר פוליטית. וזה פשוט קרה. ישבתי בדירה שלי בשישי בלילה, כתבתי את המילים ואז ניגנתי את זה מההתחלה והיו לי דמעות בעיניים. הרגשתי שזה מאוד עוצמתי".
"כשכתבתי את השיר הרגשתי כאילו העולם ממש שבר את הלב שלי שוב. איך אתה כותב שיר על זה? איך אתה מתרגם את זה למשהו עוצמתי? הייתי אומר שזו הצהרה רגשית הרבה יותר מאשר פוליטית. וזה פשוט קרה. ישבתי בדירה שלי בשישי בלילה, כתבתי את המילים ואז ניגנתי את זה מההתחלה והיו לי דמעות בעיניים"
"זה התחיל בשורה הזאת 'אתם אומרים רצח עם, אני אומר מלחמה' שידעתי שהיא תהיה שנויה במחלוקת, אבל זו מילה שמשתמשים בה שוב ושוב ושוב. בתור יוצר, הרגשתי שזה משהו שחייב להיאמר", הוא מציין. אחרי שהשיר יצא, ועם קשר כמובן, פורסם כי בוי ג'ורג' ומנהל הלייבל שלו הפסיקו לעבוד ביחד. הפקת המחזמר "ישו כוכב עליון" בווסט אנד שבלונדון הודיעה שהוא לא יגלם את דמותו של המלך הורדוס. עוד ועוד שיתופי פעולה והופעות בוטלו, ובעיקר - חברים ישנים נעלמו. "אנשים פשוט מפסיקים להתקשר אליך ומתנהגים כאילו אתה לא יודע למה הם לא מתקשרים", אומר בוי ג'ורג'. "זה כל כך טיפשי".
פרסומת
שמת לב לכך שאנשים סביבך פשוט נעלמים?
"כן, כן. היו כמה דברים שנקבעו ופתאום השיחות הפסיקו. 'תשיר בשיר שלי?', אתה יודע. הקטע שלי שאני אוהב ביטולים. ככל שאתה מתבגר, לא קשה לנתק את הקשר עם אנשים שלא מוסיפים שוב דבר לחיים שלך. בייחוד במצב כזה, שאתה יודע שלחלק מהאנשים האלה לא אכפת משום דבר. הדעות הפוליטיות שלהם נוגעות לדולצ'ה וגבאנה, אז כשלפתע הם מחזיקים בעמדה לגבי משהו שאני יודע שלא אכפת להם ממנו, זה מכעיס אותי כל כך".
אז למה הם הפסיקו להתקשר?
"כי הרבה אנשים שאני מכיר עובדים עם בני דור ה-Z, כמו די-ג'יים, אמרגנים. הם חיים בעולם הזה של צעירים וזה כמו דם בשביל ערפד. הם זקוקים לדם הזה כדי לשרוד אז הם לא יכולים לומר את מה שהם חושבים. לי לא אכפת לי. כלומר, אני רק כתבתי שיר. פאק דור ה-Z, שישנאו אותי".
"ככל שאתה מתבגר, לא קשה לנתק את הקשר עם אנשים שלא מוסיפים שוב דבר לחיים שלך. בייחוד במצב כזה, שאתה יודע שלחלק מהאנשים האלה לא אכפת משום דבר. הדעות הפוליטיות שלהם נוגעות לדולצ'ה וגבאנה"
פרסומת
"ביטלו הזמנה לאזכרה של חבר. זה היה מוזר"
הוא תמיד היה אאוטסיידר, תמיד שיחק לפי כללים שונים מאלו של אחרים, וזה כנראה עוזר לו להתמודד עם כל מה שהוא חווה בשבועות האחרונים. למשל, איך אחרי עשרות שנים של מאבק למען זכויות הקהילה הגאה, דווקא מתוך הקהילה הזו יוצאים קולות שמאשימים אותו בתמיכה ברצח עם ושהוא פשיסט.
"אחד החברים שלי מת מוקדם יותר השנה, הייתה אזכרה וביטלו את ההזמנה שלי אליה. זה היה קצת מוזר", הוא מספר על המקרה החריג. "יש הרבה מקומות בלונדון שאני לא הולך אליהם עכשיו, אבל יש לי מה לעשות. אני לא צריך ללכת למועדון ולהסתובב עם אנשים שיש להם אנרגיה רעה". עוד הוא מוסיף: "כשהייתי בקנדה לפני מספר חודשים, הרבה אנשים לא הגיעו בגלל ההשקפות שלי, אבל במקומם הגיעו יהודים עם דגלים. הקהל שלי השתנה, אבל אני חושב שלהרבה אנשים אין עמדה. האנשים שיש להם עמדה מהצד השני הם רועשים מאוד, הם די ניצחו בנרטיב התקשורתי".
"מעולם לא אמרתי שלא אכפת לי מפלסטין, מעולם לא אמרתי שלא אכפת לי ממשהו", מדגיש בוי ג'ורג', "אני פשוט מכיר יהודים ויודע שהם אנשים טובים. אני יודע שהם רוצים לחיות. חיים יהודיים הם חגיגת החיים. כל דבר בתרבות היהודית קשור להנאה מהחיים. הם רוצים להיות פה והם רוצים ליהנות להיות פה, אז זו ההבחנה שאני עושה".
פרסומת
אחרי שעודד מרחוק, בוי ג'ורג' שכבר הופיע בעבר בישראל סוגר מעגל ומגיע גם לתמוך מקרוב. ב-4 בנובמבר הוא יופיע בהיכל מנורה בתל אביב, והישראלים, שיודעים להכיר תודה, רכשו את כל הכרטיסים. השבוע הוא הכריז על הופעה שנייה באותו המתחם שתוקדש לקהילת הנובה ותתקיים שלושה ימים לאחר מכן. "אני עדיין מנסה למצוא להקה כרגע", הוא מספר, ושומר על הצחוק גם כשמתעוררים קשיים לוגיסטיים.
גם זה בעייתי?
"אנחנו עובדים על זה, זה בסדר. אני יכול לעשות את זה לבד, אני יכול להיות כמו אד שירן עם גיטרה אקוסטית. לא אצטרך לעשות את זה אבל... כן, זה מעניין, ואני מנסה למצוא אנשים מספיק אמיצים בשביל להגיע".
פרסומת
שמעת על אנשים שאמרו שהיו באים אם ההופעה לא הייתה בישראל?
"כן, כן".
למרות התגובות הקשות, האיומים הנמשכים והמשימה המורכבת למצוא מוזיקאים שיסכימו להגיע ולנגן בארץ, בוי ג'ורג' אומר שבכל מקרה יגיע ויופיע. מבחינתו זו יותר מסתם הופעה, אלא אקט של תמיכה ונקיטת עמדה מוסרית. זו הדרך שלו לעמוד לצד חבריו היהודים בשעה שבה הם, אנחנו, זקוקים כמעט לכל חבר שנוכל למצוא.
"זה לא מרגיש כמו משהו שצריכים להודות לי עליו, אתה מבין?", הוא אומר.
עכשיו אתה מעמיד אותי במצב לא נעים כי רציתי להודות לך על הריאיון הזה בתודה מקרב לב על כל מה שעשית ועל המילים שאמרת, בצורה שאתה מגן על העם היהודי, על המוסר ועל מה שצודק. אז בשם כולם פה, אני רוצה להודות לך.
"תודה לך. שלום!"
מצאתם טעות לשון?