הרפורמה של קרעי מחכה לטראמפ: "נידון בדרגים בין רה"מ למשרד החוץ של ארצות הברית"

סעיף נוסף ברפורמה בשוק התקשורת מתייחס לז'אנר הנקרא "סוגה עילית", מושג שקבע המחוקק לתיאור תוכניות איכותיות כמו דרמה ותעודה. כיום כל גופי התוכן בארץ מחויבים להשקיע אחוז מהכנסותיהם בסוגה זו, אך החוק החדש של קרעי מפחית את שיעור המחויבות כך שבעוד שבע שנים, כלל גופי השידור ישקיעו פחות בתכני מקור.

• ריכוזית, בעלת סמכויות חסרות תקדים: מעמד "הרשות לתקשורת משודרת" - לפי נוסח הצעת החוק שתוגש לוועדת השרים, הרשות השנייה (המפקחת על כל הערוצים המסחריים) ומועצת הכבלים והלוויין (האחראית על הערוצים שמפעילות HOT ו-yes) יבוטלו. במקומן תקום מועצה חדשה, ריכוזית ובעלת סמכויות חסרות תקדים בתחומי התחרות; רגולטור פוליטי שנשלט על ידי שר התקשורת, שכן 5 מתוך 7 מחבריו ימונו על ידו. בניגוד למבנה הרשות השנייה, מאחדים בין תפקיד יו"ר ומנכ"ל המועצה ומצמצמים את המרחק בין השר לרגולטור האמון על שוק השידורים. בכך, השר מעניק למועצה החדשה סמכויות תחרותיות רבות ובפועל מקים רשות תחרות חדשה ונפרדת לשוק השידורים. החוק מסמיך את המועצה להורות לשחקן מסחרי לנקוט בכל פעולה אשר בעיניה פוגעת בתחרות.

• עובדי מדינה יפקחו על החדשות - מרשמים מטעם המדינה וסמכות לעצירת פעילות שחקן מסחרי: הרישיונות הקיימים בשוק השידורים כיום יתחלפו בשלושה מרשמים. לרשות החדשה סמכות לבטל רישום במרשם ולאסור על גופים עסקיים לפעול בשוק השידורים.

• יכולת לקנוס את גופי השידור במיליוני שקלים - החוק קובע כי למועצה החדשה תהיה סמכות להטיל עיצום מינימום של 1% מהכנסותיו השנתיות של גוף מסחרי, כך שאלו יכולים להגיע למיליוני שקלים לכל הפרה. קנסות אלה הם סכומי עתק עבור הערוצים הישראליים, המהווים איום אמיתי על הישרדותם הכלכלית של הערוצים, והם מזכירים מאוד את הקנסות והשיטה שאימץ ראש ממשלת הונגריה, ויקטור אורבן, שתקע מסמרים בארון הקבורה של התקשורת העצמאית ובעקבות מדיניות זו כלי תקשורת רבים נסגרו או שינו את אופי סיקור האירועים במדינה.
  המשמעות: כלי זה יאיים בצורה משמעותית על האיתנות הכלכלית של גופי השידור בישראל ויכול להביא, אם הממשלה תהיה חפצה בכך, לסגירת ערוצים שכן הוועדה שתקבע את הקנסות תהיה בשליטתו של השר. המצב כיום: הרגולציה מקפידה על הפרדה בין האינטרסים המסחריים של כל ערוץ לבין חברת החדשות שלו, ושומרת על עצמאותה. הרפורמה תבטל הפרדה זו.

• סמכויות חסרות תקדים לפיקוח על האינטרנט - על פי תזכיר החוק, גופים מסחריים אשר משדרים חדשות לא יוכלו להקים או לרכוש אתרי אינטרנט חדשותיים ללא אישור הרשות החדשה. לראשונה, מדובר בשליטת המדינה על מרחבים אינטרנטיים.

• השתלטות פוליטית על נתוני הרייטינג - לראשונה, למדינה תהיה סמכות לדרוש ולקבל את כל נתוני הצפייה מספקי התכנים, לעבד את הנתונים בהתאם לשיקוליה ולפרסמם. לא רק שמדובר בהתערבות גסה של המדינה שהוסדר עד היום בשוק הפרטי, אלא גם בחינה בעולם מראה שמעורבות דומה של המדינה בתחום זה קיימת רק ברוסיה וסין. לפי הערכות בשוק הפרסום, כלי זה נועד בין היתר גם לאפשר לממשלה להעביר עוד כספי פרסום ממשלתיים לערוץ 14.

• הקמת יישומון עידן פלוס - המדינה תקים פלטפורמה רב-ערוצית אפליקטיבית שתתחרה בפלטפורמות הרב-ערוציות המסחריות - יס, הוט, סלקום TV, פרטנר TV ו-FreeTV. למעשה, המדינה תדרוש מערוצי הטלוויזיה (קשת 12, רשת 13, כאן 11, ערוץ 14 ועוד) למסור לה את התוכן שלהם בחינם, דרך אפליקציה. זאת, למרות שכל הערוצים מאפשרים לציבור לצפות בתכנים בחינם באפליקציות הייעודיות הקיימות. האפליקציה המתוכננת תעמיס עלויות אינטרנט ותפגע בשכבות החלשות, בהן קשישים ואוכלוסיות נוספות שנהנות היום ממוצר חינמי.

• חובת השקעה בהפקות מקומיות - ספק תכנים רשום ישקיע בכל שנת כספים סכום השווה ל-6.5% מהכנסתו השנתית האחרונה, לפחות. ספק תכנים בין-לאומי (בהן שחקניות הסטרימינג נטפליקס ודיסני) שהכנסתו בשנה נתונה מאספקת תכנים בישראל עולה על 40 מיליון שקלים, ישקיע בשנה העוקבת סכום השווה ל-6.5% לפחות מהכנסתו האמורה במימון, בהפקה או ברכישה של הפקות מקומיות מ"סוגה עילית" (תוכניות דרמה ותעודה).

• שידורי הספורט - לא יינתנו בבלעדיות. ערוצים בתחום יחויבו לשדר תכנים גם באפליקציות במכשירים ניידים. החוק גם יגדיר מהם אירועים "בעלי חשיבות תרבותית לאומית" שישודרו בערוץ פתוח. יחד עם זאת, המהלך עלול לגרום לפגיעה כלכלית בענפים בעלי פופולריות פחותה.