"ספר המהלכים" של קרעי | קווים מקבילים: כך הוגבלה התקשורת החופשית בהונגריה, בטורקיה ובפולין

שר התקשורת שלמה קרעי לא המציא את הגלגל במהפכה שהוא מקדם בתחום התקשורת. ב-2010 חוקקה ממשלת הונגריה בראשות ויקטור אורבן חוקים שאפשרו לנאמני השלטון להשתלט על הגוף שמפקח על התקשורת. בטורקיה, השלטון של הנשיא רג'פ ארדואן החל להשתלט על כלי תקשורת עצמאיים ב-2013, ובשנים שלאחר מכן ביצע שורה של צעדים, ובהם הטלת קנסות עתק על כלי תקשורת שהעזו לבקר אותו. בפולין, הממשלה הקודמת במדינה הפכה ב-2016 את השידור הציבורי במדינה לכלי תעמולה בידי השלטון.

חוק השידורים שמציעים קרעי וראש הממשלה נתניהו, והחוקים הנלווים לו בתחום התקשורת, נועדו ללכת בעקבות אותן המדינות שהצליחו לרסן ולהגביל את העיתונות הביקורתית. ארגז הכלים שמציע קרעי דומה להפליא לאלו שהשתמשו בהם אותן המדינות - מהקמת ועדת פיקוח חדשה, דרך הרתעת כלי התקשורת באמצעות קנסות, ועד השתלטות על התאגיד הציבורי. שוחחנו עם עיתונאים ואנשי אקדמיה ששיתפו בחוויות האישיות שלהם במדינות בהן רפורמות חוקיות כאלו ואחרות הביאו למצב שהעיתונות במדינה שלהם כבר לא חופשית.

בכל המדינות האלו העבירו המפלגות השולטות רפורמות דרמטיות בשוק התקשורת, לכאורה במטרה "לאזן" את התקשורת הליברלית, ולהפוך אותה לפטריוטית או משקפת יותר את הלך הרוח בעם. בפועל, הרפורמות האלו ריסקו את התקשורת החופשית בכל אחת מ-3 המדינות האלו, הקשו מאוד על החלפת הממשלה ששלטה בחלקים נרחבים בעיתונות, ומנעו מהתקשורת המקומית לשקף את המציאות או לבקר את השלטון.

השוט הקטלני - קנסות

אצל ויקטוריה סרדולט, כתבת בכירה באתר HVG ההונגרי שעבדה בתקשורת במדינה ב-20 השנים האחרונות וחוותה את השינוי הדרמטי שעבר על העיתונות המקומית, הכול התחיל ב-2010. "במשך שנים מונו נאמנים למפלגת השלטון לוועדה שמפקחת על התקשורת, והם אלו שיכלו להכריע על הקנסות. ובגלל שאלו שהחליטו על הקנסות היו ממפגלת השלטון, ההחלטות התקבלו על בסיס שיוך פוליטי, ולא בהכרח על בסיס התוכן", היא מספרת.

"הרגשתי את דיכוי העיתונות של אורבן על בשרי", תיאר העיתונאי ההונגרי אנדרס פת'ו את דיכוי התקשורת במדינתו בפוסט פומבי שכתב. "לפני שמונה שנים אתר חדשות פופולרי שבו עבדתי הועמד תחת לחץ פוליטי כבד בעקבות תחקירים שפרסמתי על דמות בכירה בממשלה. העורך שלי ואני קיבלנו הוראה מנציגי בעלי האתר, חברת תקשורת בעלת קשרים קרובים לממשלה, להאט את קצב הדיווח - ואף ביקשו להסיר מהאתר כתבות מסוימות".

כך בהונגריה שתחת מודל אורבן, יכולה הוועדה שמפקחת על התקשורת (שמפלגתו של אורבן שולטת בה) להטיל קנסות בגובה מאות אלפי שקלים אם היא קבעה שמדובר בתוכן לא חוקי או לא מוסרי. בפועל משתמשת הממשלה בקנסות האלו כדי ליצור מאזן אימה מול כלי תקשורת ביקורתיים, שלא יכלו לעמוד בהם. כך לדוגמה תחנת השידור RTL הביקורתית לשלטון ספגה קנס של יותר ממיליון שקל על שידור תוכן מיני בלי סיווג גיל מתאים, ותחנות נוספות ספגו קנסות קטנים יותר.

"השימוש באמצעים כלכליים בהונגריה היה מאוד בוטה, ורואים את זה גם במקרה הישראלי - כי זה הכי אפקטיבי", אומרת ד"ר הדס אהרון, עמיתת מכון מולד וחוקרת לאומיות, פופוליזם ודמוקרטיה. קשה לפספס את קווי הדמיון בין החקיקה בהונגריה לבין זו שמוצעת במסגרת "חוק השידורים" שמוביל השר קרעי. לפי "חוק השידורים", אם יאושר בכנסת, יוקם גוף חדש שיפקח על כלי התקשורת, ושר התקשורת יוכל למנות את רוב חבריו. הגוף החדש יחליף את הרשות השנייה, ויוכל להטיל קנסות בסך מיליוני שקלים שבכוחם למוטט ערוץ בשל הפרות שונות ועמומות. השר גם יוכל לשנות בהמשך את רשימת ההפרות שבגינן ניתנים אותם קנסות.

גם בטורקיה, שבה היכולת של התקשורת החופשית לבקר את השלטון מצומצמת במיוחד, השתמשו בקנסות ככלי להשתיק את הביקורת - בשנת 2023 הוועדה שאחראית לתקשורת בטורקיה השעתה עשרות שידורים וגופים משדרים וחילקה 63 קנסות - רובם המוחלט לכלי תקשורת ביקורתיים. בשנת 2024 חולקו קנסות בשווי 6.3 מיליון שקלים.

לדוגמה, ב-2023 קנסה מועצת התקשורת הטורקית 3 כלי תקשורת ביקורתיים בעקבות הסיקור שלהם בנוגע לרעידת האדמה במדינה, שהרגה 42 אלף בני אדם. הקנסות היו כבדים: כ-3%-5% מההכנסות החודשיות של אותם כלי התקשורת. לצד זאת, הם אולצו להשעות את השידורים שלהם ל-5 ימים. "אנחנו חיים בתקופה שבה לדווח על המציאות זה פשע", אמר נציג האופוזיציה במועצת התקשורת.

בפולין ננקט צעד דומה. "הם (המפלגה השולטת בזמנו) השתלטו על שתי הרשויות הרגולטוריות של שוק התקשורת, ומינו דמות שהשתמשה לרעה בכוח הרגולציה כדי להטיל קנסות על כלי תקשורת. הוא פירש את הסמכויות שלו בצורה מאוד רחבה, והתחיל להטיל קנסות משמעותיים מאוד של מאות אלפי שקלים על שידור אחד", סיפרה ל-N12 ד"ר אנה ווז'צ'יק מהמחלקה למשפט חוקתי באוניברסיטת קוז'מינסקי בוורשה שבפולין, והוסיפה: "שמעת על קנסות חדשים כל יום".

ההשמצה והמתקפה החזיתית והקולנית של השלטונות על כלי התקשורת נועדו להכשיר את הקרקע וליצור הצדקה ציבורית לריסון התקשורת החופשית. "המפלגה השולטת החזיקה בנרטיב שהתקשורת הפולנית נשלטת על ידי השמאל והאג'נדה הליברלית. הם תמיד טענו שהם רק מנסים לאזן את הנרטיב, ושהם רוצים תקשורת פטריוטית. במקביל הם ניסו לקדם כלי תקשורת קטנים יותר מהימין, ותמכו בהם", מספרת ד"ר ווז'צ'יק על הנעשה בפולין. היא מוסיפה שהפוליטיקאים הפולנים ניסו להצדיק צעדים ספציפיים בכך שהם נעשו במדינות אחרות, תוך התעלמות מההקשר הרחב.

המקל והגזר: הפעלת לחץ כלכלי על כלי התקשורת

מעבר לקנסות, בטורקיה, פולין והונגריה הפעילו השלטונות לחץ כלכלי על כלי התקשורת באמצעות הזרמת כספים לכלי תקשורת ידידותיים, ומניעת כספים מכלי תקשורת עצמאיים. בכך מופעל לחץ כביר על הבעלים של כלי התקשורת להפעיל לחץ על העיתונאים למען סיקור אוהד יותר, שיזרים כסף לעיתון.

"הממשלה עיוותה את התחרות", מספרת ד"ר ווז'צ'יק. "הם התחילו לממן במגוון דרכים כלי תקשורת פרטיים שהיו ידידותיים עבורם".

ממשלת נתניהו מקדמת מהלך דומה, שכולל שינוי בשיטת מדידת הרייטינג ומתן כוח לממשלה בסוגיה זו, מה שמעלה חשש להתערבות פוליטית בקביעת הרייטינג. סוגיה זו חשובה מכיוון שהיא משפיעה על התמחור של פרסומות, מקור ההכנסה לערוצים.

במקביל למאמץ לפגוע בערוצים עצמאיים, הממשלה קידמה ואף אישרה שורה של הטבות עתק לערוץ 14. בנוסף, חוק השידורים של קרעי עשוי להיטיב עם בעל השליטה ב-HOT ובערוץ i24 פטריק דרהי.

הפלת חומת ההפרדה בין העיתונות לאינטרסים העסקיים

היבט נוסף של "חוק השידורים" הוא ביטול ההפרדה המבנית והחוקית הקיימת כיום בין מערכות החדשות לבעלי המניות של הערוץ. ההפרדה נועדה להגן על מערכות החדשות מאינטרסים מסחריים, ומעניקה למנכ"ל חברת החדשות עצמאות בהחלטותיו. היא מעוגנת בחוק הרשות השנייה, שמחייב הפרדה תאגידית בין פעילות החדשות לבין הפעילות העסקית של הערוץ ומינוי הדירקטוריון של חברת החדשות על ידי הרשות השנייה, לצד הגבלות נוספות. המשמעות של נפילת החומה הזו היא שפוליטיקאים יוכלו להפעיל לחץ ולהלך אימים על בעלי ההון שמחזיקים בערוצים, כך שייאלצו להשפיע על הסיקור החדשותי.

הפרדה חוקית כזו לא הייתה קיימת מראש בפולין, טורקיה או הונגריה. ומנגד באותן המדינות השתמשו השלטונות בכלי אחר שלא מקודם כיום בישראל - רכישה המונית של כלי תקשורת על ידי גופים שלטוניים או פרו-שלטוניים - והפיכתם לזרועות תעמולה של הממשלה.

כך לדוגמה ענקית התקשורת ההונגרית Kesma מיזגה אל עצמה מאות כלי תקשורת בעידוד המשטר, זוכה לרוב המימון הממשלתי ודואגת לסיקור אוהד. בפולין רכשה חברת נפט ממשלתית את אחד מכלי התקשורת הביקורתיים ביותר, ובטורקיה מונו נאמני שלטון לניהול מערכות חדשות סוררות.

"מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו?"

את השאלה ששאלה השרה מירי רגב לפני כמעט עשור, לפיה "מה שווה תאגיד השידור אם אנחנו לא שולטים בו?", שאלה גם הממשלה הנוכחית, לצד יתר הממשלות ששאפו לפגוע בתקשורת החופשית בעולם. שורה של חוקים שמקדמת הקואליציה, לצד "חוק השידורים", נועדו לאפשר לה לשלוט בצורה הדוקה יותר בנעשה בתאגיד השידור הציבורי - משליטה בתקציב שלו ועד היכולת לזמן לשימוע את מנהליו.

בפולין היה מדובר באחד הצעדים "המוצלחים" ביותר עבור הממשלה הקודמת, שהצליחה לשנות מהיסוד את אופי השידור הציבורי במדינה ולהכפיף אותו למסריה ורצונותיה. "הם הצליחו למנות פוליטיקאי מהמפלגה השולטת לראש תאגיד השידור הציבורי. הוא הפך את השידור הציבורי למכונת תעמולה עבור הממשלה", מסבירה ווז'צ'יק ל-N12, ומוסיפה: "מפלגת השלטון הקודמת הפכה את השידור הציבורי לקריקטורה שתמיד הציגה את האופוזיציה באור שלילי. הם יצרו משדרים בסגנון קוריאה הצפונית, במיוחד סביב הבחירות".

דרומה משם, בהונגריה, הסיפור היה דומה. העיתונאית ההונגרית סרדולט משחזרת: "השידור הציבורי הפך, בהיעדר תיאור טוב יותר, לצינור המסרים של השלטון. הערוצים הציבוריים מהדהדים תעמולה של הממשלה 24/7, כולל הרדיו הציבורי, שמשדר ראיונות שבועיים עם ראש הממשלה ויקטור אורבן".

בטורקיה, ארדואן ראה ב-TRT, תאגיד השידור הציבורי הטורקי, כמרכיב מרכזי בניסיון ההפיכה נגדו ב-2016, שבמהלכו תומכי ההפיכה השתלטו על בניין הטלוויזיה והכריחו את המגישה להקריא את מסריהם. לאחר ההפיכה הכושלת הוא ביצע חריש עמוק בשידור הציבורי, וכעת נהנה משליטה וסיקור אוהד בו.

"התקשורת החופשית בהונגריה נמצאת תחת לחץ פוליטי וכלכלי מתמיד", מבהירה סרדולט ההונגרית. "המפלגה השולטת ידעה שלשלוט בתקשורת זה קריטי. זו האסטרטגיה הבסיסית של אורבן. חלק ענק מאוכלוסיית הונגריה נחשפים רק לתקשורת המקומית ולשידור הציבורי, שנשלטים על ידי אורבן, והם לא מקבלים שום אינפורמציה אחרת מלבד אינפורמציה שהממשלה מעבירה להם. להיות עיתונאית בהונגריה הופך להיות יותר ויותר מאתגר. הממשלה הופכת את החיים שלנו לקשים יותר".

"קמפיין השמצה נגד עיתונאים"

לצד המאמצים במישור החקיקתי, שלטונות ששואפים להחליש את התקשורת נוטים להניח על השולחן קלף נוסף: השמצה פרועה של התקשורת העצמאית.

"בנוסף להיבט החוקי, יש קמפיין השמצה מתמשך וניסיון תמידי להצית חוסר אמון של הממשלה נגד עיתונאים עצמאיים", מסבירה העיתונאית ההונגרייה סרדלוט. היא מספרת שאורבן עצמו התייחס לעיתונאים כ"מקקים" בנאום שנשא השנה, ואומרת: "זה מה שהממשלה חושבת על כל מי שמסכן את שלטונה בבחירות בשנה הבאה. זה כולל שופטים, פוליטיקאים מהאופוזיציה, עיתונאים וכל מי שעשוי לבקר את הממשלה".

אורבן אף כינה את אחד מכלי התקשורת הביקורתיים כלפיו "מפעל של פייק ניוז" ורמז שהם סוכנים זרים. ארדואן לקח את זה צעד אחד רחוק יותר, כינה עיתונאים "בוגדים", ומקורביו האשימו עיתונאים בתמיכה בטרור.

"כינויים כמו 'ערוצי התבהלה' ו'פייק ניוז' שמוצמדים לערוצי המיינסטרים זה חלק מהתשתית להעברת החוקים וזה חלק מהנראטיב הכללי שהתקשורת היא עוינת ולא משרתת את הלאום", מסבירה ד"ר אהרון.

בישראל, שר התקשורת קרעי האשים את התקשורת בטבח 7 באוקטובר בנאום בכנסת, וראש הממשלה נתניהו מאשים תדיר את ערוצי התקשורת ב"פייק ניוז" ובהטיה אישית נגדו. ההסתה נגד עיתונאים מחריפה מדי יום. בשבוע שעבר רוסס בכניסה למשרדי רשת 13 והשבוע הכיתוב "דם הבוגדים עוד יותר לפרסום".

בטורקיה, שבה מצב התקשורת הוא החמור ביותר מבין המדינות שנדונו, לקחו את המאבק בתקשורת צעד אחד קדימה - והחלו לעצור ולפגוע בעיתונאים ביקורתיים כלפי השלטון. לפי ארגון "עיתונאים ללא גבולות", 53 עיתונאים נהרגו בטורקיה ב-2025, ו-502 נמצאים במעצר. לפי החוק הטורקי שנחקק ב-2022 בתי המשפט בטורקיה יכולים לשפוט עיתונאים שפרסמו מידע שקרי ל-3 שנים בכלא. כמו כן, "העלבת הנשיא" הפכה לעילה לכתבי אישום כנגד 250 עיתונאים, 77 מהם נאסרו או שילמו קנסות בשל כך.

כך לדוגמה סדף קבאס, עיתונאית טורקיה, נעצרה ב-2022 לאחר ש"העליבה" את הנשיא בריאיון. קבאס השתמשה בביטוי שבשלטון תפסו כפוגעני כלפי הנשיא וכלפי ארמון הנשיאות, וארדואן בעצמו התייחס למקרה, תקף את הכתבת ואמר שלמעצר שלה "אין קשר לחופש הביטוי".

באנו גובן, עיתונאית טורקית מצליחה ומוכרת, נאלצה לעזוב את טורקיה ולעבור לגרמניה בעקבות הלחץ שהפעיל ארדואן על כלי התקשורת שבו עבדה. "המצב החמיר והתחיל להיות חמור ומסוכן יותר עבורי כעיתונאית. אז לא הייתה שום אפשרות להישאר שם ולא להיות בסכנה. היו חקירות נגדי והיה משפט נגדי", היא סיפרה בריאיון לחדשות 12.

"כל בוקר כשאנחנו מדברים על המצב בטורקיה, ישנן מילים ומונחים שאסור לנו להשתמש בהם כדי להציל אותנו מהעונשים הכבדים האלה", היא סיפרה על תקופתה בכלי תקשורת טורקי תחת ארדואן.

ג'אן דונדר, שהיה העורך הראשי של ג'ומהורייט, עיתון נפוץ בטורקיה, שרד ניסיון התנקשות ונאסר לאחר שפרסם תיעוד של כוחות הביטחון הטורקיים מעבירים נשק ותחמושת לכוחות דאעש בסוריה. לאחר ששוחרר מהכלא הוא עזב את המדינה, ואמר שלא יחזור אליה כל עוד ארדואן בשלטון.

יש להדגיש שלמרות שהשינויים הם בעלי השפעה מרחיקת לכת וארוכי טווח - הם לא בהכרח בלתי הפיכים. בבחירות ב-2023 בפולין נפלה ממשלתו של מטאוש מורבייצקי ששאפה להגביל את התקשורת, והממשלה החדשה שנבחרה פעלה לנסות ולשקם אותה. בשנתיים שחלפו מאז חופש הביטוי בפולין השתפר משמעותית, עם עצמאות רבה יותר לשידור הציבורי, חלוקה שוויונית יותר של כספים וצניחה במספר התביעות נגד כלי תקשורת ביקורתיים.

המרואיינים ששוחחו עם N12 על המצב במדינות המקבילות, שמהן נלקח "ספר המהלכים" של ממשלת ישראל, מספרים על מציאות שבה קשה לרוב הציבור להבחין בין אמת לשקר, קשה להחליף או לאתגר את השלטון, ומסוכן לצאת נגדו. מציאות שבה הציבור פחות מודע למה שבאמת קורה מסביבו. ד"ר אהרון מבהירה שריסוק התקשורת החופשית במדינות האלו לא מגיע דווקא בקול תרועה ומעצרי עיתונאים, אלא בכוח רך יותר - אך אפקטיבי לא פחות. "אין צורך לכלוא עיתונאים שם, יש סוג אחר של איומים", היא מסכמת.