ביום אחרי שגלעד שליט ישוחרר והמוני האסירים הפלסטינים ישובו לבתיהם, תהיה ישראל מנועה מלעצור את אותם המבוקשים שיצאו אל החופש - אלא אם ישובו לעסוק בטרור. סיכום שכזה כבר הושג בעסקאות קודמות.
מלאכתם של כוחות הביטחון בימים שאחרי שחרורם של אותם המרצחים תהיה לא פשוטה, שכן אם קל היה לישראל לשים שוב את ידיה עליהם - הרי שהעסקה בין כה וכה לא הייתה יוצאת לדרך.
היו שהגדירו את ההתפתחויות האחרונות כ"ערב שמח מאוד בלב, חמוץ בפה וכואב מאוד בראש". הסיבה לכך היא העובדה שאיך שלא ינסו להציג את עסקת שחרורו של שליט, לא ניתן יהיה להתעלם מהתוצאות האפשריות הקשות שיבואו בעקבות שחרור המחבלים - אם כעבור חצי שנה מהרגע שבו יעזבו את בתי הסוהר או שנה אחר כך.
צריך לתת את הדעת לעובדה שהאסירים שישוחררו אינם רק מרצחים שאחראים למעשי טרור חמורים, אלא גם אנשים בעלי יכולת ארגונית לשקם את תשתיות חמאס בגדה, שנפגעו מאוד בשנים האחרונות.
לא נראה שיש סיכוי שהעסקה לשחרורו של שליט לא תאושר בממשלה, גם אם יהיו שם קולות שיתנגדו לה. הציבוריות הישראלית כבר עייפה מסוגיית שליט, וכך גם התחושות בצד השני.
מה יקרה בחטיפה הבאה?
ביום שאחרי שובו של גלעד, אכן יהיה שמח בלבד לרבים - אבל כאב הראש שתוליד העסקה לא יהיה נחלת כוחות הביטחון הישראלים בלבד, כי אם גם של אבו מאזן ומנגנוני הרשות שייאלצו להתמודד עם מציאות חדשה ולא פשוטה בשטח, שיהיה רווי באותם רבי-מרצחים וראשי ארגוני טרור שישוחררו מהכלא - ומחזיקים ביכולת ארגונים טובה לשיקום תשתיות הטרור.
הפגיעה בישראל תהיה גם במישור נוסף: שר הביטחון, אהוד ברק, מינה ועדה בראשות השופט שמגר שהורכבה מקצינים ואחרים שקבעו מודל עתידי לחילופי שבויים - אחד תמורת אחד. אותן המלצות לא ייושמו גם הפעם, וברגע שבו יחטוף חמאס ישראלי נוסף, כפי שהתחייב חאלד משעל שיקרה, יאתגרו בחמאס את אותה הנוסחה ויגידו באופן ברור: כמו בעסקת שליט - לא אחד תמורת אחד, אלא אחד בתמורה ל-1,000 מחבלים.
מה יעלה בגורל בני משפחתם האומללים של אותם חטופים עתידיים? כשבישראל יסרבו לשלם את המחיר הגבוה שייקבע חמאס, הם ימחו על כך וישאלו: במה הבן שלנו שונה מגלעד שליט? ממתווה העסקה המסתמן ברור כי קווים אדומים שאימצה ישראל נפרצו על ידיה.