ב-3 מילים
חום יולי אוגוסט
הזעקה של השבוע
"נקמה כזאת, נקמת דם ילד קטן עוד לא ברא השטן - ויקוב הדם את התהום" - את המלים המצמררות הללו כתב חיים נחמן ביאליק ב"על השחיטה". הדברים נכתבו בהשפעת הפוגרומים בקישינב בתחילת המאה ה-20, שם נרצחו אנשים, ביניהם ילדים רבים.
כמה עצוב שבמדינת ישראל הילדים הם שעושים את הכותרות שבוע אחר שבוע. לא מדובר בחדשות שמחות, אלא סיפורים מזעזעים שנראים כאילו נלקחו ממחוזות אחרים. את העמודים הראשונים של העיתונים כובשות תמונות של ילדים קטנים שנרצחו, או נפלו קורבן להתעללות על ידי מי שהיה אמור לשמור יותר מכל על ביטחונם.
השבוע עלו לכותרות שתי פרשות שכל כך ממחישות את החולי של החברה. מצד אחד, אנשים שקיבלו את הזכות להיות הורים, שמקבלים זאת כמובן מאליו ומעזים לפגוע בהם (לרצוח, להתעלל או להרעיב), ומצד שני אנשים שיעשו הכל להיות הורים ונסעו לרומניה רק בשל האפשרות שיקראו להם 'אבא' או 'אמא'.
הפעם הייתה זו נעה בת השלוש, ילדה עם תלתלי זהב וחיוך שובה לב, שנוספה לרשימת המוות של הילדים שנרצחו או נפלו קורבן להתעללות על ידי הוריהם. נעה הקטנה והתמימה נפלה, ככל הנראה, קורבן למאבק בין הוריה ושילמה את המחיר על לא עוול בכפה.
והיתה גם תינוקת בת שנתיים שנדרסה והופקרה למוות, על פי החשד על ידי בן משפחתה, ואב חורג שאנס את בתו בת ה-12, ואם שהושיבה את בתה התינוקת על ברכיה תוך כדי נסיעה, וילדי העובדים הזרים שמבקשים לגרש, ויש גם את ח' שכבר מספר שבועות נמצא בכותרות לאחר שעל פי החשד הורעב על ידי אימו. וזה רק בשבוע אחד.
"המשורר יהודה עמיחי כתב: אלהים מרחם על ילדי הגן, פחות מזה על ילדי בית הספר. ועל הגדולים לא ירחם עוד, ישאירם לבדם". נראה כאילו כבר אין רחמים על הילדים, היוצרות התהפכו. במקום בו הם אמורים להרגיש הכי מוגנים מפנים להם עורף. אז מי ישמור על ידי הגן?
הזיגזגים של השבוע
סימני שאלה והרבה תמיהות התעוררו השבוע על תפקודו של ראש הממשלה (ביבי החדש) נתניהו. תחילה הוא איגף מימין את סגן שר הבריאות (השר בפועל) יעקב ליצמן לאחר שדאג להראות קבל עם ואומה שהוא, בניגוד לשר, דואג לבריאותם של אזרחיו.
את מה שלא רצה לעשות ליצמן, אולי בצדק, עשה נתניהו והורה להזמין בעלות של חצי מיליון שקלים את החיסון לשפעת החזירים, שכלל אינו קיים ונמצא רק בשלבי פיתוח. מי יודע, אולי שיקולי משרד הבריאות שלא רצה להזמין חיסון שעדיין לא פותח היו נכונים, אבל ביבי - שמבין ביחסי ציבור יותר מאשר ברפואה -הורה על הזמנת החיסונים. לא חשוב כרגע מי צדק, אבל מה שבטוח שבעיני הציבור נתניהו ניצח את משרד הבריאות והצטייר כאיש שדואג לבריאות האזרחים.
ימים אחדים לאחר מכן זה שוב קורה. נתניהו חוזר על התרגיל כשהיעד הפעם: שר הפנים אלי ישי. משרד הפנים (משיקולים שרבים מתנגדים להם) מחליט החלטה קשה, טעונה ומורכבת על גירוש ילדי העובדים הזרים. בארץ מתעוררת מהומה נגד הגירוש. השיא מגיע לכך שאפילו נשיא המדינה מתחנן בפני שר הפנים שלא לגרש את הילדים.
כן, הנשיא מתחנן בפני השר. כאילו הוא זה שקובע את המדיניות. כאילו שמדינת ישראל מנוהלת על ידי משרד הפנים. איפה ראש הממשלה? החלטה כה גורלית שעוסקת בנפשות צריכה להתקבל על ידי הממשלה כולה לאחר התייעצויות ולבטים.
אבל ראש הממשלה נכנס לתמונה רק לאחר הרעש התקשורתי, בדקה ה-90 לאחר שהבין את הנזק התדמיתי. הרי ילדים בוכים לא נראים טוב בטלוויזיה. אז הוא הורה לבטל את החלטת שר הפנים. שוב, מעל גלי האתר ודפי העיתונים הוא יצא גיבור על חלשים.
כזכור, את התרגיל הזה אימץ נתניהו לראשונה בנושא התקציב כשהעמיד בשידור חי את שר האוצר שלו במקום והודיע מול המצלמות על ביטול המע"מ על פירות וירקות. הזיגזוג וההחלטה האומללה הזאת גמרה סופית את תדמיתו הציבורת של שטייניץ, ציירה אותו כמריונטה והגבירה את הרושם שמשרד האוצר מתנהל ללא שר.
נתניהו, אלוף יחסי הציבור חייב להבין שההתנהלות שלו מול שרי הממשלה פוגעת קשה בתדמית הממשלה כולה. ההתכתבות הפומבית עם השרים תוך פזילה לתקשורת ולדעת הקהל, מציירת דווקא ממשלה שלא יודעת להתנהל. או כמו שהוא בעצמו אמר פעם, יד ימין לא יודעת מה עושה יד שמאל.
אם יש לנתניהו מה להגיד או להורות לשריו, שיעשה זאת בשיחת טלפון ולא ברדיו. הוא אולי יוצא גיבור מול שריו אבל בסופו של דבר הוא ראש הממשלה. הפאשלות המצטברות שלהם, הופכות בסופו של דבר לפאשלה הגדולה שלו וחושפת ממשלה בלי ראש.
הכדורגלנים של השבוע
זה כבר מזמן לא רק ספורט. כמה מכדורגלני ארצנו, חלקם כבר שחקני עבר, הולכים והופכים לידוענים של ממש ולא בשל ביצועיהם הנדירים על המרגש, גול יוצא דופן או העלייה למונדיאל. שמם נקשר, למרבה הצער, לאירועים פליליים כאלה ואחרים וזה נראה רע. רע מאוד וממש לא ספורטיבי.
אחרי שהיה לנו את חיים רביבו שהתבקש על ידי המשטרה לעזוב לאלתר את ישראל מחשש לאיומים על חייו בעולם התחתון, ואחרי שאלמונים חתכו את פניו של איציק זוהר באישון לילה, השבוע מגיע תורם של פליקס חלפון (שכבר ריצה עונש מאסר בעבר על פרשת סמים בה היה מעורב) ונורה השבוע ככל הנראה במסגרת חיסול חשבונות. אליו מצטרפים שחקני הפועל תל-אביב בכדורגל איתי שכטר ודאגלס דה-סילבה, שנחשדו במעורבות בפרשת אונס צעירה שוודית לאחר משחק גדול (חשדות שככל הנראה כבר הופרכו).
והיה גם את הכדורסלן ד'אור פישר שנדקר לאחר קטטה בפאב ואת ווילי ביינום שנחשד בדריסה. ואת הכדורגלנים של קבוצת סכנין שנחשדו בגניבה מהדיוטי-פרי וגם את בן דיין שנעצר אתמול במכס בנתב"ג. השגים ספורטיביים? לא ממש. מעניין למה מעולם לא נקשר שמם של שחקני הטניס שהביאו לנו הישגים, כבוד וגאווה, או השייטים וחברי נבחרת הג'ודו שהביאו מדליות, באירועים מבישים, פליליים או אלימים.
לטורים הקודמים של מורן כץ:
תסמונת מינכהאוזן של העדה החרדית
מה חושבים ברשת על העירום של בר רפאלי?
מצעד ה"אין גאווה" נערך השבוע בבתי המשפט
העם עם החשוד: "דודו מלך ישראל"
רצח על כבוד המשפחה: אין כבוד ואין משפחה
בקרוב גם להפגין בחופשיות לא נוכל