הלחץ על בן-סלמאן גובר: האם היציבות הסעודית בסכנה?

ערב הסעודית ניצבת כיום בפני צירוף חריג של אתגרים ביטחוניים, כלכליים ומדיניים, מן החמורים שידעה בעשורים האחרונים. המלחמה עם איראן ושלוחיה חושפת את פגיעותה הביטחונית, פוגעת בתשתיות וביצוא האנרגיה, מכבידה על כלכלתה ומעמידה בספק הנחות יסוד שעליהן נשענה מדיניותה בשנים האחרונות - בראשן יכולתה להבטיח סביבה אזורית יציבה ומשענת ביטחונית אמריקנית אמינה.

;המשבר מתרחש בעיצומו של שינוי כלכלי, חברתי ופוליטי עמוק, שבמרכזו יורש העצר מוחמד בן-סלמאן. על רקע זה מתעוררת שאלה שלא עמדה על הפרק: האם הצטברות הלחצים על הממלכה עלולה לערער גם את יציבותו של בית סעוד?

• הפרדוקס הסעודי: המלחמה בחות'ים חשפה את החולשה של ריאד

התשובה מחייבת להבחין בין חומרת המשבר לבין יכולתו של המשטר להתמודד עמו. בית סעוד הוכיח לאורך השנים כושר הישרדות והסתגלות מרשים, וגם כיום מרבית מקורות החוסן שלו נותרו איתנים. בן-סלמאן מרכז בידיו עוצמה פוליטית חסרת תקדים, מנגנוני הביטחון אינם מראים סימני פיצול, אין אופוזיציה מאורגנת המסוגלת לאתגר את השלטון ולממלכה עדיין עומדים משאבים כלכליים משמעותיים.

לפיכך, אין כיום בסיס לקביעה שהמשטר ניצב בפני סכנת קריסה מיידית. אולם יציבות אינה רק היכולת למנוע את נפילת השלטון, אלא גם היכולת לשמר לאורך זמן את לכידות האליטה, את אמון הציבור ואת יכולתה של המדינה לספק ביטחון ושגשוג.

ייחודו של המשבר הנוכחי הוא בכך שהוא מעמיד למבחן בו-זמנית את שתי ההבטחות המרכזיות שעליהן ביסס בן-סלמאן את הסדר הפוליטי החדש - ביטחון ושגשוג. חזון 2030 אינו רק תוכנית כלכלית, אלא חלק מחוזה חברתי חדש, המבטיח לציבור הסעודי צמיחה, תעסוקה, פתיחות חברתית ושיפור ברמת החיים בתמורה להשלמה עם ריכוזיות פוליטית הדוקה.

אלא שהמלחמה מערערת את התנאים שאפשרו את מימוש החזון. הפגיעה בתשתיות, השיבושים ביצוא האנרגיה והוצאות הביטחון הגדלות מחייבים את ריאד לשנות סדרי עדיפויות. הממלכה עדיין רחוקה ממשבר פיננסי, אך השאלה הפוליטית החשובה אינה אם ייגמר לה הכסף, אלא אם תוכל להמשיך לספק לאזרחיה את מסלול השגשוג שהובטח להם. ככל שיגבר הצורך לבחור בין ביטחון, פיתוח כלכלי ורווחה, כך עלולים להיווצר מוקדי חוסר שביעות רצון חדשים.

• בעקבות ההסלמה עם החות'ים: המשבר הכלכלי שמאיים על סעודיה

גם ההבטחה לביטחון עומדת למבחן. למרות השקעות עתק בצבא, ערב הסעודית מתקשה להגן על שטחה העצום ועל מכלול נכסיה האסטרטגיים מפני איומים מכמה כיוונים. הספקות באשר לנכונות ארצות הברית להתערב להגנתה בכל תרחיש, לצד מגבלות הסיוע מפקיסטן ומטורקיה, מחדדים את הפער בין ההבטחה לספק ביטחון לבין היכולת לממשה. פער זה עלול לפגוע באמון המשקיעים ובתחושת הביטחון של הציבור, אף שמתקפות חיצוניות עשויות גם לחזק את ההתלכדות הלאומית סביב בית המלוכה בטווח הקצר.

האתגר המשמעותי ביותר ליציבות המשטר עלול לנבוע דווקא מן השינויים שחולל בן-סלמאן במבנה השלטון. בעשור האחרון הוא החליש מוקדי כוח מתחרים, צמצם את עצמאות הממסד הדתי והחליף במידה רבה את שיטת האיזונים המשפחתית במערכת ריכוזית המזוהה עמו אישית. מהלכים אלה העניקו לו יכולת שליטה וביצוע יוצאת דופן, אך גם צמצמו את מנגנוני האיזון הפנימיים: ככל שבן-סלמאן חזק יותר, כך נעשית יציבות המערכת תלויה יותר בהצלחתו האישית. כאשר ההישגים נזקפים לזכותו, גם הכישלונות עלולים להיזקף לחובתו.

מכאן שהסכנה הפוליטית המשמעותית אינה בהכרח התקוממות עממית, אלא האפשרות שמשבר מתמשך יספק הזדמנות לגורמים מאוכזבים בתוך משפחת המלוכה ובאליטות המסורתיות שנדחקו ממוקדי הכוח. אין כיום עדויות להתארגנות כזו, אך שחיקה בביטחון ובשגשוג, במיוחד אם תלווה במשבר ירושה או במתיחות בצמרת, עלולה לשנות את מאזן הכוחות הפנימי.

השורה התחתונה היא שהמחיר לשימור היציבות בממלכה גדל. הסכנה אינה נובעת מאיום יחיד, אלא מהצטברות לחצים העלולים להזין זה את זה: פגיעה בביטחון מרתיעה משקיעים, האטה כלכלית מצמצמת את יכולת חלוקת המשאבים, ואכזבה מהבטחות השלטון עלולה להעמיק מתחים בתוך האליטה. אין כיום סימנים לקריסה מתקרבת, אך ככל שהמלחמה תימשך, כך יגדל הסיכון שמשבר חיצוני יהפוך למשבר פוליטי פנימי. השאלה אינה רק אם בית סעוד ישרוד את המלחמה, אלא איזה בית סעוד ייצא ממנה - ומה יהיה מעמדו של בן-סלמאן בתוכו.