אורניום על אדמת סעודיה: תקדים מסוכן בדרך למרוץ חימוש אזורי

ההסכם הגרעיני המסתמן בין ארצות הברית לערב הסעודית הוא הישג אסטרטגי מרשים לריאד - וכישלון מדיני מסוכן עבור ישראל. אם הדיווחים יתבררו כנכונים, הממלכה עשויה לקבל מוושינגטון את מבוקשה בתחום הגרעין האזרחי, לרבות אפשרות עתידית להעשרת אורניום על אדמתה, מבלי שנדרשה לנרמל את יחסיה עם ישראל.

• החששות, החורים והמשמעויות של הסכם הגרעין של סעודיה

דווח שהנשיא דונלד טראמפ אישר הסכם לשיתוף פעולה גרעיני אזרחי לתקופה של 30 שנה, שבמסגרתו עלולה להיבנות יכולת העשרת אורניום בסעודיה. ההסכם טרם הוכרז רשמית ועוד צפוי לעבור בחינה בקונגרס, אך כבר כעת הוא מעורר דאגה בקרב מומחים לתפוצה גרעינית. על פי הדיווח, ייתכן שהוא אף לא יחייב את ריאד לאמץ את הפרוטוקול הנוסף של הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית, המעניק לפקחים סמכויות רחבות יותר לאיתור פעילות גרעינית בלתי מוצהרת.

מבחינת סעודיה, מדובר כמעט בתוצאה אידיאלית. במשך שנים ביקש יורש העצר מוחמד בן סלמאן שלושה דברים מרכזיים מארצות הברית: מטרייה ביטחונית חזקה יותר, גישה למערכות נשק מתקדמות ותמיכה בתוכנית גרעין אזרחית שאינה שוללת מראש את האפשרות להעשיר אורניום. ממשל ביידן ניסה לכרוך את החבילה הזאת בנורמליזציה עם ישראל. הרעיון היה פשוט: ריאד תקבל תמורות אסטרטגיות חריגות, וישראל תקבל בתמורה פריצת דרך היסטורית ביחסיה עם המדינה הערבית החשובה ביותר.

כפי שהזהרנו ב-INSS, הקשר הזה נותק. במקום שהגרעין יהיה מנוף אמריקני לקידום נורמליזציה, הוא הופך למתנה עצמאית לריאד. וושינגטון מקדמת אינטרס כלכלי ותעשייתי אמריקני, מונעת כניסה של רוסיה או סין לשוק הגרעין הסעודי ומחזקת את יחסיה עם הממלכה; ישראל, לעומת זאת, נותרת עם הסיכונים וללא ההישג המדיני.

הבעיה אינה עצם הקמתם של כורים לחשמל בסעודיה. לריאד יש זכות לפתח אנרגיה גרעינית לצרכים אזרחיים. הסכנה טמונה במעגל הדלק הגרעיני - בעיקר בהעשרת אורניום ובהפרדת פלוטוניום. אותן טכנולוגיות המשמשות לייצור דלק לכורים יכולות, בהינתן החלטה פוליטית, תשתית מתאימה וזמן, לשמש בסיס להתקדמות לעבר נשק גרעיני.

המודל שישראל קיוותה שיאומץ הוא זה של איחוד האמירויות. אבו דאבי הסכימה לוותר על העשרה ועל עיבוד מחדש ולהסתמך על אספקת דלק מבחוץ. בכך הוכיחה כי אפשר להפעיל תוכנית גרעין אזרחית מתקדמת בלי להקים יכולות בעלות פוטנציאל צבאי.

התקדים לא יישאר בהכרח סעודי. אם ריאד תקבל זכות מעשית או אף עקרונית להעשרה, מדינות נוספות באזור ישאלו מדוע עליהן להסתפק בפחות. איחוד האמירויות עשויה לדרוש לפתוח מחדש את תנאי ההסכם שלה עם ארצות הברית; טורקיה ומצרים עלולות להצדיק תוכניות עצמאיות משלהן; ואיראן תשתמש בהחלטה כהוכחה לכך שוושינגטון אינה מתנגדת להעשרה כשלעצמה, אלא רק להעשרה שלה.

זהו גם מסר בעייתי במיוחד לאחר המערכה נגד תוכנית הגרעין האיראנית. קשה להסביר מדיניות הדורשת מאיראן לוותר על העשרה, ובמקביל מאפשרת לסעודיה לבנות תשתית דומה. ההקשר הסעודי מחייב זהירות. מוחמד בן סלמאן כבר הצהיר בעבר כי אם איראן תשיג נשק גרעיני, גם ערב הסעודית תבקש להשיגו. אין פירוש הדבר שריאד החליטה כיום לפתח פצצה. אך דווקא משום שהיא מבקשת לשמור לעצמה אופציות לעתיד, אסור להתייחס להעשרה כאל עוד רכיב מסחרי בתוכנית אנרגיה אזרחית.

ישראל ניצבת אפוא בפני סיכון מוגבר לתפוצה גרעינית אזורית וגם אובדן המנוף שהיה אמור להביא לנורמליזציה.

על ישראל לפעול מול הממשל והקונגרס כדי לדרוש איסור מפורש על העשרה ועיבוד מחדש בסעודיה, אימוץ הפרוטוקול הנוסף, פיקוח חודרני ומנגנון הפסקה אוטומטי במקרה של הפרה. במקביל, עליה להבהיר כי ויתורים גרעיניים אמריקניים חריגים אינם יכולים להינתן "בחינם" מבחינה אזורית. כמו כן, לא ברור מה נמצא במכתבים הסודיים שהועברו בין הצדדים - ייתכן ומצויות בהן התחייבויות בעייתיות שהממשל מצא לנכון לא לפרסם.

על ישראל לנסות למנף את ההסכם לעסקה אזורית, שבמרכזה נורמליזציה עם ערב הסעודית. לשם כך תידרש חשיבה מדינית יצירתית, ובכלל זה בחינת צעדים מדורגים בזירה הפלסטינית, שיאפשרו לריאד להצדיק התקדמות מבלי לחייב את הצדדים להסדר קבע מיידי. התנגדות גורפת עלולה להותיר את ישראל מחוץ למשחק; מעורבות פעילה עשויה לפחות להבטיח שהמחיר הביטחוני שכרוך בהסכם הגרעין יניב גם רווח אסטרטגי. במציאות שנוצרה, מוטב לישראל לנסות לעצב את העסקה מאשר לצפות מן הצד כיצד היא נחתמת בלעדיה.

>>> ד"ר יואל גוז'נסקי הוא מומחה למדינות המפרץ וחוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) שבאוניברסיטת תל אביב. הוא שירת במועצה לביטחון לאומי והוא חוקר בכיר (שאינו תושב) במכון המזרח התיכון, בוושינגטון, ארצות הברית