הצלחנו - אבל לא עצרנו את הגרעין: גם נתניהו הודה באמת

עבר מספיק זמן מתחילת הפסקת האש עם איראן כדי שאפשר יהיה לעשות חשבון ביניים: להבין איפה אנחנו עומדים, ומה האפשרויות והמשמעויות לגבי ההמשך. בשבועות האחרונים קראתי לא מעט, והשתתפתי בשיחות ובכנסים בנושא האיראני. נתחיל מהמטרות. למלחמה הזו היו שלוש מטרות: החלפת משטר, מניעת גרעין ופגיעה בטק"ק וביכולות הקונבנציונליות של איראן. בואו נפרק את זה.

יצאנו למלחמה הזו כדי להחליף את המשטר באיראן. בין שהצהרנו על זה בגלוי ובין שלא, זו המשמעות של ניסיון לחסל את ח'אמנאי במכת הפתיחה. עכשיו כבר יש לא מעט אינדיקציות שזו באמת הייתה המטרה, לפחות אצל חלק מהשחקנים. זה היה חלק מהפיץ' של נתניהו לטראמפ ביציאה למבצע. רונן ברגמן ונחום ברנע פרסמו לפני כמה שבועות את התוכנית של המוסד להכניס כוחות כורדים שיצעדו לטהראן, וכשארדואן שמע על זה הוא הרים טלפון לטראמפ וקבר את התוכנית. זה גם מסתדר עם האמירות של טראמפ שהמלחמה הייתה אמורה להסתיים תוך שלושה ימים.

מה הבעיה? שאף אחד לא הגדיר את המטרה הזו בפה מלא. במקום זה הייתה הגדרה עמומה של "יצירת התנאים לשינוי משטר". אני לא יודע מה זה אומר. מבחינתי יש כבר תנאים לשינוי משטר גם באיראן וגם בעוד כל מיני מדינות אחרות באזור. אבל מה זה עוזר לי? גם בתוך המערכת היו ארגונים שהתכוונו לזה ברצינות, והיו ארגונים, גם בישראל וגם בארצות הברית, שאמרו לעצמם: בואו נתחיל ונראה מה יקרה, ובכל מקרה - איזה כיף יהיה להפציץ ביחד, אה?

המשמעות? יצאנו למערכה כשהמטרה העיקרית שלה לא באמת ברורה, לא נוסחה באומץ, והייתה מספיק מעורפלת כדי שכל אחד יוכל להכניס לתוכה את תפיסת עולמו. בוודאי שהיא לא תורגמה לתוכנית מבצעית הוליסטית. ומה קיבלנו? בערך 72 שעות של כאוס בתחילת המלחמה. אחריהן, בערך כשמוג'תבא נבחר לרשת את אביו, המערכת האיראנית התייצבה והתחילה לתפקד.

איפה אנחנו כמעט שלושה חודשים אחר כך? יש שינוי משטר באיראן. מתיאוקרטיה דתית, איראן הפכה לדיקטטורה מיליטריסטית שנשלטת על ידי משמרות המהפכה. הם כרגע נמצאים במצב הישרדות, מכווננים את מאזן הכוחות הפנימי תוך כדי תנועה, אבל לפחות בינתיים לא נראה שיש שם סכנה אמיתית ליציבות המשטר מבפנים, והם מצליחים לשחק את הקלפים שלהם יפה מאוד. גם הפנטזיות על חזרה על אירועי ינואר, ושנראה המונים ברחובות, כרגע מתרחקות. טראמפ ונתניהו הבינו את זה אחרי יום או יומיים, ושינו את הקריאה שלהם מ"צאו לקחת את גורלכם בידכם" ל"תצאו, אבל רק כשנגיד לכם". לא נראה שמישהו מתכנן לקרוא להם בקרוב.

בינתיים נראה שהמשטר מצליח להחזיק את כוחות הדיכוי שלו, ונראה שדווקא המתקפה החיצונית חיזקה את הנאמנות שלהם. למשטר יש לפחות 15% עד 20% תמיכה בתוך איראן. זה מספיק כדי להחזיק בערך שני מיליון אנשי בסיג'. הם לא ממש "מתנדבים", אלא כאלה שהתמיכה שלהם במשטר נובעת מתמיכה אידיאולוגית, ואצל רובם גם מרווח כלכלי כזה או אחר מהקרבה למשטר. כולם מבינים שהם כרגע נלחמים על החיים שלהם, ליטרלי, ואם המשטר נופל הם נופלים יחד איתו.

המשטר חקר מה קרה במדינות אחרות. ברית המועצות לא נפלה רק בגלל המצב הכלכלי. ברית המועצות נפלה כי גורבצ'וב לא היה מוכן להפעיל את כוחות הדיכוי שלו לטבח המוני באזרחים, אלא בחר לזוז הצידה. באיראן המצב שונה. בינואר קיבלנו את התשובה. ולכן ייקח עוד זמן עד שאזרחים יאזרו אומץ לצאת שוב לרחוב, אם בכלל. הם יעשו זאת רק אם יחשבו שיש להם סיכוי לנצח ושיש להם תמיכה אמיתית. כלומר, שיש מישהו שיורה בחזרה על כוחות משמרות המהפכה והבסיג'.

נכון שהכלכלה האיראנית ספגה מכה קשה וממשיכה לספוג עם המצור הכפול בהורמוז, אבל חשוב להבין שקריסת הכלכלה האיראנית לא תביא בהכרח לקריסת המשטר. נוטים לבלבל בין השניים, אבל זה לא אותו דבר. המשטר יקרוס, במינימום, כשלא יהיה לו כסף לשלם לתומכים שלו. אבל יכול להיות שאפילו זה לא יספיק, כי הם מבינים שעבורם אין אלטרנטיבה. לכן, על פי כל ההערכות שאני ראיתי, וכמו כל הערכת מאקרו-כלכלית, צריך לקחת אותן עם קורטוב של מלח. המשטר האיראני יוכל לסבול את הלחץ הכלכלי עוד הרבה מאוד זמן אם יבחר בכך.

כן, האזרחים יסבלו. אבל זה לא אומר שהם יוכלו לצאת לרחוב ולנצח את כוחות הדיכוי שיחכו להם עם רובים שלופים. זה לא אומר שהלחץ הכלכלי אינו משמעותי. התכלית שלו יכולה להיות להחזיר את האיראנים למשא ומתן ולייצר אצלם נכונות לוויתורים מסוימים. אבל את המשטר הוא לא יקריס.

היכולת של טהראן להגיע למתקן גרעיני ראשון נותרה בעינה

נעבור למטרה הבאה: הגרעין. במערכה הנוכחית, בניגוד לתקיפה בחודש יוני שעבר שעצרה את ההתקדמות המטורפת והמסוכנת בנתנז ופורדו, כמעט לא נתקפו אתרי גרעין. אלה שכן נתקפו היו זניחים. איראן נשארה עם 450 קילו אורניום מועשר ל-60%, ועוד לא מעט חומר בהעשרה נמוכה יותר. יש לה צנטריפוגות שלא נפגעו, את הידע להפעיל מתקני העשרה, אתר ממוגן שאי אפשר להפציץ מהאוויר ונמצא בשלבי בנייה מתקדמים, ואת המוטיבציה העליונה להשיג נשק גרעיני.

בהקשר הזה, שווה להתעכב על משפט מתוך הריאיון שנתן נתניהו ל-"60 דקות" השבוע, שתפס ידידי יואב רוזנברג: "It doesn't mean they cannot produce a device, but it means that if they planned this arsenal of nuclear atomic bombs they thought they would have by now, that's gone". כלומר, אפילו נתניהו מודה שאולי מנענו מאיראן ארסנל גרעיני, אבל השארנו את היכולת להגיע לנשק או מתקן ראשון. אני אתאפק לא לשאול אז למה יצאנו מהסכם הגרעין ב-2018, זה אורניום מתחת לגשר, אבל פירטתי באריכות לפני כמה שבועות מדוע גם יכולת להגיע לפצצה בסיסית ראשונה היא קטסטרופה, ומדוע פיצוץ מתקן גרעיני איראני מכניס אותם למרחב חסינות עמוק ואת כל המזרח התיכון למרוץ חימוש גרעיני. בעצם, זו הודאה בכישלון של כל המדיניות שהחלה ב-2018. אנחנו לא מצליחים למנוע מאיראן לייצר פצצה, ועכשיו גם נתנו להם את המוטיבציה האולטימטיבית.

הפתרון האולטימטיבי שאנחנו יכולים לקוות לו זה הסכם שיוציא את האורניום מועשר, יגביל את ההעשרה ויכניס פיקוח חודרני. נשמע מוכר? אני מדגיש שוב - שום דבר מהותי לא השתנה בתחום הגרעיני מאז סיום מלחמת 12 הימים בחודש יוני שעבר. אבל אם אחרי שהמערכה הקודמת הסתיימה היה איום מרחף של מלחמה משותפת ישראלית-אמריקנית שעשוי היה להרתיע את האיראנים מלהתקדם, עכשיו הם יודעים שהם יכולים לעמוד במתקפה כזו. לאיראנים אין שום אינטרס כרגע לא לנסות לייצר נשק גרעיני. אני מוכן להתערב שהם ינסו. אולי לא מחר בבוקר, אולי הם ירדימו אותנו קצת, אולי הם יעדיפו לחכות ל-2028 שיהיה נשיא אחר בבית הלבן, אבל זה יקרה. אלא אם יגיעו להסכם, שכרגע נראה רחוק ובלתי ניתן להשגה, הגרעין האיראני כנראה עבודה לשירותי המודיעין בארצות הברית ובישראל לעוד כמה שנים טובות.

הפספוס במצר הורמוז

הלאה. המטרה השלישית הייתה השמדת יכולות הטילים הבליסטיים, הפרוקסי ויכולות קונבנציונליות אחרות של איראן. הייתה תוכנית מבצעית מרשימה, עם אקסלים של עשרות אלפי מטרות לתקיפה משולבת במשך ארבעה עד שישה שבועות. הפצצנו כל מה שהכרנו, פחות או יותר. התוכנית הזו בוצעה במלואה בצורה מרשימה ומעוררת השתאות. הפגנת כוח ועליונות צבאית של חיל האוויר הישראלי וסנטקום. שאפו.

אבל כשמסתכלים על מבחן התוצאה, התשובה פחות חד-משמעית. הטייסים דיווחו אלפא, אבל ההישג האסטרטגי מקבל ציון בינוני במקרה הטוב. על פי דיווחים מהשבועיים האחרונים, רוב הטילים והמשגרים חזרו לכשירות. נכון, פגענו להם במערכי הייצור והם לא יוכלו לממש את תוכנית ההתעצמות שתכננו, או שלפחות ייקח להם הרבה יותר זמן לשקם אותה.

אני הייתי מאוד מוטרד כששמעתי גם את טראמפ וגם את קופר, מפקד סנטקום, מתגאים בחיסול חילות האוויר והים האיראניים. הרי אלה איומים שלא הפריעו לאף אחד. מדובר באווירונים וסירות מיושנים ולא רלוונטיים, כאשר לאיומים האמיתיים שאיראן הכינה - הטק"ק והכטמ"מים באוויר, והמוקשים וסירות התקיפה של משמרות המהפכה בים - המענה הוא חלקי בלבד. עובדה שאחרי כל הסיבוב הזה, איראן, ברצותה, עדיין יכולה לאיים לפגוע בתשתיות אנרגיה במפרץ ובספינות שעוברות במצר הורמוז. אז בעצם, מתוך שלוש מטרות, בשתיים מהן יש ציון נכשל עד כה. בשלישית אני אפרגן ואומר שהציון עובר בקושי.

אפשר להוסיף גם הישגים רכים. אכן, כל העולם עקב בהשתאות אחרי היכולות המשולבות של ישראל וארצות הברית. זה גם היה אימון טוב לקראת מלחמות גדולות יותר שהצבא האמריקני אולי יצטרך לנהל בעשורים הקרובים. התחרות עם סין כבר כאן, ואם היא תתפתח לממד צבאי, הלקחים שיופקו מהמלחמה הזו יהיו בעלי ערך גבוה. הסינים מצדם ראו את העוצמה האמריקנית, ואני חושב שהם לא ימהרו להיכנס מולה לעימות צבאי בקרוב. התלמיד קיבל ציון לשבח על השתתפות בשיעור.

מילה על מדינות האזור. פרט לאמירויות שנמצאת 100% עם האמריקנים, שאר המדינות עדיין לא בחרו צד באופן מלא. סעודיה מתרחקת, קטאר מגמגמת, טורקיה ופקיסטן בוחשות. כולם על הגדר מחכים לראות איך הסיפור ייגמר, ועדיין חוששים להרגיז יותר מדי את האיראנים שכנראה יישארו פה גם אחרי שהאמריקנים ילכו.

וכמובן, אי אפשר לסיים את תמונת המצב בלי להתייחס לג'וקר הכי לא מפתיע בחדר: הסגירה האיראנית של מצר הורמוז. מי שאמר שהוא לא ציפה שהאיראנים יסגרו את המצר הוא או שקרן או טיפש. בכל משחק מלחמה שאי-פעם שוחק שמדמה מלחמה עם איראן, המהלך השני או השלישי שלהם הוא לסגור את המצר. בהורמוז עובר בערך רבע מהנפט העולמי. אבל זה מעבר לזה, עוברים שם גם עשרות אחוזים מהגז המונזל, מהאוריאה לחקלאות ומההליום שמשמש את תעשיית השבבים. הסגירה שלו מציקה ומעצבנת, ובעיקר - בלתי נתפסת העובדה שהאיראנים נמצאים בכלל בפוזיציה שהם יכולים להשתמש בה כדי להציק לנו. עכשיו כבר אפשר להפנות אצבע מאשימה. זה לא היה צריך לקרות. לצאת למלחמה הזו בלי פתרון מבצעי/צבאי להורמוז זו חובבנות ורשלנות. זה שאיראן יכולה היום לסגור את המצר זה מחדל. פאק, הם אפילו רוצים לקחת כסף מכל מי שעובר שם. פרסים או לא פרסים?

אבל הצד השני של זה הוא שלא צריך להפוך את זה ליותר ממה שזה בפועל. גם בשנים 2011 עד 2014 וגם ב-2022, הנפט היה מעל 100 דולר לחבית, והכלכלה העולמית לא קרסה. הקורונה הייתה משבר שגדול בסדר גודל ממה שקורה עכשיו. אז כן, סגירת הורמוז משפיעה, יכולה לגרום למיתון עולמי, וצריך לקחת אותה ברצינות. אבל גם אם הוא יישאר סגור עכשיו במשך חודשים ארוכים, הכלכלה העולמית תשרוד. העניין החשוב פה יהיה גם התקדים של סגירת נתיב כלכלי קריטי על ידי המדינות שחולשות עליו (כמו מצר מלאקה), וגם המחויבות האמריקנית לשמירת הסחר הגלובלי חופשי ולהקרנת העוצמה שלהם. יהיה מעניין לראות את הפוזיציה הסינית, ואם היו סיכומים בפגישה של טראמפ ושל שי השבוע.

אני לא מזלזל במהלך של איראן. הם הצליחו לייצר לעצמם מנוף במשא ומתן, ויכולים עכשיו לבוא בדרישות. טראמפ רואה את מחירי הדלק בתחנות ומבין את המשמעות שלהם על בחירות האמצע שמתקרבות. אבל כמהמר שכבר נמצא all in, לא בטוח שיש לו ברירה, ויכול להיות שהוא יצטרך לתת את הזמן למצור הכפול להתחיל להשפיע.

איראן לא תמהר לבצע ויתורים במו"מ

לסיכום החלק הזה, יש כרגע שלושה שעונים שמשפיעים על מצבנו. הראשון הוא השעון הגרעיני: אם ומתי איראן תתקדם לפצצה, ואם תצליח לעשות את זה. איראן גרעינית, גם אם זה רק מתקן בודד שמתפוצץ במדבר, משנה את כל חוקי המשחק האזוריים. השעון השני הוא השעון הפנימי האיראני: עד כמה הלחץ שם יכול להזיז אותם מעמדתם. זה שילוב של לחץ כלכלי ולחץ פנימי פוליטי. המשטר יחזור למשא ומתן אמיתי ויהיה מוכן לבצע ויתורים רק אם יחשוש להמשך שרידותו, ויחשוב שהסכם מגדיל את הסיכויים שלו לשרוד.

כרגע איראן נמצאת לגמרי במצב נחוש והתנגדות. היא בטוחה בכוחה להמשיך להחזיק מעמד ולהתיש את ארצות הברית מחד גיסא, אבל לא מאמינה שאפשר לסמוך עליה במשא ומתן מאידך גיסא. דרך אגב, הם צודקים. האמריקנים הוכיחו פעם אחר פעם שאי אפשר לסמוך עליהם. אני לא חושב שמבינים את עומק משבר האמון בצד האיראני אחרי היציאה האמריקנית מהסכם הגרעין.

תוך כדי המשא ומתן על ההסכם בין השנים 2015-2013, באיראן היו מאוד סקפטיים לגבי האפשרות לסמוך על האמריקנים ושאלה יעמדו בהתחייבויות שלהם. רוחאני וזריף עשו מסע שכנוע עצום מול ח'אמנאי, ודי כופפו לו את היד כדי שיסכים לגלות גמישות הרואית ולחתום, עד שלבסוף הוא עשה את זה עם יד רועדת. אחרי שלוש שנים מגיע טראמפ, יוצא מההסכם, ומוכיח לח'אמנאי שתחושת הבטן שלו הייתה נכונה. האיראנים גם ויתרו על החומר שהחזיקו, גם הקפיאו את ההעשרה, וגם לא קיבלו את הפירות הכלכליים שהובטחו להם בהסרת הסנקציות. ואם היה עוד איזה שבריר אמון, הוא נסדק גם בחודש יוני 2025 וגם בתחילת 2026, כשישראל וארצות הברית תקפו תוך כדי שמתקיים משא ומתן. לכן, האיראנים יגיעו לפגישות, ואין להם בעיה לקיים דיונים. אבל אני עוד רחוק מלראות אותם מבצעים ויתורים משמעותיים.

הלחץ הכלכלי של המצור הכפול, המצור שארצות הברית מטילה על איראן בהורמוז, משפיע. איראן מפסידה מאות מיליוני דולרים כל יום. יש לחץ על ייצור הנפט שלה. סחורות לא נכנסות. אבל כרגע הם לא ממצמצים. מתי יגיע השלב שבו יהיו מוכנים ללכת להסכם? לדעתי אנחנו עוד רחוקים ממנו, ולא בטוח שהוא יגיע כלל. הם יכולים להחזיק שנים על כלכלת התנגדות.

השעון השלישי הוא השעון של הסבלנות של טראמפ: עד כמה הוא יכול להמשיך ללחוץ. יש לו את בחירות האמצע המתקרבות, כששיעור התמיכה שלו נמצא במקום נמוך מים המלח. אם הוא מפסיד את שני בתי הקונגרס, היכולת שלו להמשיך לקיים מדיניות תהיה מאוד מוגבלת. אולי נראה עוד TACO Tuesday (למי שלא עוקב - Trump Always Chickens Out, רק אל תגידו לו את זה בפנים כי זה לא ייגמר טוב) בקרוב, אולי הוא יעלה את ההימור - אבל בכל מקרה, השעון הזה חסום ב-2028 כשהוא יעזוב את הבית הלבן. היום זה נשמע עוד הרבה זמן, אבל שנתיים וחצי זה לגמרי טווח שהאיראנים יכולים לכוון אליו להורדת ראש, מתוך הבנה או תקווה שהנשיא הבא יהיה כזה שלא ישים את איראן בראש שמחתו, ולא יוכל לשמר את אותה רמת לחץ.

התרחישים שעל הפרק אחרי הפסקת האש

עד כאן תמונת מצב. ועכשיו? מה הלאה? יש פה כמה תרחישים אפשריים:

תרחיש ראשון - הסכם ארוך טווח. כרגע סיכוי נמוך. המשא ומתן לא מתקדם לשום מקום, הפערים ענקיים, והאיראנים לא נראה שממצמצים. צריך לקרות משהו כדי שהם יזוזו, ובינתיים טוב להם להמשיך ככה. גם מהצד האמריקני לא ברור שהסכם כזה יעבור בגרון בקלות. פנטזיות בצד, ההסכם הטוב ביותר שאפשר לקוות אליו יטפל רק בנושא הגרעיני, באופן שיזכיר את ה-JCPOA, לא יכלול את הטק"ק והפרוקסי, וייתן לאיראן הקלות סנקציות משמעותיות. את העם האיראני, אותם אלו שטראמפ הבטיח להם שהעזרה בדרך, הוא יזרוק לכלבים. האם זה משהו שוושינגטון תדע לא רק לקבל, אלא גם למסגר כהישג?

התרחיש השני הוא חזרה ללחימה. לשני הצדדים יש עוד אקסלציה פוטנציאלית. האמריקנים יכולים לפגוע באתרי אנרגיה, תשתיות לאומיות וגשרים. האיראנים יכולים לפגוע במתקני אנרגיה במפרציות ולהפעיל את החות'ים שיסגרו את מצרי באב אל-מנדב. כרגע שני הצדדים עדיין מתאפקים, אבל הפסקת האש שברירית, ואם צד אחד יחשוב שעדיף לו לשפר עמדות עם עוד סיבוב של התגוששות, הוא יעשה את זה.

מתי זה יקרה? אם האיראנים רוצים להדליק, כל מה שהם צריכים לעשות זה לזרוק טיל קטן לתל אביב וטישלר מסדר להם ביקור בית. כרגע הם נזהרים ומשאירים את כל העימותים רק במפרץ ואת חיזבאללה בצפון. מבחינת טראמפ, יש לו עכשיו חלון של קצת פחות מארבעה שבועות לפני שמתחיל המונדיאל בארצות הברית. הכוחות שלו כבר מרוכזים כאן, והוא יכול להספיק עוד סיבוב קצר. אם זה יקרה, אני מעריך שזה יקרה בקרוב. לא בטוח שנקיים את תהלוכת הטרקטורים המסורתית ביום חמישי.

בכל מקרה - קשה לי לראות שסיבוב כזה, אם יהיה, משנה מהותית את המצב. אני לא רואה אותו מזיז את האיראנים, אבל הוא כן יכול לחזק את הלחץ הכלכלי לקראת הקיץ המתקרב. לא יהיה נעים בטהראן עם 50 מעלות חום בלי חשמל ולכן הוא יכול לקצר זמנים לקריסת המשטר או להסכם.

התרחיש הבא הוא פשוט המשך מצור כפול. אף אחד לא עובר בהורמוז, כולם על הקווים, אבל אף אחד גם לא מרביץ חזק מדי בזמן הזה. שני הצדדים חושבים שהזמן ישחק לטובתם. האמריקנים יבנו על מיטוט או החלשה משמעותית של המשטר, האיראנים ימשכו זמן עד שלטראמפ יימאס. יש מצב ששני הצדדים צודקים.

תרחיש רביעי הוא "הסכם קטן" - הורמוז תמורת הורמוז. סיום לחימה דקלרטיבי, אבל בלי הסרת סנקציות. זו נקודת עצירה טובה יותר, אולי לשני הצדדים, מהמצור הכפול. גם באיראן יש קולות שרוצים איזשהו פתרון שיאפשר להם את תחילת השיקום, וגם טראמפ צריך לרדת מהעץ ולייצר פתרון שיכול להחזיק מעמד לאורך זמן. הוא כבר ידע למסגר את זה כסוג של ניצחון, יזהיר את איראן לבל תחשוב על להתקדם לנשק גרעיני, ישאיר את הלחץ הכלכלי ויקווה שהמשטר ייפול איכשהו. מחירי הדלק ייירדו והוא יוכל להתפנות לעשות דברים אחרים.

והתרחיש החמישי, שיכול לקרות במקביל לכל אחד מהתרחישים, הוא פצצה איראנית. חברים, זה כבר לא תיאורטי. זה לא אולי. יש להם את הכוונות, ויש להם את הבסיס ליכולות. זה לא אומר שהם יעשו את זה מחר בבוקר. יש עדיין אלמנט של הרתעה, הם לא רוצים להיתפס בדרך. לנו יש מודיעין מעולה באיראן, אנחנו לא ניתן להם להתקדם אם נתפוס אותם. אבל הסכנה היום היא הגבוהה ביותר מאז שאיראן התחילה לעסוק בגרעין. נצטרך להמשיך להיות ממש ממש טובים.

וכדי להשאיר אתכם עם טעם טוב, יש גם תרחיש שישי ואופטימי שבו המשטר נופל. איך זה יקרה? אין לי מושג. לאף אחד אין. אני לא שמעתי על אף תוכנית אופרטיבית רצינית שיכולה להבטיח שזה יקרה, ולכן לצערי אי אפשר לבנות על התרחיש הזה כרגע. אבל זה לא אומר שזה לא יכול לקרות. תמיד אנחנו מדברים על ניהול סיכונים, צריך גם להשאיר פתח לניהול סיכויים.

המשטר הזה מושחת, כושל, עם כלכלה בקריסה. לאיראנים יש היסטוריה ארוכה של מהפכות והפיכות שלטוניות. לדעתי היינו קרובים לזה בחודש ינואר האחרון, ודווקא החלטת המשטר להפעיל את הכוח ולטבוח בכל כך הרבה אזרחים שידרה כמה שהוא עם הגב לקיר. המלחמה האחרונה לא חיזקה אותו. המשך לחץ כלכלי, ותמיכה אופרטיבית בעם האיראני כדי שכשזה יגיע זה יגיע טוב, יכולים לאפשר לזה להצליח בפעם הבאה. אי אפשר לשים תזכורת ביומן מתי זה יקרה. ממליץ שלא לנסות להקדים את הגאולה ולדחוק את הקץ, אבל אפשר לעזור לה בהרבה דברים קטנים. כשזה יבוא, זה יבוא.

>>> אבנר וילן הוא בכיר לשעבר במערכת הביטחון, מומחה לגרעין האיראני