אופטימיות מסוכנת בשעת מלחמה

תקציב 2026, הכולל את ההתאמות שאושרו בשבוע שעבר בעקבות המלחמה עם איראן, מטריד הן בהנחות האופטימיות שעליו הוא נשען, הן במצרפים התקציביים שהוא מציג (הכנסות, הוצאות וגירעון) והן בהרכב ההוצאות המתוכננות.

• התקציב הזה מערער את אמון הציבור בזמן מלחמה | שאול מרידור

השילוב בין עדכון מתון בלבד של תחזית הצמיחה כלפי מטה, ועדכון תחזית ההכנסות ממסים כלפי מעלה - מעורר שאלות לגבי מידת האופטימיות הגלומה בתחזיות. בעת הזו, של אי ודאות כל כך גדולה לגבי משך הלחימה הצפוי הן באיראן והן בלבנון, נדרשות תחזיות שמרניות מאלה שעליהן מתבסס התקציב.

הסיכון לפגיעה חמורה יותר של המלחמה בצמיחה הוא גדול: מעבר להשפעה הישירה של המלחמה על הפעילות הכלכלית, ישנו גם החשש מעלייה באינפלציה, קודם כל בשל עליית מחירי האנרגיה המשפיעים במהירות על מחירי מרבית הסחורות, וההשלכות האפשריות של המלחמה על מחירי התובלה (ימית ואווירית) ושרשראות האספקה. כתוצאה מכל אלה ומעלייה בפרמיית הסיכון של המשק, הריביות עלולות להיות גבוהות יותר מאלה שהיו צפויות ערב המלחמה.

באשר להכנסות ממיסים, נכון שבשנתיים האחרונות התחזיות התבררו כשמרניות מדי וההכנסות היו גבוהות, בין היתר בגלל העליות בשווקים הגלובליים והמקומיים. אולם, הגאות הזאת לא בהכרח תימשך גם השנה, בעיצומה של אי ודאות ביטחונית וכלכלית חריגה. המשמעות היא שאם תחזיות הממשלה יתבררו כאופטימיות מדי, הגירעון, בהינתן היקף ההוצאה שאושר, יהיה גבוה יותר.

בנוסף לכך, אם המלחמה בכל אחת מהחזיתות תהיה ממושכת ממה שהונח, סביר שהתוספת שאושרה לתקציב הביטחון - 32 מיליארד שקלים - לא תספיק, ותידרש תוספת נוספת אף מעבר לרזרבה שהוקצתה לכך (לשם השוואה, העלות של מבצע "עם כלביא" שנמשכה 12 יום הסתכמה בכ-20 מיליארד שקלים). הדבר נכון במיוחד כאשר התחזית המעודכנת עצמה מניחה לחימה קצרת טווח של כמה שבועות בלבד.

עליית הגירעון ל-5.1 אחוזי תוצר על פי התכנון, ואפשרות לעלייה גדולה אף יותר אם ההנחות עליהן מושתת התקציב יתבררו כאופטימיות מדי, משמעותן עלייה נוספת ביחס החוב הציבורי לתוצר, בניגוד לציפייה שיתחיל לרדת עם סיום מבצע "עם כלביא". עלייה כזו צפויה להעלות את פרמיית הסיכון של המשק ולכן גם את הריבית על החוב, ויידרשו מקורות נוספים לתשלום הריבית. אלה יבואו כמובן על חשבון הוצאות אחרות בתקציב שנדחקו כבר עתה בשל הגדלת ההקצאה לתקציב הביטחון.

וכאן המקום להתייחס גם להחלטות באשר למיסים ולהרכב התקציב.

למרות העלייה המשמעותית בצורכי הביטחון, נותרו על כנן שתי החלטות שיגדילו עוד את הגירעון. הראשונה היא ריווח מדרגות מס ההכנסה. לפי התכנון המקורי, העלאת מס רכוש על קרקעות הייתה אמורה לממן על פני זמן את ההחלטה הזאת, אלא שהעלאת מס רכוש לא תצא לפועל, וריווח מדרגות המס, בעלות של 4.25 מיליארד שקלים ב-2026, נותר ללא צעד מקזז. אליה מצטרפת גם ההחלטה השנויה במחלוקת להעלות את תקרת הפטור ממע"מ על יבוא אישי ל-130 דולר. העלות של שני צעדים אלה היא כ-5.5 מיליארד שקלים, והיא מתווספת כאמור לגירעון הגבוה ממילא.

ובאשר להרכב ההוצאות, גם בתקופה זו של צרכים אזרחיים מוגברים הן לצורכי שיקום פיזי, נפשי וקהילתי של הנפגעים ממלחמות חרבות ברזל ו"עם כלביא", והן לסיוע לנפגעים מהמלחמה הנוכחית, התקציב כולל כ-5 מיליארד שקלים של תקציבים קואליציוניים שהם מגזריים באופיים - כמו מימון ישיבות, כרטיסי מזון שחולקו בעבר לפי קריטריונים מגזריים, וצהרונים למוסדות שלא מלמדים לימודי ליבה. בנוסף, עברו לבסיס התקציב עוד כ-300 מיליון, רובם לצרכים מגזריים מובהקים כמו מבני דת, "חיזוק הזהות היהודית" והתנחלויות. תקציבים אלה, לא רק שאינם משרתים את כלל הציבור, אלא ממשיכים לתמרץ חינוך שאינו מקנה כישורים לשוק העבודה ומתמרץ אי שירות בצבא. זאת כאשר סעיפי תקציב חיוניים כמו תשתיות, חינוך, בריאות ורשויות פיקוח (הסעיף התקציבי תחתיו פועלת מנהלת תקומה) קוצצו בסכומים משמעותיים.

• הממשלה אישרה שינויים דרמטיים בתקציב ל-2026: מה זה אומר עבורכם

תוספות התקציב לביטחון ולריבית על החוב הממשלתי דוחקות עוד יותר את ההוצאה האזרחית בישראל, שהייתה נמוכה מאוד בהשוואה בין-לאומית עוד לפני המלחמות, ועמדה על כ-31.7 אחוזי תוצר, בהשוואה ל-42.7 אחוזים בממוצע מדינות הOECD (ב-2024). פער של 11 נקודות האחוז משמעותו כ-220 מיליארד שקלים. אפשר רק לדמיין איך היו נראים שירותי החינוך, הבריאות, בריאות הנפש והתחבורה הציבורית שלנו אם היינו יכולים להקצות להם משאבים בהיקף דומה למה שמקצות המדינות המתקדמות. אנחנו אומנם חייבים להקצות תקציבים להוצאות הביטחון יותר מכול מדינה מערבית מפותחת, אבל המינימום שאפשר לצפות מהממשלה הוא שהתקציב האזרחי הצנוע שנותר לנו יוקצה בצורה הוגנת ויעילה לטובת כל אזרחי ישראל.

ובאשר למצרפי התקציב, ראוי היה, בהינתן אי הוודאות האופפת אותנו היום, שהם יתבססו על הנחות שמרניות יותר. זאת כדי לשמר את האמינות של הממשלה, ולהיות מוכנים למגוון התרחישים האפשריים, ולא רק לאלו שהיינו רוצים מאוד שיתממשו.

>>> פרופ' קרנית פלוג היא כלכלנית, שימשה כנגידת בנק ישראל בין השנים 2018-2013, עמיתה בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה