תקציב המלחמה חושף: הממשלה שוב דואגת לעצמה, לא לכם

המלחמה הזו גובה מחיר גבוה מכולנו. העלויות הישירות של הלחימה, הפגיעה בפעילות הכלכלית והסיוע לעורף צפויים להסתכם בעשרות רבות של מיליארדי שקלים. הגירעון גדל, החוב הציבורי צפוי לעלות והמשק הישראלי כולו נדרש להתגייס למאמץ הלאומי.

במציאות כזו, כל החלטה תקציבית מקבלת משמעות גדולה. בזמן מלחמה הציבור מצפה לדבר אחד: שכל שקל מכספי המדינה יופנה למקום שבו הוא נחוץ באמת - לביטחון, לעורף ולחוסן הכלכלי של המשק. דווקא משום כך קשה להבין את ההחלטה להקצות כמעט שישה מיליארד שקלים לכספים קואליציוניים סקטוריאליים במסגרת התקציב.

השבוע ראינו ממשלה שחושבת בעיקר על השרידות הפוליטית שלה ועל הצרכים הסקטוריאליים של חלק מתומכיה, ולא מתביישת אפילו קצת. היא לא מתביישת מהאזרחים שמצויים כבר שנתיים וחצי במלחמה, מהאזרחים שתורמים למדינה ועוזבים את הבית פעם אחר פעם למילואים, מהעסקים הגוועים, מההורים טרוטי העיניים, מהמשפחות השכולות שהקריבו את היקר מכול. אזרחי המדינה התורמים הנושאים על גבם גם את אלה שלא תורמים אלא רק מקבלים, התעוררו השבוע לשמוע שוב שהממשלה לא עובדת בשבילם. לא דואגת להם. היא דואגת לעצמה ולמגזרים שהיא חפצה ביקרם.

מיליארדים למגזרים, מעט מאוד לצמיחה

כספים קואליציוניים אינם תופעה חדשה בפוליטיקה הישראלית, אבל הממשלה הנוכחית שוברת שיאים בהיקפם. אם בעבר מדובר היה במאות מיליונים עד מיליארדים בודדים בקדנציה כולה, הממשלה הזו הקצתה יותר מ-20 מיליארד שקלים להסכמים קואליציוניים, שישה מיליארד מהם בתקציב שמקודם בימים האלה, ועוד יותר מ-10 מיליארד במלחמה שפרצה אחרי המחדל של 7 באוקטובר. בזמן מלחמה, כשכל שקל אמור להיות מופנה למאמץ הלאומי, זהו חוסר אחריות והמסר הציבורי שמשדרת הממשלה בעייתי במיוחד.

לצד זאת, הבעיה בתקציב הזה אינה מסתכמת רק בכספים הקואליציוניים. היא נוגעת גם למה שלא נמצא בו - ניהול אחראי של ההווה והעתיד הכלכלי, בין היתר באמצעות רפורמות שמקדמות צמיחה.

התקציב הנוכחי נראה כמו ההפך הגמור. אין בו רפורמות משמעותיות ואם הרפורמה היחידה שעלתה לדיון היא רפורמת החלב של שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שאמורה להפחית עשרות בודדות של שקלים מהסל המשפחתי אם תצליח, אפשר להבין עד כמה התקציב ריק מתוכן. התקציב עוצב כך שיעבור בכנסת ללא משברים פוליטיים, במקום להתמודד עם האתגרים הכלכליים של המשק. מי שמשלם וישלם את המחיר זה הציבור הישראלי.

קחו לדוגמה את ענף ההייטק הישראלי. מהפכת ה-AI שעוברת על העולם משפיעה דרמטית על הענף הזה ועל ענפי משק אחרים. הממשלה הייתה צריכה להשקיע ולהכין את המשק הישראלי למהפכה הזו, הן ברמת השירותים שהיא נותנת לאזרחים, והן ביכולת של הענפים לנצל אותה כדי להיות טובים יותר, יעילים יותר ותחרותיים יותר מול העולם. רפורמה מהותית נוספת שחשוב היה לקדם היא אחת שתוריד את סל המזון וההוצאות החודשיות של המשפחות בישראל. דווקא בתקופה של משבר ביטחוני וכלכלי, נדרש אומץ לבצע התאמות כאלה, גם אם הן כוללות התנגשות עם כוחות ושחקנים חזקים שלא רוצים בשינויים שטובים לאזרחים.

מעבר לכך, התקציב הזה גם מגיע באיחור ניכר. על פי החוק, תקציב המדינה אמור להיות מאושר עוד לפני תחילת שנת התקציב, כלומר כבר בדצמבר האחרון. אתם מכירים חברה רצינית שלא הייתה מאשרת תקציב בזמן? מה היה קורה אילו במקום העבודה שלכם לא הייתם עומדים בלו"ז החשוב ביותר שהחברה קובעת? אלא שהממשלה לא עשתה את עבודתה. במקום שנגיע מוכנים עם תקציב שמכיל רפורמות ומספק מענה לאתגרים הכלכליים של המשק, נכנסנו לשנה חדשה ולמציאות של מלחמה ללא תכנון תקציבי מסודר.

תקציב המלחמה נועד לשרוד פוליטית

הבעיה כמובן אינה עצם העלייה בהוצאה הציבורית. הגדלת תקציב הביטחון בתקופה כזו היא לא רק מובנת - היא הכרחית. המציאות הביטחונית החדשה מחייבת זאת, אבל דווקא משום כך נדרשת אחריות תקציבית גדולה יותר.

אם המדינה נדרשת להגדיל באופן ניכר את ההוצאות על ביטחון ועל תמיכה בעורף, עליה גם לקבוע סדרי עדיפויות ברורים. במקום מיליארדים להסכמים קואליציוניים, ניתן היה ללוות פחות ולשלם ריבית נמוכה יותר בשנים הבאות, להפנות את הכסף לפיצוי לעסקים שנפגעו, או לחיזוק החוסן הכלכלי והנפשי של העורף. כאשר הממשלה מגדילה את ההוצאה הציבורית אך נמנעת מהחלטות קשות, המשמעות ברורה: המחיר נדחה לשנים הבאות. הגירעון של היום הוא החוב שכולנו נצטרך להחזיר מחר, אנחנו, ילדינו ונכדינו.

דווקא היום, חשוב לומר דבר נוסף: זה לא חייב להיות כך, אפשר אחרת. תקציב בזמן מלחמה יכול להיראות אחרת. הוא יכול להציב בראש סדר העדיפויות את המאמץ הביטחוני, את החינוך, את הבריאות הנפשית והפיזית ואת החוסן של העורף.

ומעבר לכל אלה, הנזק המרכזי של התקציב הזה אינו רק כלכלי. בזמן מלחמה המשאב החשוב ביותר של מדינה הוא אמון הציבור בכך שההנהגה פועלת למען הכלל ורק למענו. כאשר התקציב משדר שהשיקול המוביל את החלטות הממשלה הוא הישרדות פוליטית ולא סדרי עדיפויות לאומיים, האמון הזה נשחק. בזמן מלחמה, שחיקה באמון הציבור אינה רק בעיה פוליטית או כלכלית - היא פגיעה ישירה בחוסן הלאומי.

• הממשלה אישרה שינויים דרמטיים בתקציב ל-2026: מה זה אומר עבורכם

המדינה יכולה להתמודד עם גירעון גבוה יותר ועם חוב ציבורי גדול יותר, אולם מדינה שמאבדת את אמון אזרחיה בזמן מלחמה מאבדת את אחד הנכסים החשובים ביותר שלה. בשנים האחרונות הממשלה הזו מאתגרת יום אחר יום את הנכס החשוב הזה שבלעדיו מדינה דמוקרטית וליברלית לא יכולה להתקיים.

>>> שאול מרידור כיהן כראש אגף התקציבים במשרד האוצר בין 2020-2017