"הגרעין הוא רק תירוץ": כך מפרש המשטר באיראן את הכוונות של ארה"ב
ח'אמנאי רואה בכל דרישה אמריקנית, כולל בסוגיית הגרעין, רק שלב ראשון בדרך ליעד הסופי: הפלת המשטר • מבחינתו, כניעה לפירוק נכסיו תחשוף את חולשתו ותזרז את קץ שלטונו, ולכן הוא מעדיף לקחת סיכון של עימות צבאי ישיר • צפו בפרשנות
ש': נתחיל בדברים שאומר סטיב וויטקוף בסוף השבוע. הוא אומר: דונלד טראמפ לא מבין למה איראן לא התקפלה אל מול הכוח הצבאי האמריקני באזור. אם ננסה להיכנס לראשו של המנהיג העליון, ומי שסובב אותו, מה האמריקנים לא מבינים?
התפיסה של ח'אמנאי תמיד הייתה כזו, והיא נותרה בעינה. היעד האולטימטיבי של הממשל האמריקני, וזה לא משנה מי הנשיא, הוא "Regime Change" - שינוי משטר.
ב-2015, במהלך המשא ומתן, הוא תמיד אמר ש"הגרעין הוא תירוץ". כלומר, גם אם אנחנו נתפרק מכול יכולות הגרעין והטילים, בסופו של דבר זה רק יכשיר את הקרקע לדרישות נוספות אמריקניות, עד שהם יצליחו להפיל את המשטר. לכן, מבחינתו יש שתי אופציות - או להיכנע ולהתפרק מכל הנכסים, אבל אז זה רק עניין של זמן עד שארצות הברית וישראל מנצלות את ההזדמנות ואת החולשה האיראנית כדי להתקדם להפלת המשטר. האפשרות השנייה היא שהוא לוקח סיכון בעימות עם האמריקנים. במקרה הזה, הוא אומר לעצמו: זה יכול לגרום נזק, אולי אפילו אני אהפוך לשהיד בעקבות המלחמה הזו, אבל המשטר יכול להחזיק מעמד. זה בסופו של דבר הדילמה. זה הרציונל שלו.
ש': מבחינת הערכת מערכת הביטחון כאן בישראל, שלא משנה מה תהיה מדרגת התקיפה האמריקנית נגד איראן, התגובה תהיה ירי לעבר ישראל. זו תהיה התגובה?
אני מציע להקשיב היטב לדבריו של ח'אמנאי, שאומר שמלחמה עם ארצות הברית משמעותה מלחמה אזורית. לכן, מבחינתם אין הבדל בין תקיפה אמריקנית לתקיפה ישראלית, וגם אם יש תקיפה אמריקנית, צריך לצמצם ככל הניתן את משכה באמצעות גרימת נזק לישראל. לכן, התרחיש היחיד שבו אני יכול לראות, אולי, שהאיראנים לא תוקפים, זה באמת אם האמריקנים עושים מהלך מאוד מאוד סמלי, מאוד מוגבל. אני חושב שאולי זה היה רלוונטי לפני חודש, חודש וחצי, כיום זה כבר לא רלוונטי.
ש': לפי הדיווח בניו יורק טיימס, ח'אמנאי כבר מתכונן לתרחיש כלשהו שבו הוא עצמו יחוסל. מה קורה אם אכן ארצות הברית מחליטה ללכת על דבר כזה?
זה תלוי, כמובן, אם ח'אמנאי עצמו מת. מה שאותי מדהים למדי בדיווח הזה של ניו יורק טיימס, זה שלא מתייחסים לתרחיש, לכאורה, שבו אחד מאנשי הדת האחרים מחליפים אותו. מדברים על עלי לאריג'אני, מדברים שם על יושב ראש המג'לס. מבחינתי, זה אומר שיש סבירות די גבוהה שאם ח'אמנאי מחוסל עם חלק מהצמרת הביטחונית והפוליטית, איראן בעצם משנה את פניה. היא תהפוך מסוג של אוטוקרטיה דתית, לאולי דגם חלופי חדש, אולי מנהיג חדש שבא משורות משמרות המהפכה.
זה לא שינוי משטר, אבל זה בהחלט יכול להיות איזה שינוי בַּמשטר. אולי כתהליך הדרגתי, כאיזשהו תהליך של מעבר למשהו אחר שאנחנו לא מכירים אותו כיום.
>>> ד"ר רז צימט הוא מנהל תוכנית איראן והציר השיעי במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ומומחה לאיראן באוניברסיטת תל אביב