תקיפה אמריקנית באיראן היא לא התרחיש היחידי האפשרי

מי שהזהיר את הישראלים "לחשוב פעמיים" בסוף השבוע האחרון אם לצאת לחו"ל צריך כנראה לדחות את האזהרה הזו לפחות לסוף השבוע הבא. הדברים אינם נכתבים כאן מתוך ביטחון גדול וגם לא על סמך מידע מדויק אבל מתחזקים הסימנים - כפי שכבר צפינו בראשית המשבר - שפניהן של ארצות הברית ואיראן לנסות לגבש סוג של הסדר ביניים שלא יפתור את הסוגיות שעל הפרק אבל יאפשר לדחות את המשבר ולשקוע לתוך מו"מ ארוך על הסדר כולל.

האיראנים בשום פנים אינם רוצים להתנסות במלחמה שבה אין הם יכולים לצאת עם ידם על העליונה, ואפילו המנהיג העליון עלי ח'אמנאי איננו להוט להישאר על רגליו אחרי מתקפה של ישראל וארצות הברית כשהוא זב דם, מעורפל הכרה ומתנדנד על שתי רגליים כואבות. זו הסיבה שהוא מניח לשר החוץ שלו עבאס עראקצ'י, שאיננו ממחבבי נפשו, להתכתב ולהיפגש עם וויטקוף וקושנר. לח'אמנאי אין שום נטייה לאותת שהוא מפקיד את המשטר במקרה שיאונה לו רע בידי מזכיר מועצת ההגנה החדשה עלי לאריג'אני אף הוא איננו ממחבביו המובהקים.

מנגד מוצא עצמו הנשיא טראמפ, נוכח הבהרות של ראשי צבאו, כי אין פה סיפור של זבנג וגמרנו גם אם מלחמה תימשך כמה שבועות. בעיקר בצי האמריקני אין התלהבות ממתקפה כזו - בניגוד לעמדת סנטקום (פיקוד המרכז של ארה"ב), ולא רק משום שבתי השימוש של נושאת המטוסים הגדולה ג'רלד פורד סתומים בחלקם מכיוון שכבר 8 חודשים לא עברה את הטיפולים הנדרשים.

האיראנים מציעים לטראמפ הישגים חלקיים באופן מיידי בדמות הסדר ביניים שיעסוק בעיקר בהגבלות על הפעילות הגרעינית וחידוש מלא של הפיקוח של אנשי הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית בווינה על כל האתרים, וכנראה מוכנים להתמקח על טקסט שיאמר משהו עמום בעניין הטילים הבליסטיים והסיוע שלהם לשלוחיהם בארצות ערב. זהו פחות או יותר מרחב המיקוח בשלב הזה. הרעיון הוא להמשיך להתדיין על הסדר סופי ארוך טווח ברגע שיוסרו ענני המלחמה. לא פחות מרכזית היא שאלת גורל הסנקציות הכבדות המוטלות על איראן לשחרור ערמות הכסף שלה שמוקפאות בחו"ל.

כותב הטור הזה איננו מתיימר לדעת כיצד יתגלגלו הדברים במורד הדרך אבל ההתרשמות היא שייתכן כי המלחמה מתעכבת ולו לזמן קצר. מבחינת ישראל, אין צורך לומר, הסדר ביניים כמו זה שמדובר בו איננו תוצאה רצויה.