בתוך העבודה על הפרויקט הזה זורחות שתי נקודות אור גדולות

בפעם הראשונה שבה ראיתי את רומי גונן היא חיפשה חנייה בתל אביב. זה היה בקיץ, בערב, ברחוב עמוס ליד העירייה, ואני עמדתי משתאה מול התופעה הבלתי נתפסת הזו, רגע את חטופה בעזה - רגע חזרת להיות בינינו כאן.

מעט אחר כך, כשישבנו לדבר, כבר הבנתי עם מי יש לי עסק. צעירה חד-פעמית, שיכולתי בקלות לדמיין מתרגשת לקראת הערב ההוא, לפני המסיבה: מחייכת בכל הפנים, קורנת כמו שמש וכובשת אותך מיד בנעורים ובדיבור שלה שלא עושה חשבון.

נזכרתי איך לאורך ימי המלחמה הייתי צופה באמא שלה, מירב לשם גונן, ובאחותה ירדן בהופעות הרבות שלהן בתקשורת. פעם אחר פעם התרשמתי מהיכולת שלהן לשמור על אופטימיות בלתי מתפשרת ומהביטחון שרומי תשוב בחיים.

את צילומי הריאיון איתה, בנינו לפי הקצב שהתאים לרומי. ידענו שנשב בכל פעם לדבר על פרק אחר בשבי. לפני כל יום צילומים כזה רומי נפגשה עם עיתונאית התוכנית, מיכל וייג, כדי להכיר לעומק את הסיפור. וככה נחשפנו לסיפור שלה: יום אחד דיברה על 7 באוקטובר, בהזדמנות אחרת ביקשה לדבר על 35 הימים הראשונים שבהם הוחזקה לבדה, ולבסוף כבר תיארה את המפגש עם אמילי דמארי, ואת השיחות והמפגשים שהיו לה עם האיש הכי בכיר בחמאס, עז א-דין אל-חדאד, שגם השתמש בהן במשך תקופה ארוכה כמגן האנושי שלו.

הריאיון הבלעדי עם רומי גונן - החלק הראשון

כשרומי התיישבה מול המצלמה שלנו, הסיפורים שהיא סיפרה היו מעבר לכל מה שיכולנו לדמיין. היא תיארה את החטיפה הטראומתית והניתוח שהוכנסה אליו באלימות מזעזעת וגם דיברה באומץ על הפגיעות המיניות שעברה בידי גברים שונים לאורך תקופת השבי.

מיד לאחר שידור החלק הראשון של הליווי שלנו עם רומי, ישב שר הביטחון לשעבר גלנט באולפן "דוח מצב", ואמר כי הוא וכל חברי קבינט המלחמה ידעו בזמן אמת על הפגיעות שעברו חטופות, וגם על מי שנשארה מאחור בעזה.

ההודאה הזו במה שעד היום לא נאמר בצורה מפורשת חייבת להציף את השאלה: מדוע עברה יותר משנה מאז עסקת החזרת החטופים הראשונה ועד שהוחזרו ראשונות החטופות בעסקה השנייה - רומי גונן, אמילי דמארי ודורון שטיינברכר, שנותרו בעזה לעוד 415 ימים?

לפני כחודש שידרנו ב"עובדה" את התמונות של השישה שלא זכו לשוב הביתה. ששת החטופים שנרצחו במנהרות בתקופה הזו שבה לא נחתמה עוד עסקה: אורי, אלכס, אלמוג, כרמל, הירש ועדן. כששומעים את סיפורה של רומי גונן, אפשר רק לנסות ולדמיין את הסיוט שעברו הנשים והגברים הצעירים האלה בשבי. אבל בזכות העדויות המצולמות שראינו לאחרונה, יש דבר אחד שכבר אינו דורש דמיון - הם היו בחיים. וכולם, כל אחד ואחת מהם, היו יכולים לחזור לכאן ולספר.

בתוך העבודה על הפרויקט המיוחד – שחלקו השני ישודר הערב (חמישי) אחרי "המהדורה המרכזית", זורחות שתי נקודות אור גדולות. הראשונה היא רומי גונן בעצמה שנוטעת בך כוח ואמונה בכך שאפשר לנצח את השבי. נקודת האור השנייה היא מהמשפחה הזו של רומי, ההורים מירב ואיתן, האחות ירדן - ועוד שלושה אחים נוספים שזכינו להכיר, שחף, אדם ודריה. אלה למדו אותי שיעור שלא אשכח על הורות במשבר, ועל הכוח המרפא של משפחה אחת שמתגייסת, בכל כוחותיה, למען האחות שבצרה.

החלק השני של הפרויקט המיוחד של "עובדה" עם רומי גונן ישודר הערב, אחרי "המהדורה המרכזית"