ההסכם הזה עושה הבדל ענק - ולא משנה מה יקרה בשלב השני

העסקה שנחתמה הלילה (בין רביעי לחמישי) היא למעשה סיום המלחמה בעזה לעת עתה, ואם אכן תושלם מדובר בניצחון. ניצחון הוא השגת מטרות המלחמה ושיפור המציאות הביטחונית לאורך זמן. ואכן, מצבנו הביטחוני כיום טוב לאין שיעור מלפני המלחמה, החטופים חוזרים, ולו גם החלק השני של העסקה יתקיים אז חמאס לא ישלוט בעזה, והוא לא מהווה איום על ישראל (למרות שהוא עדיין עשוי להיות קיים כארגון חמוש בעזה).

נכון, זה עוד לא נסגר. לפנינו כמה ימים מתוחים, ושחרור החטופים הוא רק השלב הראשון שמבחינתנו הוא הכי חשוב. אך יש גם שלב שני, שהוא תוכנית "היום שאחרי", והיא חשובה לא פחות, כיוון שהיא מטפלת במטרת המלחמה הנוגעת בהסרת חמאס מהשליטה בעזה.

גיבור היום הוא הנשיא דונלד טראמפ, שלחץ בכל כוחו וכפה את ההסכם על הצדדים. הוא הכניס את קטאר וטורקיה כערבות להסכם, ויצר את תמונת הניצחון. יש מידה מסוימת של חן ותחכום בפשטנות של טראמפ; הוא איש של התמונה הגדולה, ולכן הוא החליט שתשובת חמאס לאולטימטום (המתוחכמת) היא תשובה חיובית, וזה הניע את כל התהליך.

אז נכון, יש לנו גם חששות. אנו עומדים לשחרר אסירים כבדים לחופשי, מעמדן של קטאר וטורקיה השתפר באופן ניכר, ואנחנו לא יודעים מהן המגבלות שהושתו על ישראל כחלק מהביטחונות שחמאס קיבל. אנחנו גם לא יודעים כיצד יתנהל פירוק חמאס מנשקו. הסיכון הוא שגם לחמאס וגם לישראל לא יהיה אינטרס ללכת על השלב השני של העסקה. חמאס יוכל לשמור על מעמדו ברצועה, וישראל אינה מגבילה עצמה בהסכמתה להכנסת כוח ערבי בין-לאומי לעזה ובהתחייבות לאפשר את שיקומה. מצב זה מחזיר את עזה ליום שלפני, כלומר, עזה נשלטת על ידי חמאס שיפעל לחדש את כוחו וסמכותו, וכל מה שעשינו זה עוד סבב לחימה גדול. אבל אם הלחימה תימשך, זה יהיה ללא חטופים ברצועה - שזה הבדל ענק.

עכשיו מתחיל שלב הריפוי והשיקום. אנו נדרשים לשקם את הכלכלה, את מעמדנו הבין-לאומי, ולנסות לטפל בדבר החשוב ביותר: השסע הפוליטי, שהפך לקיטוב חברתי הכולל שיח רעיל, אלימות מילולית ותהומות רוע שלא היו פה בעבר.

בשורה התחתונה, זהו יום גדול והיסטורי. יום של מפנה ושל תקווה, ויש לקוות שהוא מתחיל עידן חדש בישראל.

>>> אלוף (במיל') תמיר הימן הוא ראש אמ"ן לשעבר ומפקד הגיס הצפוני לשעבר. כיום הוא עומד בראש המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)