איזה גול עצמי מפואר. לפני כשנה, ב-4 בינואר 2023, הכריז שר המשפטים יריב לוין "לא עוד ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד!" – במסגרת הצגת מה שהוא כינה "רפורמה במערכת המשפט". לא היה כל צורך בתיקון זה. עד אז מעולם לא פסל בית המשפט חקיקת יסוד. המהלך כולו היה שגוי מן היסוד: הכיצד ניתן לשלול את סמכות בית המשפט לדון בחוקי יסוד כל עוד אין "חוק יסוד: החקיקה" שיקבע, אחת ולתמיד, הליך חקיקה מיוחד לחוקי יסוד. הרי לא יעלה על הדעת שהמחוקק יכול לחוקק כל חוק – פוגעני ככל שיהיה - ובלבד שייתן לו את הכותרת חוק יסוד. והנה, שנה אחרי, בית המשפט העליון, בפסק דין תקדימי, פוסל את התיקון לחוק יסוד השפיטה ששלל את סמכות בית המשפט לבחון סבירות החלטות של הממשלה.
- בג"ץ פסל את החוק לביטול עילת הסבירות
- המשמעות ההרסנית של הכרעת בג"ץ | עמית סגל
- למה זו הטעיה לומר שההחלטה התקבלה "על חודו של קול" | פרופ' סוזי נבות
ואכן מדובר בתקדים בעל חשיבות עליונה: בית המשפט קובע, ברוב גדול של 13 שופטים, מתוך הרכב מלא של 15 שופטים, כי בסמכות בית המשפט לפסול חקיקת יסוד של הכנסת אם היא תפגע אנושות במאפייני הליבה של המדינה כיהודית ודמוקרטית. לא החלטה על חודו של קול אלא הכרעה של רוב גדול מבין שופטי בית המשפט העליון. זו הבשורה החשובה ביותר שיצאה אתמול מבית המשפט העליון, ושתהווה גם את מורשתה של נשיאת בית המשפט העליון שנים קדימה.
בית המשפט העליון לא רק קובע את העיקרון, אלא גם מיישם אותו: שמונה שופטים מתוך ההרכב סבורים שהתיקון שביטל את הסבירות פוגע פגיעה כה קשה במאפיינים הדמוקרטיים של המדינה, כך שאין מנוס מלבטלו. למעשה, גם חלק משופטי המיעוט, שסבורים שזה לא המקום לפסילת חוק יסוד מתנגדים לתיקון כפי שנוסח, סבורים שעליו להתפרש בצורה מצמצמת. כלומר, מדובר למעשה ב-11 שופטים שחושבים שאין מקום לתיקון בעניין הסבירות כפי שנחקק.
זו באמת רעידת אדמה, כי בית המשפט מעולם לא פסל חוק יסוד, אבל חשוב לציין שהעיקרון עצמו לא חדש בכלל. כבר לפני שנתיים בפסק דין בעניין חוק הלאום בג"ץ קבע שהכנסת לא יכולה לשלול את מאפייני המדינה כיהודית ודמוקרטית. הפסיקה הנוכחית מיישמת את אותו עקרון.
שוב, החלטה צפויה וידועה מראש למי שעקב אחר הדיונים בוועדת החוקה, חוקה ומשפט של הכנסת. במקום לחוקק נוסח חוק מאוזן ומתון, כפי שהציע למשל פרופ' יואב דותן, שישלול את סמכות בית המשפט לפסול החלטות של מליאת ממשלה הנוגעות למדיניות כללית, חוקקה הכנסת חוק קיצוני וגורף שלא הותיר לשופטי הרוב הרבה ברירה.
השאלה של סמכות בית המשפט לפסול חוק יסוד הייתה עד לא מזמן תיאורטית או עניינם של כמה "פריקים" למשפט חוקתי. המהפכה המשטרית לא רק שהביאה את הנושא למוקד הדיון הציבורי אלא תרמה לקידום רעיון זה. באופן עקיב, סקרים שנערכו בשנה האחרונה הראו שרוב בציבור סבור שיש לבית המשפט סמכות לפסול חוק יסוד. ההישג של שר המשפטים ויו"ר ועדת החוקה הוא, אם כן, כפול: גם חיזקו בלבבות את העמדה שראוי שתהיה לבית המשפט סמכות לפסול חוק יסוד וגם קידמו חקיקת יסוד קיצונית, מהלך שאילץ את בית המשפט להתערב, בפעם הראשונה בהיסטוריה, בחוק יסוד. הקואליציה פשוט הביאה את המהפכה החוקתית השנייה הזו על עצמה.
בימים האחרונים, מאז ההדלפה של פסק הדין, נשמעו קולות בציבור הקוראים לבית המשפט לא לפרסם את פסק הדין, למרות שהעיתוי לא היה תלוי בו וסד הזמנים נקבע בחוק. זה לא הזמן, נטען, בעיצומה של מלחמה לפסיקה מפלגת.
לא הפסיקה מפלגת. התיקון הקיצוני שהתקבל הוא זה שמביא לפילוג. בית המשפט העליון עשה את תפקידו – הגן על ערכי היסוד של המדינה כיהודית ודמוקרטית, על ה"זהות החוקתית" בלשונה של מדינת ישראל. מי שרוצה אחדות, צריך להצהיר שהוא מכבד כל, אבל כל פסיקה של בית המשפט באשר היא.
כפי שהכריז שר האוצר סמוטריץ' אחרי 7 באוקטובר, "צריך להודות ביושר - נכשלנו. צריך להתחיל לשנות סדרי עדיפויות". נראה לי שזה זמן טוב להתחיל לשנות את סדרי העדיפויות. במבט לעתיד הפסיקה היא דווקא קריאה לאחדות ולא לפילוג בהיבט נוסף: המסר המרכזי שלה הוא שרפורמות חוקתיות עושים בהסכמה רחבה. אני מקווה שמסר זה לא ייפול על אוזניים ערלות וחברי הכנסת – הם חברי האספה המכוננת שלנו – ידעו לא לחזור על טעויות השנה האחרונה ולעשות שינויים חוקתיים בצורה מאוזנת ובהסכמה רחבה.
>>> יניב רוזנאי הוא פרופסור למשפטים, מנהל אקדמי משותף של מרכז רובינשטיין לאתגרים חוקתיים, אוניברסיטת רייכמן