יש נושאים שמוטב היה שיחכו לשש אחרי המלחמה, לא לשש ארבעים וחמש תוך כדי המלחמה. אבל ועידת הנשיאים של בית המשפט העליון - הפורשת חיות והזמני פוגלמן - הדהירה את עמיתיהם לפסיקה במהירות בזק. השיא היה היום (שני), כאשר עוד טרם הוכן פסק הדין כבר נדרשו השופטים להאיץ את הניסוחים האחרונים, שמא יודלפו עוד.
לחיות היה חשוב פעם גיבוש רוב. היא הביאה לרוב של 11-0 בפסק הדין של הטלת הרכבת הממשלה על נתניהו אחרי כתב האישום. אין ספק שהיא מודעת היטב למשמעות ההרסנית של רוב כה דחוק, הכי דחוק, בזמן הפציעות של כהונתה, על מעמד בית המשפט העליון. חוק יסוד: החקיקה הבלתי נמנע יסדיר את העניין הזה מהכנסת הבאה.
את החקיקה הזו לא הביאה רק התנהלותה חסרת התקדים של חיות. גם התנהגותה הדורסנית של הקואליציה הובילה אותה למצב האומלל שבו לאחר שנה של הרעשה כבדה היא ניצבת עם אפס הישגים משפטיים, ולמעשה בגירעון. גם השופטים השמרנים, סולברג ואלרון, כיבדו את עמיתיהם יותר משאלה כיבדו את עצמם, ולא עכבו את ההחלטה עד לפרישת עמיתותיהן כפי שעשה בעבר הנשיא גרוניס.
ערב המלחמה הושגו הסכמות למעשה בין שר המשפטים לוין וקודמו גדעון סער, אז באופוזיציה, על נוסח סבירות, חוק יסוד: החקיקה מוסכם, על בחירת השופטים ועל סיום המערכה.
מי שסבור שהמערכה תתחדש בתום המלחמה בעזה טועה לדעתי. לאורך זמן, מחנה ההסכמות והפשרה בחברה הישראלית יגבר. קולם של הקיצוניים לא ינצח. לא אלה שהכתיבו את הטון בקואליציה ובאופוזיציה, וגם לא אלה שהיו עד הערב הרוב בבית המשפט העליון.