בקמפיין הבחירות האחרון שם בנט את הפרנסה לפני הכול. הסלוגן "לא פרנסה - לא מעניין" היה הטיקט העיקרי של ימינה במהלך הקמפיין, כשגולת הכותרת הייתה "תוכנית סינגפור". חיפוש קל בגוגל של צמד המילים הזה מעלה דף נחיתה מושקע שהפיקו אנשי הקמפיין של בנט. מעטר אותו סרטון רציני שבו בנט נראה מרצה על "תוכנית סינגפור" בקונספט של הרצאת טד. הייטקסטי. מגניב. חדשני. את ההרצאה פתח בנט בסיפור על חבר שלו מסינגפור שהזדעזע למשמע הסיפור של בנט על כך שאימו הייתה צריכה להמתין זמן ארוך לבדיקת MRI, כמה שבסינגפור השירות לאזרח הרבה יותר מהיר והחיים שם הרבה יותר טובים מאשר בישראל.

גל עליית המחירים - סיקור N12:

בנט החדשני מראה גרף שמשווה בין רמת החיים בישראל לרמת החיים בסינגפור. לפי הנתונים, בשנת 2001 רמת החיים בין שתי המדינות הייתה זהה. מאז, סינגפור פתחה פער עצום על ישראל והיום רמת החיים שם גבוהה פי שניים מבישראל. "איך זה קרה"? שואל בנט. אז הוא מספר על מה שעשו בעשרים השנה האחרונות בסינגפור ואיך הוא מתכוון ליישם בדיוק את אותה תוכנית כאן בישראל. תוכנית שעיקריה - הורדת מסים כדי לעודד צמיחה, השקעות ויצירת מקומות עבודה, הורדת הרגולציה וביורוקרטיה.

הוא מספר על איך הכנסות המדינה דווקא יעלו כתוצאה מהורדת המסים, כי במקום לבזבז 18 מיליארד שקלים בשנה על חצי מיליון מובטלים, הורדת המסים תעודד השקעות של בעלי עסקים ביצירת מקומות עבודה. בנט מג'נגל משפטים מפוצצים באוויר כמו: "המשק הישראלי יעוף למעלה כמו קפיץ שהשתחרר", "נוריד את המס לעסקים כי זה מונע מיזמים להקים עסקים", "נחתוך את הביורוקרטיה המיותרת במצ'טה".

בנט נראה ממוקד. מחובר. אמין. רואים שפיו וליבו שווים. שהוא מאמין במילים שלו. מאמין בתוכנית שלו.

לקראת סוף ההרצאה, בנט מספר על כך שאנשים רבים ששומעים את התוכנית שלו טוענים שהיא תוכנית "דמיונית". לדבריו, האנשים האלה הם "אנשי האי-אפשר". הוא מספר איך אותם אנשים חשבו אותו דבר כשהקים את חברות הסטארטאפ המצליחות שלו, ואיך הזהירו אותו מהטייקונים, שלדבריהם "יאכלו אותו חי",  כשפירק את מונופול נשר כשר הכלכלה.

השבוע, בישיבת הממשלה, על רקע העלייה ביוקר המחיה וזעקת העצמאים, שחרר בנט אמירה סתמית לאוויר, שבעצם הפילה את האחריות באופן מאוד אמורפי על שריו. "תהיו יצירתיים ונועזים", אמר להם. "אל תיכנעו ללוביסטים". כאילו שמישהו מבין מזה תכלס מה לעשות. בנט נשמע כמו צל חיוור של עצמו.

גם האמירות החלולות על הורדת מכסים והסיפורים על רפורמות בייבוא פשוט תלושות מהמציאות. לנסות להוציא תקן במכון התקנים, הגוף אולי הכי מושחת ורקוב במדינת ישראל, לתלוש שערות כדי לשחרר משלוח מנמל חיפה הפקוק או לקרוע את הכיס כדי לשלם על יבוא אווירי, ואז לקרוא בבוקר בעיתון את הציטוטים האלה, זה לא פחות מהזוי.

ההגעה שלו בהפתעה לישיבת בכירי האוצר, שלכאורה שוקדים על איזו תוכנית פלסטר ל"סיוע לאזרחים" (ספוילר: מסיבת עיתונאים), היא עוד קול ענות חלושה של המצפן שלו, שמדי פעם מתכוונן חזרה לכיוון הנכון, רגע לפני שהוא שוב מוסט על ידי איזה יועץ, פקיד או טייקון.

בעיית אמינות

אז מה קרה לנפתלי בנט, שמפוליטיקאי חדשני, מרענן וחושב מחוץ לקופסה, כזה שיוזם ומבין צרכים, הוא הפך מהר מאוד לראש ממשלה איטי, שמגיב מאוחר ושייך ל"אנשי האי אפשר"? מה התרחש שם, אצלו, שברגע שהתיישב על כיסא ראש הממשלה, הלך והתרחק מכל מה שהאמין בו?

ראש הממשלה נפתלי בנט (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
רה"מ נפתלי בנט, ארכיון | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

אל תגידו שככה זה, שפוליטיקאים מבטיחים ואז לא מקיימים, שצריך להגיד תודה שיש לנו תקציב סוף סוף וכל השאר זה בונוס. שהקואליציה שברירית. שניהול מגפה זה מסובך. שמה שרואים מכאן לא רואים משם וכל מה שהמציאו אנשי ה"אי אפשר" ועכשיו מדקלמים אנשי בנט. לעניות דעתי, גם להפרת ההבטחות שאנו מוכנים לקבל כאזרחים מנבחרי הציבור שלנו, צריך להיות גם גבול. במיוחד שמסתבר שאם רוצים לעשות מהפכות זה אפשרי. תשאלו את החבר הסינגפורי של בנט.

בעיני, חלק גדול מבעיית האמינות של בנט נעוץ בפער הזה, שהולך ומתרחב, בין מה שהוא חושב ורוצה באמת, לבין מה שהוא אומר ועושה בפועל. יש שיאמרו שכובד התפקיד וצל האחריות הוציאו אותו משיווי משקל. קשור לזה גם חוסר הניסיון ביכולת למנן ולנווט בין שלל היועצים והפקידים למיניהם. וייתכן שהפחד לטעות הכניס את בנט האוונגרדי חזרה לשריון.

זה בעצם, נכון לעכשיו, הסיפור הטרגי של בנט, שהיה הבטחה גדולה להיות ראש ממשלה אחר. מרענן. סינגפורי. אמיץ. לא קונבנציונלי. אבל הפחדים שלו, הצל של נתניהו, חוסר הניסיון וחוסר היכולת לעצב דמות פוליטית עם עמוד שדרה, הובילו אותו להיות זה שמשלם על כל הטעויות והמחדלים ששייכים לקודמו.

>>> שיר שגיא שימשה כיועצת התקשורת של נפתלי בנט בקמפיין הבחירות ב-2013, מומחית להסברה ומנכ"לית קבוצת EVVA ישראל