רק לפני פחות מחודש, בישיבת הממשלה שאת הקלטותיה חשפנו לראשונה, צעק ראש הממשלה נתניהו לעבר ראש הממשלה החליפי גנץ: "בני, הדם של ישראלים רבים יהיה על הידיים שלך". הוויכוח בין השניים נסוב סביב הארכת הסגר ביומיים, כן כן, ביומיים. "אנחנו מבינים את המשחק שלכם", הטיח בו. "אתם לא עובדים על אף אחד. אתם חושבים שזה יעזור לכם בבחירות". דברים חמורים ונוקבים, אין ספק.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
והנה חלפו להם כמה שבועות, ופתאום - נתניהו של חודש מרץ רוצה לפתוח הכול, וכמה שיותר מהר, ויהא מקדם ההדבקה אשר יהא. פתאום, ה-R, מקדם ההדבקה, אולי שווה אחת אבל הוא גם שווה כקליפת השום.
מבלי להתייחס לגופה של החלטה, שווה לתהות על הפער. מה יש בו, בחודש מרץ, שדוחף את נתניהו ללכת נגד ההמלצות המקצועיות של משרד הבריאות? מה יש בו בחודש שפותח את האביב שגורם לנתניהו ללכת לדוגמה נגד הפרויקטור נחמן אש, שהתחנן לחכות עד למחר, ורק אז לקבל החלטה אם להמשיך עם הפעימה הגדולה שמתוכננת ליום ראשון, וכוללת את בתי הקפה, המסעדות וגני האירועים - וכמובן את החינוך?
לא בכדי החינוך נכתב פה אחרון, אחרי שלל אירועי הפנאי האחרים, כיאה למיקומו בסדר העדיפויות של הממשלה. תראו איך התעללו בו רק השבוע: ביום ראשון הצהירו נתניהו ושר החינוך שלו גלנט שתלמידי כיתות ז'-י' יחזרו מחר, גג מוחרתיים, לבתי הספר. כל זה ללא הסכמתו וללא ידיעתו של שר הבריאות אדלשטיין.
והנה חולפת לה יממה, ואתמול, בשיחה בין נתניהו ואדלשטיין, שיעור התעמלות טלפוני: השניים סיכמו - מאחורי גבו של גלנט - שהתלמידים יחזרו כמתוכנן, ביום ראשון. אז מה למדנו, ילדים יקרים? שמסיבת העיתונאים שבה שוגרה ההצהרה הפומפוזית על הפתיחה היא ההישג האמיתי, מה שקרה לאחריה הוא רעשי רקע בלבד.
קשה להתעלם מהעובדה, ולא צריך להתעלם ממנה, שקבלת ההחלטות בממשלה צבועה בצבעים עזים של שיקולי בחירות. זאת כבר לא פרשנות, זאת מציאות. אחד מבכירי השרים אמר לי אמש אחרי ישיבת הצעקות התורנית: "אני כבר מובך, וקשה להביך אותי". "תתעודד אדוני, אתה לא לבד", השבתי לו.