אחרי ים המילים שנשפכו על תכנית נתניהו-טראמפ, דרוש גם קורטוב של מחשבה: מוטב לישראל להימנע, לפחות בעתיד הקרוב, ממהלכי סיפוח בגדה המערבית - ולהשאיר את המסמך שפורסם אמש בוושינגטון על השולחן. אין שום בהילות בביצוע מחטף שממילא לא ישנה את המציאות בשטח, ואין שום יתרון בדחיקת הפלסטינים - והעולם הערבי כולו - אל הקיר. ישראל רק תצא נשכרת ממצב שבו נתנה הסכמה לתוכנית הכוללת מדינה פלסטינית קטנה, אך מפגינה אורך רוח וזהירות בצעדיה.
תוכנית המאה נחשפת - כל הפרטים על העסקה \\ אבו מאזן, חיזבאללה ואירן נגד תוכנית המאה \\ פומפאו: "לא משנה מי יהיה רה"מ, תוכנית המאה תצא לפועל" \\ האם יישובי המשולש יהיו חלק מפלסטין? \\ שרים בימין מזהירים: "מדינה פלסטינית - קו אדום"
ברגע כתיבת שורות אלה, התגובות הערביות - ואפילו זו של אבו מאזן - מדודות ומאופקות בהשוואה לציפיות המוקדמות. גם הצעת ההחלטה שתוגש בשבת בקהיר לשרי החוץ של הליגה הערבית איננה מהווה דחייה גסה של התוכנית. ואולם, הכרזות על החלת החוק הישראלי על אזורים כלשהם בגדה המערבית עלולה לאלץ את מצרים, סעודיה ובעיקר את ירדן לאמץ תגובות חריפות שאין הן מעוניינות בהן כלל ועיקר. סבלנות היא שם המשחק.
הסכנה הנוספת היא שסיפוח ייתן תנופה מיותרת לגישושי הפיוס בין הרשות הפלסטינית לבין חמאס. משלחת של הפת"ח כבר אורזת מזוודות כדי לצאת לעזה, ואין זה אירוע יומיומי. החמאס מוכן עכשיו להתכופף לא מעט כדי להתחבק עם אבו מאזן ובסערת רוחו עלול האחרון לחפש מפלט תחת מטרייה של "אחדות לאומית". למי בישראל יש צורך בזה?
הוא הדין בפסקה בתכנית נתניהו-טראמפ שמציינת את האפשרות של העברת עיירות המשולש למדינה פלסטינית, אם בכלל תקום כזו. מי שנהנה לשמוע את ראשי הציבור הערבי מתקוממים בזעם נגד הרעיון שיהפכו לאזרחי מדינה פלסטינית, ומתענג על ההתלהבות שלהם להישאר אזרחים ישראלים, כדאי לו לדעת מתי לעצור.
אל לנו לטעת בלבבותיהם תחושה שישראל רק מחפשת תואנה להיפטר מהם. ממילא לא אלה פני הדברים. קשה כנראה לבקש מפוליטיקאים לחשוב פעמיים בטרם הם פוצחים בזמירות מול מיקרופונים, אבל מוטב שכל אחד מהם יעשה את החשבון הלאומי ולא את החישובים האישיים והמפלגתיים. ישראל הגיעה להישג משמעותי, אבל משקלו יגדל ככל שננהג בו בעדינות.