אני באוורסט של עצמי

"תמיד רציתי לנצח דרך מוזיקה, לא דרך תוכניות ריאליטי. ואני חושב שאם הייתי מנהל של זמר היום, והיו באים לפתחי 'הרווק' או 'חי ב-LA LA לנד', הייתי אומר לו, 'אל תעשה את זה'", אומר דודו אהרון. כך שלא סתם אתם לא רואים אותו יותר בתוכניות ריאליטי, למרות שיש כל הזמן הצעות, וגם לא משתתף בהופעות הענק ששוברות שיא מזמר לזמר, או אפילו מוציא סינגלים ואי.פים כמקובל בשנים האחרונות בתעשיית המוזיקה.

"יש מחיר לפסגה", הוא מבהיר, "פחות חברים, פחות זמן לעצמך, אז היום אני ברוך השם במקום שאני יודע למנן, אני יודע לעצור, אני יודע להגיד לא לדברים".

בא לך לחזור לפסגה? זה מקום שכיף בו?
"אני חושב שיש שם איזו הרגשת ניצחון, והייתי שם, אבל זה גם מלחיץ. המרדף לשמור על המקום הזה הוא הכי קשה שיש. כל הזמן לעשות עוד ולהתראיין ולעשות את האלבום הזה ככה, אני מכיר הרבה קולגות שבמרדף הזה, ואני אומר להם, 'אחי, קודם כל הנפש שלך', כי אני זוכר שזה ממש גרם לי לחרדות, לא הבנתי מה קורה לי עד שחברים העירו את תשומת ליבי. מבחינתי אני היום באוורסט של עצמי. יש לי את המשפחה שלי, יש לי את המנוחה והנחלה שלי, ברוך השם משמיעים אותי ויש הופעות".

אהרון מודה שהיו גם שנים פחות טובות, "אבל למי אין? קחי את הזמר הכי גדול בארץ. בעולם. אני לא חשבתי שכל הזמן אני אישאר בטופ של הטופ. אבל אמרתי שאם אני על הגלגל אז הכל טוב, וברוך השם אני על הגלגל. ראיתי קולגות שמהמקום הכי גבוה הגיעו למקום של קשיים בפרנסה, שאין הופעות. אני אף פעם לא הגעתי לשם, ברוך השם".

כמה אתה בתוך המשחק של בלומפילד, פארק הירקון, מנורה?
"אני לא במשחק הזה. קודם כל אני מסתכל על עצמי, לא מסתכל לימין או לשמאל. אם אני אסתכל ימין או שמאל, תמיד אני ארגיש בחוסר, לא משנה גם אם עכשיו הייתי עושה בלומפילד, הייתי מסתכל על הדשא של השכן ומרגיש חסר. אני מפרגן לכולם, אני אוהב את כולם, אני שמח בהצלחה של כולם וכולם חברים שלי. תחרות תמיד תהיה, אני לא אומר שלא, אבל אני לוקח אותה למקום טוב, לא של קנאה וצרות עין".

אני אדם מצפוני, קשה לי שמתבאסים עליי

ב-2007 פרץ אהרון (41) לתודעת המיינסטרים עם אלבום הבכורה שלו, "אהבה ראשונה". שנתיים אחר כך הוציא את "הכל זה מלמעלה", וכבר היה ברור שהוא פה כדי להישאר. מאז זרמו להיטים רבים, כמו "טרמינל 3", לא מעט דואטים, כמו "חגיגה בישראל" עם ליאור נרקיס, "השמחה שלנו" עם איתי לוי ו"24 שעות" עם אושר כהן, והוא גם כתב והלחין שירים לאומנים רבים, כמו קובי פרץ, ליאור נרקיס, משה פרץ ואייל גולן. והנה, אחרי כמעט 20 שנה, האלבום החדש וה-11, "בדרך שלי", בחוץ. והשם לא מקרי.

"לאלבום הזה לא סתם קוראים 'בדרך שלי'. לא מעניין אותי עכשיו מה מקובל ומה כולם עושים. אני לא רוצה להיות אאוטסיידר, אני כן עובד ברשתות החברתיות ועושה מה שצריך, אבל יש לי את גבולות גזרה משלי".

עדיין אתה כותב שירים לאחרים?
"האמת שאחרי שנים של הפסקה חזרתי עכשיו לכתוב. אני בן אדם מצפוני והיה לי קשה עם זה שהיו מתבאסים עליי 'למה כתבת לו ולא כתבת לי?', זה שם אותי בפינה לא כיפית, כל הזמן הרגשתי שאני חייב דין וחשבון, אז החלטתי לעצור. למרות שיש משהו משחרר בלכתוב לאחרים. כשאני כותב לעצמי, אני מקשה על עצמי. חוץ מזה, אני אוהב דואטים, אני מתרגש מחיבורים עם הדור הצעיר, ואם תלכי בקריירה שלי חמש-שש שנים אחורה, תראי דואטים עם זמרים עוד לפני הפריצה, כמו אושר כהן. אותי לא מעניינים שמות, אני באנרגיה, אם אני שומע באולפן שזה טוב ויש חיבור - זה מה שמעניין אותי. אני יודע לזהות כישרונות".

אז איך אתה עדיין לא שופט בתוכנית ריאליטי?
"היו לי הצעות, אבל כרגע זה לא מדבר אליי. בעשר שנים האחרונות אני מקבל ים הצעות, ולא רק לריאליטי מוזיקה. את רובם אני פוסל על הסף. טוב לי היום במקום שאני נמצא בו, ובואי נגיד שיש לי הרבה מה להפסיד. כסף לא מפתה אותי".

כי יש מספיק?
"ברוך השם, עבדתי בשביל זה. וברוך השם, גם מבחינת היומן שלי, אני עכשיו אומן שעובד ומופיע, והיום רק אם זה משהו שיאתגר אותי ויעשה לי ריגוש, אני אשקול. קשה לרגש אותי אחרי 20 שנה. אני לא יודע מה יהיה בעתיד. לפני 20 שנה כשזמר נכנס לשפוט בתוכנית ריאליטי הוא היה הופך לכוכב. היום זה לא באמת ככה. היום השירים מדברים בעד עצמם. אם עכשיו אני אשפוט בתוכנית ריאליטי, חוץ מהמודעות והפופולריות שאולי יעלו, אם אני לא אביא את הלחם והחמאה, שזה השירים, זה לא באמת יעשה לי משהו לקריירה. רוב הזמרים היום שמצליחים הם אלה שמביאים אלבומים ושירים טובים. תראי את פאר טסי - הוא עשה פה תקדים שלא היה במוזיקה. המקום שבו הוא היה, ההתכנסות שלו פנימה לתוך הנפש וההתרכזות אך ורק במוזיקה, ואז לחזור כמו שחזר, הוא ניצח דרך המוזיקה. לא ראיתי אותו בריאליטי, לא ראיתי אותו מתראיין, והנה הוא הצליח".

לא מצטער על שום דבר

זה לא תמיד היה ככה. אומנם אהרון רצה לנצח דרך המוזיקה, אבל הוא כן עשה גם דברים אחרים לאורך השנים. בשנת 2011 הוא השתתף בתוכנית המציאות "חי ב-LA LA לנד", ב-2012 השתתף כשופט בתוכנית "אייל גולן קורא לך", ששודרה בערוץ 24. בשנת 2013 עלתה לשידור העונה השנייה של התוכנית "הרווק", שבה חיפש את בחירת ליבו מתוך 15 נשים, ולבסוף בחר בנטע דנינו. ובשנת 2021 השתתף בעונת ה-VIP של "MKR המטבח המנצח" עם אשתו נטלי, והם סיימו במקום השני.

"שלא תביני לא נכון, אני לא מצטער על שום דבר שעשיתי", הוא מבהיר, "גם ב'רווק' אני יודע שנחשפתי דרך התוכנית הזו לאנשים שלא הייתי כוס התה שלהם. הם רדפו אחריי שנתיים עד שהסכמתי, אני הכי לא הטייפקאסט של 'הרווק'. אני אדם פשוט מקריית עקרון שהיו לו תמיד קשרים ארוכים, אני לא יודע מה זה לפלרטט עם בחורות, תמיד רציתי להתחתן והמטרייה שהקיפה אותי באותו זמן חשבה שזה נכון לי. אני לא חושב שתוכניות הריאליטי האלה עשו לי נזק תדמיתי, אבל היום הייתי פועל אחרת".

זו גם הסיבה שלא התראיינת הרבה זמן?
"לא יודע, אולי כי כבר שעמם אותי להתראיין. אני זוכר שהייתי מגיע לתחנות רדיו, לאולפנים, ומראיינים אותי והכל היה אותו הדבר. בסופו של דבר אמרתי לעצמי, 'אתה יכול גם להגיד לא'. המוזיקה תנצח, לא הרכילות, לא עם מי יצאת ולא מה כתבו עליך".

אז למה אתה מתראיין עכשיו?
"בשביל הקהל שלי, שהולך איתי דרך. אני מתקשר איתם דרך הרשתות ומשתדל לענות לכולם, אבל יש תקופות שאני מתנזר מהרשתות כי הנפש שלי לא רוצה את זה יותר, זה עושה לי מדהים. בשבת כשאני בלי טלפון, קשה לי לחזור אליו. הייתה לי אפילו תקופה שהיה לי טלפון כשר, אבל זה לא החזיק מעמד".

אתה לא במשחק של הרשתות החברתיות?
"אני מחזיק טיקטוק בשביל להיות עם יד על הדופק. כל לילה לפני השינה אני מרגיל את עצמי לשמוע שעה וחצי מוזיקת עולם, זאת השראה בשבילי. אני חובב מוזיקה מושבע. אני נולדתי זמר וכל המסביב זה בונוס. עשיתי עכשיו פרסומת, וזה נחמד וכיף, ואני בהחלט אומר כן למה שמתאים לי, אבל אני לא ממהר להגיד כן, כי אני מסתכל על עצמי ללונג ראן. ככה אני מקבל את ההחלטות שלי".

אני נתקל היום בילדים בני 7–8 שגדלים על השירים הישנים שלי, הם מגלים אותם בטיקטוק ומבחינתם זה שיר שיצא עכשיו, זה מדהים. יש את טרנד הטיקטוק של השיר 'דובדבן', שמגלה לדור הצעיר שירים מפעם, בגלל זה אני לא פוסח על הדברים האלה. אני מקבל סרטונים של טונה, מדריך הטיולים התאילנדי, שר את השיר בתאילנד כבר עשור, אבל רק עכשיו זה התפוצץ, וזה כאילו שיר חדש שהוצאתי. לכי תסבירי להם שהשיר יצא לפני שהם נולדו".

במלחמה התכנסתי פנימה

באלבום החדש הוא מרגיש שמשהו נפתח אצלו. "בתקופה של המלחמה התכנסתי פנימה, הרגשתי שזה לא הגיוני לעשות הופעות פתוחות, זה הרגיש לי מנותק", הוא מסביר את הטיימינג, "אני מדבר נטו על עצמי, לא על הקולגות שלי, כי אני מבין איך אפשר לראות את המוזיקה כמשהו מנחם, אבל אצלי זה הרגיש לא נכון. גם לא הוצאתי שירים חדשים כל התקופה. האלבום האחרון שלי יצא ביוני 2023".

התקופה השפיעה עליך מאוד.
"כן, במיוחד ברמה האמונית. תמיד הייתי מאמין, התפללתי, שמרתי שבת, אבל במלחמה התחלתי להתפלל כל בוקר. עד אז לא היה מניין בבית הכנסת שלי בתפילות בוקר, ואחרי שבעה באוקטובר הבנו שזה מאסט, הבנו שזה מציל. אז לקחתי את זה על עצמי ומאז אני כל יום בבית כנסת בשש בבוקר, ולא משנה מתי חזרתי מהופעה או מהאולפן לילה לפני. עשיתי שגרת בוקר כזאת, אני קם בשש בבוקר, מתפלל עד שבע, בשבע לוקח את הילדות למסגרות, ואז עושה הליכה בפארק בהרצליה".

מה מיוחד באלבום הזה?
"אני עברתי משבר זהות מוזיקלית בגיל 40. נכנסתי לאולפן והתחלתי ליצור את החומרים ושאלתי את עצמי 'מי אני? מה אני רוצה להגיד? מה הסגנון שלי?'. התחלתי לחפש ולשמוע אלבומים שלי אחורה, מה שלא עשיתי אף פעם, ואהבתי את מה ששמעתי, והבנתי שאני הכל מהכל. לא רוצה שיגדירו אותי, אני יודע לעשות מזרחית ישנה טובה, אני יודע לעשות פופ, אני ורסטילי. כילד הייתי מצד אחד שומע זוהר ארגוב, חיים משה, אלי לוזון, אום כולת'ום, ומצד שני, אני פריק של אם.טי.וי, אהבתי את כל להקות הבנים, סטינג, לני קרביץ, לורן היל, ואני חושב שבאלבום הזה אני מבקש, 'אל תגדירו אותי, אני הכל מהכל'".

אייל גולן ואני לא חברים, אנחנו כמו משפחה

אהרון נולד בקריית עקרון לציפורה ומשה אהרון, יש לו שתי אחיות, עינב ודפנה. בתחילת הדרך שלו, כשעוד היה ילד צעיר, סומנה אחותו עינב כהבטחה הגדולה, והוא נשרך אחריה להופעות אצל שמעון פרנס ובמועדונים.

"אני זוכר הופעה אחת שהפן לא הסתדר לה, והיא אמרה לבחור שם 'תעלה את אחי', והוא לא הבין ונלחץ, אמר 'טוב, עד שתתארגני'. עליתי, שרתי שיר אחד ועוד אחד ועוד אחד, ואז היא הצטרפה אליי ושרנו ביחד, מפה הופענו תקופה כצמד, עינב ודודו אהרון. בשלב מסוים היא איבדה את התשוקה למוזיקה והפסיקה, ואני המשכתי. היום היא לא קשורה לעולם הזה אבל היא תומכת בי מאוד, לפני כל שיר שאני מוציא אני שולח לה סקיצה, יש לה טעם משובח".

אין לה תחושת פספוס?
"היא אומרת שלא, שדרכי היא מגשימה את עצמה".

מתי הרגשת שמשהו מתחיל לקרות?
"בגיל 25–26 על הבמה של מה שהיה פעם היכל נוקיה. הופעתי לפני כן באולמות גדולים, אבל שם היה משהו אחר. אייל הגיע להופעה לפרגן וישב בשורה הראשונה. משהו בהופעה הזו סימן אצלי אבן דרך".

מה אייל עשה שם?
"אייל הופיע בבר מצווה שלי כי אבא שלי ידע שאני ממש אוהב אותו, ומאז הקשר קרוב. אני לא יודע איך להגדיר את הקשר שלנו, אנחנו לא חברים, אנחנו כמו משפחה".

אני מניחה שראית אותו עכשיו על במת פארק הירקון מתפרק בבכי ומשתף את הקהל ששקל לפרוש מהמוזיקה כדי שילדיו הקטנים לא יעברו את החוויות שעברו ליאם ואלין בגלל הקריירה שלו.
"קודם כל שלחתי לו הודעה, אמרתי לו שדיר באלק לפרוש. יש כל כך הרבה דורות שגדלו עליו, ביניהם אני. זה לא פשוט מה שהוא עובר, את יודעת, הבן אדם נראה כמו סופרמן, אבל בסופו של דבר יש את הנפש שלו, וזה היה רגע עצוב. מבחינה מוזיקלית אם יש מישהו שמגיע לו, זה הוא. 30 שנות מוזיקה ואלבומים ודורות שהוא גידל פה, מגיעים לו כל האהבה והחיבוק הזה מהקהל, ועדיין הוא חושב לפרוש. זה העציב אותי. את רואה פתאום את הילדה שלו אלין רצה אליו ומחבקת אותו, ואת מבינה שעם כל התהילה ואור הזרקורים בסוף הכי חשוב זה משפחה. עוד להיט, פחות להיט, עוד אלבום, עוד הופעה, בסופו של דבר המשפחה במקום הראשון. הבטחתי לעצמי תמיד שביום שאתחתן, המשפחה שלי תהיה במקום הראשון. שאני לא אגיע למצב שהילדים שלי ישאלו אותי, 'אבא, למה לא היית איתנו בילדות?'. אני רוצה שיגידו לי, 'אבא, היית איתנו יותר מדי זמן'. וזה לא אומר שהורדתי את הרגל מהגז, אבל משעה ארבע עד שבע אני עם הילדות שלי ולא מעניין אותי כלום. הטלפון בצד ואני איתן. וכמובן, בשישי-שבת יש להן אותי לגמרי".

אהרון התחתן בשנת 2018 עם נטלי לוי, ולשניים שתי בנות, רנה בת ה-7 ותמר בת ה-4. הילדות מתחנכות בחינוך דתי-אמריקאי בכפר הירוק, אך רק אהרון שומר שבת בבית בשלב זה. "אשתי מכבדת ואנחנו חיים בהרמוניה", הוא אומר. "זאת הבחירה שלה, אני מכבד אותה, וזאת הבחירה שלי, היא מכבדת אותי. הבנות עוד קטנות, אבל רנה עכשיו מתחילה להבין את המשמעות, שואלת שאלות, והיא תעשה את הבחירות שלה. אני לא כופה את זה, כמו שלא כפו עליי בילדות. גדלתי בבית מסורתי והתחלתי לשמור שבת בעצמי".

הן יודעות שאבא מפורסם?
"כן, וזה מפרגן להן. כשהן היו קטנות הן לא הבינו למה מצטלמים ברחוב עם אבא, אז הסברתי להן שאבא זה כמו יובל המבולבל בעולם שלהן".

הייתם רוצים עוד ילדים?
"בעזרת השם, אני רוצה כמה שיותר. משפחה מרובת ילדים זה כיף, זה תמיד שולחן גדול".

כל זוג בריא צריך לריב

בחודשים האחרונים אהרון ואשתו משלבים את החיים האישיים והמקצועיים שלהם. אם תמיד היא הייתה מעורבת, ייעצה והכירה, היום היא אמונה על הניהול. הם לא ממהרים להצהיר על זה ולהגדיר הגדרות, אבל בפועל היא מנהלת אותו מקצועית.

"היא חלק מהאסטרטגיה, אני משתף אותה בהכל, היא חלק מכל קבוצות היח"צ", מסביר אהרון, "ואני חושב שזה מדהים, כי יש לי את הבן אדם שאני הכי סומך עליו. הבטחנו לעצמנו שלא נגדיר את זה, כי היא קודם כל אשתי, ואנחנו בניסיון כרגע כבר כמה חודשים, עוד אין משהו קבוע".

איך הולך לכם?
"ברוך השם, מצוין. לנטלי ולי יש לנו קשר טוב. אנחנו יודעים להפריד דברים ושנינו טיפוסים נינוחים, אנחנו כמעט לא מתווכחים. יש כבוד הדדי, לה יש גם את הקריירה שלה, והיא מצליחה בה מאוד, ואנחנו יודעים להפריד בין העבודה לבין הבית".

למה החלטתם לעבוד יחד?
"זה משהו שהיה באוויר. ראיתי שהיא תורמת לי מאוד, עוזרת לי מאוד, היא לא ביקשה להיכנס, זה קרה מכוח האינרציה".

כשהתחלתם היא הייתה דוגמנית ובפרונט, ונראה שמאז היא לקחה צעד אחורה. למה?
"אני חושב שזה פחות בוער בה, יש לה שאיפות אחרות והיא מצליחה מאוד. אני מכבד את מה שהיא תבחר, אנחנו מדברים על הכל פתוח ומגיעים לעמק השווה. כמו נגיד השבת, ברור שהייתי רוצה שהיא תשמור, אבל אני מבין שהיא לא שם והכל בסדר".

בשנת 2020, אחרי לידת בתם הבכורה, נקלעה הזוגיות של דודו ונטלי למשבר קשה, ובכל גופי התקשורת פורסם שהם בדרך לגירושים. "ברגע שנכנסתי לתחום הזה הבאתי בחשבון שיכתבו עליי, לטוב ולרע. אני לא לוקח ללב. כל דבר לוקחים ומנפחים. להגיד לך שאין לנו ריבים? ברור שיש. כל זוג בריא צריך לריב, אם לא, תבדקו את עצמכם. מעבר לזה אני לא אחראי על מה שמתפרסם, מבחינת כולם כבר היינו על מדרגות הרבנות, וזה לא היה קרוב למציאות בכלל. כתבו שעזבתי את הבית, וזה גם לא היה נכון, מהיום שהתחתנתי לא עזבתי את הבית אפילו פעם אחת".

כמה קשה להתמודד עם הפרסומים והשמועות?
"אני חזק, וגם נטלי חזקה".

הכותרות האלה יכולות לקדם קריירה?
"אף פעם לא הייתי שם. גם כשהיו יחצנים שרצו להשתמש ביצירות שלי, גם כשהייתי רווק, ולעשות מזה כותרות, תמיד התעקשתי שלא, כי המוזיקה מנצחת בסוף. היום אני חושב שכולם מבינים את זה. כמה אתה יכול להחזיק על רכילות? אם אתה באמת טוב, אתה תישאר. האמנתי בזה תמיד, מהאלבום הראשון שלי, הייתי בורח מרכילות כמו מאש. תנו לי מוזיקה, תנו לי אולפנים, לא השקות וכותרות".

ועם כל זה, אי אפשר לשכוח את התקופה שאהרון כיכב בכל מדורי הרכילות על בסיס יום-יומי, בעיקר בשל התנגדותה העזה של אמו ציפורה לקשריו הרומנטיים, שהגיעה לשיאה ב-2016 עם ארוסתו שיר רוזנבלום. ציפורה התבטאה בחריפות נגד רוזנבלום ואף סיפרה שערכה טקס כישוף לביטול האירוסים.

באותה תקופה הרגשת שמתעסקים לך בחיים האישיים יותר מדי?
"אני ידעתי מהשיר הראשון שהוצאתי שברגע שאני נחשף לאור הזרקורים, יכול להיות שאטעם מנחת זרועה של התקשורת, לטוב ולרע".

היה לך קשה?
"אני בן אדם חזק. יש לי חוסן מנטלי. כתבו עליי דברים לא כיפיים, אבל בחיים לא לקחתי את זה למקום של טינה ורשימה שחורה. אני מבין שזו העבודה של העיתונאים. הפריע לי רק העניין של המשפחה, זה קו אדום. בואו תתעסקו איתי, אין בעיה, אבל אמא שלי אישה מבוגרת, והיו מתקשרים אליה כתבים ומבחינתה זה עכשיו השכן התקשר. היא לא מכירה את השפה של התקשורת, אז הם מלטפים אותה בתחילת השיחה ומוציאים ממנה כל מיני דברים".

אז הדברים האישיים שכותבים עליך לא נוגעים בך. מה לגבי ביקורות מוזיקה?
"לא, כי לא ראיתי איזה מבקר מוזיקה שעשו אנדרטה על שמו. אז הוא ביקר את המוזיקה שלי, זה הטעם האישי שלו, הכל טוב. כל החיים שלי לא התבשמתי מפירגונים ולא לקחתי קשה כשהיו קוטלים. זה לא מעניין אותי. האהבה של הקהל בשטח, כשאני פותח קופה ואחרי 20 שנה הכרטיסים עדיין נחטפים, זה מה שמעניין אותי".

מה אתה חושב על הדור הצעיר של המוזיקאים שגדל פה ברשתות החברתיות ובכלל?
"אני חושב שזה מדהים. אני התחלתי בגיל 16, עברתי ממועדון למועדון, הופעתי מול 30 איש והתרגשתי בטירוף. אני זוכר את עצמי לילה אחד מבקש מאמא שלי כסף למונית הלוך, כי הייתי צריך לממן את ההופעה, רק תנו לי להופיע. היום אין את הדרך הזו, אין בכלל מועדונים להופיע בהם. אני זוכר לילה אחד שפתח לי את הדלת. הייתי בלהקה צבאית במשמר הגבול, ונסגרה לי הופעה בתל אביב תמורת 300 שקל. נשארתי לישון בבית החייל, הגעתי להופיע, ואני רואה שהקהל לא מתחבר, לא מגיבים לי. אחרי שני שירים הורידו אותי מהבמה ולא שילמו. ביקשתי רק כסף לחזור הביתה, ולא נתנו לי. חזרתי בטרמפים, וכשעצר לי מישהו ושאל אותי מאיפה אני בא, סיפרתי לו מה היה. הוא אמר לי, 'תדע לך, רק בגלל זה אתה תצליח בחיים'. וזה היה בדיוק זה, סיטואציה שבה מהשיברון הזה אתה או מחליט לפרוש או נוסק מעלה-מעלה. אני החלטתי שאני נוסק".

מה חשוב לך במורשת שלך?
"פחות חשוב מה יגידו עליי, יותר חשוב לי איך אני ארגיש עם עצמי ואיזו מוזיקה השארתי פה".

צילום: שי כהן ארבל | סטיילינג: ישראל רחמני | איפור ושיער: בר חג'אג' | הפקה: טל פוליטי