קשה שלא לחשוב על רוני דואני במונחים של מיילי סיירוס. בחורה שהייתה כוכבת ילדים ענקית, שעשתה מטמורפוזה תדמיתית והפכה לנגד עינינו מנערה תמימה לסמל מין. נכון, במקרה של דואני היא עוד לא הצטלמה לקליפ שבו היא מבצעת מעשים מגונים בכדור ברזל מתנדנד – אבל זה רק בגלל שבארה"ב צריך ללכת בגדול, ולדואני הספיקה תמונת שער סמי-פרובוקטיבית במגזין בידור כדי לעשות את הרעש המתבקש ולגרום לציבור לפעור את הפה בתדהמה, לא מבין מה נהיה מהילדונת החביבה.
"פשוט התבגרתי", אומרת דואני, "כשהתחלתי הייתי בת 17, ומשום מה עד היום אנשים חושבים שאני בגיל צבא או משהו, כנראה כי אני נראית צעירה לגילי. אני משהו אחר ממיילי סיירוס. פשוט הפכתי להיות אישה, ולאנשים קשה עם זה כי זוכרים אותי בתור הנערה ההיא. אבל אני מאוד שלמה עם עצמי".
המודל לחיקוי שלה בתחילת הדרך, הייתה עוד מישהי שעשתה את השינוי מכוכבת ילדים לנערה בהפרעה, בריטני ספירס. "שתינו התחלנו בגיל צעיר, שתינו גם שרות וגם רוקדות", היא נזכרת, "אבל היום זה כבר מאוד רחוק ממני. התבגרתי קצת יותר טוב ממנה. נשארתי שפויה".
כן, מבלי ששמתם לב, רוני דואני, תכף בת 28. הרבה מים עברו מתחת לגשר מאז שפרצה לתודעה לפני 10 שנים כמוצר מהונדס היטב של חברת פופ-ארט, שביקשה למתג אותה כנסיכת פופ, סוכריה מתוקה עם מיניות מרומזת, שתהיה כוכבת נוער עם קריצה למבוגרים. השם "סופרסטאר", למרות מה שאפשר לחשוב, לא היה חלק מהתוכניות בהשקה של רוני לציבור, והיא מעולם לא השתמשה בו כשם במה. "בגלל שהשיר הראשון שלי היה 'סופרסטאר', ברדיו תמיד הציגו את זה יחד כ'רוני – סופרסטאר', וזה פשוט התחבר. אני מאוד שמחה שזה הטייטל שדבק בי ושלא הוצאתי שיר ראשון עם טייטל ווירדו כזה. כשזה התחיל לדבוק בי, ילדה בת 17, הרגשתי שזה קצת גדול עלי, אבל כשהתחלתי לשחק, אז בקרדיטים כתוב 'רוני דואני', וזה לאט לאט התחיל לחלחל. ואחרי שהפסיקו להשמיע את 'סופרסטאר' ברדיו, התחילו לקרוא לי בשם המשפחה. אני זוכרת שאמרתי לאמא שלי אז 'קוראים לי סופרסטאר וזה תואר נורא כבד', ואז היא אמרה לי שאני אגדיר את הסופרסטאר שלי והכל יהיה בסדר".
"אין לי במה להתבייש"
היא נולדה בשם לירון, שהפך די מהר לרוני, למרות שאמא שלה חששה שזה שם שמזוהה יותר עם בנים. "קרה מצב שבבית קראו לי 'רוני' ובחוץ 'לירון'", היא מספרת, "עד שבאיזשהו שלב אמרתי שאינאף איז אינאף כי זה חירפן אותי, ובסוף היסודי, לפני שעברנו לחטיבה, הלכתי לכל יומני הנוכחות, מחקתי את השם לירון וכתבתי רוני. המורה שלי לציור הייתה הראשונה שתמכה בי בזה. אני לא יכולה להסביר עד היום למה רוני התלבש לי יותר טוב".
המהפך של דואני התחיל באופן די לא מתוכנן. זה קרה לפני ארבע ושנים וחצי, ביום ההולדת של עידן יניב. היא הגיעה לאירוע לבושה בשמלה שחורה שלא צלחה את מבחן הפלאש ונתפסה בעדשת הפפראצי כשהיא מספקת הצצה לשני הסופרסטארים שלה. "לא גנבתי אותם מאף אחד", היא אומרת וכובשת את פניה בקפה שמולה, "אני חושבת שזה חלק מאוד יפה אצלי, מאוד נשי. אני חושבת שזה עזר לי לקחת דברים יותר באיזי. בהתחלה לא הבנתי איך זה קרה אבל יכולתי לצחוק על זה כבר שעה אחרי המקרה. גם בגלל שכל הסובבים הרגיעו אותי שזה לא ביג דיל, מה גם שזו יצאה אחלה תמונה, מאוד פוטוגנית, ואין לי במה להתבייש".
השער המפורסם ל"פנאי פלוס" מלפני כמה חודשים, זה שבו היא לבושה בביקיני תחתון וחולצה גזורה קצת יותר מדי, היה כמובן לגמרי במודע. "זה היה רעיון שלי. אני מאוד גאה בגוף שלי. גם הייתי דוגמנית של בגדי ים, אז אם רואים חלק מהחזה שלי מלמעלה או שרואים חלק ממנו מלמטה – מה כבר ההבדל. נכון, לקהל בחוץ זה משהו אחר. אבל אני עושה מה שטוב לי ומה שנוח לי. אי אפשר כל הזמן להקשיב למה שקורה מסביב. חוץ מזה, התקשורת היא זו שיוצרת את התדמית, אני לא יכולה להעיד על עצמי".
למרות השינוי התדמיתי, דואני הייתה ונשארה ילדה טובה עם לב גדול, כזו שקונה שני מציתים בעשרה שקלים מהרוכל הזקן והמוזנח שניגש לשולחן להפריע באמצע השיחה, אפילו שהיא לא מעשנת.
בסוף השבוע ייצא האלבום החדש שלה, "אוסף פרטי", אלבום קאברים לקלאסיקות ישראליות, עם שירים כמו "אתמול" של טובה גרטנר, "שיר בכיף" של קורין אלאל, "ענוג" של נוער שוליים ו"מחבואים" של טאטו. "הדור הצעיר לא מכיר את השירים האלה. ורציתי גם להזכיר לכולם את סצנת הפופ, שחלק קצת שכחו, או לא הכירו", היא מסבירה", "אלה שירים מעולים שצריך לשמור עליהם. גדלתי על פופ אמריקאי, והרגשתי שאני צריכה לחזור לכאן. גם ידעתי שהייתה פה סצנה מטורפת של פופ באייטיז. אז במסגרת החיפושים שלי אחרי חומרים למדתי להכיר את השירים, את הזמרים".
זה בסך הכל האלבום השלישי שלה (האלבום השני, "לא עוצרת", שוחרר בשני חלקים, האחרון יצא ב-2006 ומאז שחררה רק סינגלים), והוא יגיע גם בגרסת תקליט ויניל – כי אם כבר רטרו אז עד הסוף.
למה לא להוציא אלבום עם חומר מקורי?
"עשיתי שניים שהגיעו לזהב, נסחפתי לתהליך הנוכחי. ההירתמות של כל המפיקים (דואני עבדה על האלבום עם עשרה מפיקים מוזיקליים שונים – ז.י) גרמה לי להבין שהאלבום הזה הוא משהו שצריך לעשות. הם התגעגעו לעבודה סביב הפופ הישראלי וכל הנקודות פשוט התחברו. ומעבר לזה שבסוף האלבום יש את 'זמן לאהוב' שהוא שיר מקורי ומסמן שאני כמובן ממשיכה לעשות מוזיקה מקורית".
דואני לא מסתירה את ההתרגשות. היא מעורה לפרטי פרטים בכל התהליך – בוחרת ומאשרת תמונות לעטיפה, מנהלת סדר יום עמוס, ומצליחה גם להשחיל אימון בחדר כושר ("אני מאוד מודעת לגוף שלי ומקפידה על ספורט ותזונה נכונה"). "זה נורא מלחיץ להוציא אלבום שלישי. אני חושבת שזה גם תהליך התבגרות שהייתי צריכה לעשות".
"אני מולטי טאלנט"
למרות שהסינגל הראשון של "סופרסטאר", הפך ללהיט בן-רגע, וגם באלבום השני היו כמה להיטים – נראה שהמבקרים עדיין לא רואים בדואני אמן מוזיקלי, אלא יותר מוצר תקשורתי. בשנים האחרונות היא גם לא תמיד מקבלת חיבוק חם ועוטף מתחנות הרדיו ובראשן גלגלצ, שדי מקמצות בהשמעות שלה. דואני משתדלת לא להתרגש: "אני מאוד מקווה שגלגלצ יאהבו את 'זמן לאהוב', אבל ייכנס לפלייליסט-ייכנס, לא ייכנס-לא ייכנס. תמיד אפשר שישמיעו אותי יותר, אבל קורה מה שצריך לקרות. נגיד כששחררתי את 'כמה ענוג' שלי התחילו להשמיע יותר את 'כמה ענוג' של נוער שוליים, וזו הייתה המטרה שלי – לעורר את הסצנה של הפופ. לא משנה אם ישדרו את השיר שלי או את שיר הפופ המקורי".
זה אולי לא משנה לך ברמה האמנותית, אבל בטח משנה לך ברמה האישית.
"אתה חייב להתנתק מזה. אני כמובן אוהבת את השירים שלי וחושבת שכל שיר צריך להיות בפלייליסט, אבל אתה לא יכול לאבד את העשתונות בכל פעם ששיר לא נכנס לרשימת השמעה. ובכלל, החוקים השתנו – אנשים מכינים את הפלייליסט של עצמם, אם זה באייטיונס או יוטיוב. הגישה למוזיקה היא הרבה יותר רחבה".
יש לך פחד מכישלון?
"ברור. אין בנאדם שלא מפחד מכישלון. ברור שאני בבאסה כשסינגל לא מתקבל טוב ברדיו או אצל הקהל, אבל מצד שני אתה חייב תמיד לזכור שהעולם מונע מכל כך הרבה כוחות ואינטרסים, שאתה לא שולט בהכל. לקח לי הרבה זמן להבין את זה".
היא בכלל התחילה כרקדנית, ועד היום מגדירה את זה כ"החיים שלי. הכל אני הופכת לריקוד, מתרגמת את זה לריקוד. כשאני שומעת טראק חדש או חושבת על משהו, זה תמיד יוצא אצלי דרך הביט ואיך אני אעמיד את זה על הבמה. לכל שיר באלבום יש כבר וידיאו קליפ בראש שלי. אם יגידו לי היום יאללה, אנחנו נותנים לך כמו שנתנו לביונסה, אני לגמרי מוכנה".
בנערותה הייתה בקבוצת המעודדות של מכבי ת"א, והיא לא מצליחה להבין את הצעת החוק שהועלתה השבוע בכנסת, שמטרתה לבטל את מוסד המעודדות בגלל החפצתן של הצעירות המקפצות. "אני מאוד נהניתי להיות במגרשים", היא נזכרת, "עד היום אני רואה משחקי כדורסל. זו הזדמנות בשביל הנערות האלה להופיע בפני עשרת אלפים איש. לא צריך להגזים עם הקטע של ההחפצה".
דואני, בחורה היפראקטיבית עם רגליים על הקרקע, יודעת שקשה מאוד להתפרנס מאלבומים. היא משקיעה מאוד בהופעות ומקפידה לעסוק גם במשחק והנחייה. השתתפה בשלל תכניות בערוצי הילדים השונים, הופיעה בפסטיגלים ובמחזות זמר. "אני מולטי-טאלנט", היא מעידה על עצמה בחיוך, ומבהירה שהיא לעולם לא משאירה דברים ליד המקרה, ובתור קונטרול פריק גם הצטיידה בתואר בתקשורת עם התמחות בתקשורת דיגיטלית. "זה התחיל מהפולניות של אמא שלי שרצתה שאני אלמד משהו". היא מסבירה.
אביה רמי הוא מנכ"ל, אמה דפנה היא גננת בפנסיה. אחותה הבכורה יעל דואני, שחקנית ומנחה. דואני יודעת שזה לא עניין של מה בכך שיש שתי אחיות שעוסקות בתחום הזה, ומודה להורים "שאפשרו לי לצאת לקריירה הזו בגיל צעיר".
הם לא אמרו "בסדר, קיבלנו את זה אצל הבת הבכורה אבל אולי כדאי שלשנייה כבר יהיה מקצוע 'רציני'"?
"הם לא יכלו. הם כנראה הבינו שאין ברירה. אני באמת מוצאת במוזיקה ובעשייה סביבה את האושר שלי. אני לא יכולה לתאר את עצמי בלי זה. כל החברים שלי הלכו לעבוד במשרדים ואני פשוט לא רואה את עצמי שם. אני כל הזמן שואלת את עצמי מה היה קורה אם לא הייתי מוציאה סינגל בגיל 17, מי הייתי היום, ואני לא יודעת לענות על זה. אולי הייתי גננת כמו אמא שלי. אני בטוחה שההורים שלי חשבו שזה יסתיים אחרי שנתיים-שלוש, כי כמה כבר העולם הזה יכול להחזיק אותי, והנה אני בפנים ואני חיה אותו ואני רק הולכת ומתרחבת. זה מזמן לא הילדה החמודה ששרה ומקפצת על הבמה. זה המקצוע שלי".
אז את לא רואה את עצמך עושה משהו אחר?
"זה מקצוע קשה ומסובך וכולם מתלוננים, אבל תחשבו על זה – אנשים קמים בבוקר ועושים את מה שהם אוהבים וזה כל עולמם. זה היה לגמרי יכול להישאר אצלי רק בקטע של תחביב, אבל הנה, אני פה והכל טוב. השמש זורחת".
מכורה לאינסטגרם
אבל השמש לא תמיד זרחה. לפני 9 שנים המשפחה שלה נפלה קורבן לסטוקר שנהג להתקשר אליהם הביתה, להטריד ולאיים. דואני מטבע הדברים פחות אוהבת להתייחס לטראומה ההיא. "אני די מדחיקה את מה שקרה. קשה לי לדבר על זה כי מי שחטף את כל האש אלה היו ההורים שלי, ואותי נורא עטפו. והיום, כשאחותי הפכה להיות אמא ואני כבר לא בת 17, קשה לי שהם עברו את זה 9 חודשים. 9 חודשים שאמא שלי מקבלת טלפונים מאיזה משוגע, שאומר מילים שאף אמא לא רוצה לשמוע על הבת שלה, וצריכה לגרום לי להמשיך ולנהל חיים כרגיל. אני יודעת שהוא נעצר אז, ואחר כך אין לי מושג מה קרה. אני לא מאחלת את זה לאף אחד. לפעמים אני אומרת לעצמי שאני אפילו לא יודעת איך הבחור ההוא נראה. אם היום הוא יסתכל עלי ברחוב או בהופעה, אני לא אדע שזה הוא".
יש לך מדי פעם את החשש הזה שאיזה מטורף אובססיבי ירצה להרע לך?
"אני בהחלט נזהרת מאנשים שרוצים את הטלפון שלי, אבל לא צריך להיכנס יותר מדי לסרטים. זה היה, זה נגמר, לא כולם כאלה. היום ההערצה היא שונה לגמרי. אתה ממילא הרבה יותר נגיש".
את הקשר עם המעריצים היא מטפחת ברשתות החברתיות, פייסבוק, טוויטר וכמובן אינסטגרם. אם אפשר לתעד את זה – היא שם. "אני בבעיה, אני מכורה", היא מודה, "יש לי הכל מהכל. זה גם משמש לי כלי לתקשר עם המעריצים. אם פעם כשהתחלתי היה לי פורום באינטרנט והיינו קובעים פעם בכמה זמן להיפגש, היום הגישה לקהל שלי היא אחרת. היום אתה יכול להכניס אנשים לתהליך העבודה, לאולפן. אני נגיד שואלת מה כדאי לי ללבוש על הבמה בהופעה, ואנשים ממש היו בעניין ואני מקשיבה להם".
דואני נמצאת בביזנס הזה כל כך הרבה שנים, בוודאי ביחס לגילה הצעיר, ומקבלת באהבה את כל צבעי הקשת של התעשייה, כולל הפפראצי ("אי אפשר בלעדיהם, ואפשר רק לקוות שיצלמו אותי מזווית טובה"). חיה את חייה לעיני המצלמות, וגם את הצעת הנישואים שלה, לפני ארבע שנים, קיבלה במהלך מסיבת יום ההולדת המתוקשרת שלה, שבה גם הופיעה. היא התחתנה עם בן זוגה חן, יועץ פיננסי, כעבור מספר חודשים, בקיץ של אותה שנה. "כמו בכל זוגיות, לא משנה מה הצד השני עושה, צריך שתהיה תמיכה בבית", היא מספרת על החיים המשותפים, "חן לגמרי מבין את העולם שאני חיה בו וזה מאוד חשוב ובגלל זה אני יכולה להמשיך לעשות את מה שאני עושה".
אתם ביחד כבר הרבה שנים, יש מחשבות על ילדים?
"לא בקרוב. אני מכירה את התאוריה שאומרת שמתחתנים כדי להביא ילדים, אבל אצלנו זו נוסחה אחרת. אנחנו עוד רוצים להיות רק זוג, לעשות פאן ולמצות את זה כמה שאפשר, ועוד לא מיצינו את הדואט שלנו. אנחנו מאוד אוהבים את החופש והספונטניות. נורא קשה לי להצהיר מתי אני אהיה אמא, אבל ברור שאנחנו רוצים. יש גם שיקולי קריירה שנכנסים לזה. אנחנו עדיין לא במקום שאנחנו מוכנים שסדר העדיפויות שלנו ישתנה. יש לנו חברים עם ילדים ואנחנו רואים את כל התרחישים – אז פחות דחוף לנו כרגע".