סהר טוויטו שיחק אותה, קובי טמים מגוון, שרון קידושין עם קלאסה, גיל נגר חלק כשמן זית, אלה וערבה ויטנברג מחוברות, עדי ארגלזי זמרת נשמה, רועי רחימי בניוני, וחן פרויימוביץ' דיווה
אני חושב שזה הרגע שבו נפתחה באמת עונת העשור של כוכב נולד. סהר טוויטו, כשרון רוקיסטי גדול מיפו, לקח קלאסיקה של פופ ים תיכוני ועשה ממנה שיר רוק אישי כואב, פגוע, של חייל שעובר טירונות והחברה שלו עזבה אותו, כלומר שביזות כפולה ומכופלת. הוא ניגן גיטרה חשמלית, הוא שר עם המון אומץ, מתוך שכנוע פנימי עמוק, ושיחק אותה בגדול. אני כבר לא מדבר על זה שהוא ממשיך להזכיר את האיכויות הגבוהות של אמיר דדון כזמר מבצע - טוויטו הביא לנאמבר הזה שילוב נדיר של איכויות ודיוק יחד עם אנרגיות ואגרסיביות. באמת ביצוע שנחקק בזיכרון. כל הכבוד לו. אני מצדיע לך סהר. נדמה לי שגם אייל גולן, זאב נחמה ותמיר קליסקי שאחראים לשיר הזה במקור מצדיעים לך.
אני מבין אנשים שמתרגשים מזמרים כמו קובי טמים, אבל אני הייתי עסוק במהלך הביצוע שלו פחות בלהתרגש ויותר מלהתפעל מרמת השירה שלו. הוא בנה את השיר מאוד יפה ונכון, התחיל אותו נמוך, והראה שלמרות שבדיבור הקול שלו גבוה, יש לו גם יכולת לדת למטה. ככל שהשיר התקדם הוא טיפס למעלה, ולמרות האמונות התפלות שקשורות בסולמות, הוא הגיע בסוף עד לשיא למעלה. טכנית הוא היה טוב, פעם אחת הוא לא נכנס בזמן, אבל למעט הפעם הזו הנאמבר זרם היטב וקובי הגיש את השיר המרגש הזה בצורה שגרמה לקהל התחבר אליו. הוא לא לקח את השיר למקום חדש או השפיע עליו, אבל ביצע אותו יפה ובאופן משכנע. יפה לו.
שרון קידושין היא בחורה עם קלאסה. היציבה שלה על הבמה מעוררת קנאה. האופן שבו היא שרה מעורר הערכה וכבוד. היא ניגשה לשיר הזה, שאפשר לקרוע איתו את תקרת האולפן ונתנה ביצוע מאופק יחסית, אבל מלא בעוצמה פנימית, רוויי ביכולת הבעה. כשהיא שרה ת הפזמון בפעם השנייה הקהל מחא לה כפיים, ולא בכדי - היא פענחה כאן מחדש את השיר המוכר והאהוב של שרית חדד והביאה אותו למגרש הפרטי שלה, של המתינות והאיפוק. בסוף היא היתה עדינה, ומקסימה עוד יותר. לא בטוח שזה הביצוע הכי טוב שלה, אבל זה ביצוע יפה לכשעצמו.
גיל נגר בחר את הקלאסיקה של יהודה פוליקר שהיא הכל חוץ מרומנטית, וניסה להתחבר אליה מהמקום של הגעגוע והעצב, וזה עבד לו בחלק מהזמן. בשאר הזמן זה יצא לו סוג של "הקולות של פיראוס". ההבדל הוא לא בניואנס, הוא הורגש. מצד שני, לנגר יש קול מקסים, גרון משוח בשמן זית זך, קול שעושה כבוד למורשת ותיקה ועתיקה של זמרים גדולים ממוצא תימני. ומגיע לו לדעתי להיות בנבחרת, ולו כדי שנוכל להמשיך ולשמוע אותו שר, כשהאושר מתגנב לנו אל החלון.
אלה וערבה ויטנברג - "מיליארד טועים"
על פניו האחיות ויטנברג היו מצויינות. הן שרו מדויק, שרו חזק, והתחברו נהדר בצליל שלהן עם הסאונד של הלהקה, שנשמעה טוב מאוד. הכל היה לכאורה בנוי היטב ועשוי היטב בביצוע הזה, אבל רק לכאורה, משום ש"מיליארד טועים" הוא שיר ששר נער מתבגר שמרגיש אבוד לקבוצה גדולה של נערים ונערות מתבגרים שמרגישים אבודים כמוהו – זו מהות השיר, מהות רוקיסטית, והאחיות ויטנברג הן המון דברים יפים אבל הן לא זמרות רוק, אין בהן את הייאוש והזעקה שהיו באביב גפן הצעיר. ברור שפשר לקחת כל שיר ולנסות לשיר אותו בכל צורה ואפילו לעשות את זה כך שיישמע טוב, אבל זה לא אומר שלא מפספסים בדרך את כוונת המשורר, ולדעתי לא לכך הוא התכוון. מילות השיר "מיליארד טועים"
עדי ארגלזי - "גשם בעיתו" ביצוע נהדר לשיר מיתולוגי. עדי ארגלזי שלטה בנאמבר הזה לכל אורכו, היתה יציבה, ללא נפילות, ושרה אותו כמו שזמרות נשמה טובות עושות. היא מתבגרת לנו מול העיניים כזמרת ומתחילה להבשיל, ועדיין יש בקול שלה שאריות של חיקוי למקור - קשה לה לנקות עד הסוף את הזמרת המקורית (בעבר ריקי גל, כעת רותי נבון), ובנוסף היא אימצה כאן מניירה חתלתולית מתפנקת שאפיינה זמרות מסוגה לפני 30 שנה, אבל בסך הכל היא שרה יפה מאוד, נכון, מרשים, הביאה בבלוז, ועשתה חשק ליהנות יחד איתה מהקלאסיקה, במיוחד כשהיא נתנה בסוף גם קטע שקט. לו אני רותי נבון אני מזמין את ארגלזי להתארח בהופעה הבאה שלי עם שרי.
רועי רחימי – "תוכי יוסי" אני חושב שרועי רחימי הגיע לשיר הזה מהמקום הנכון. הוא לא בא לטרוף אותו או לסחרר, אלא בא לשיר ולהגיש, כשקודם כל הוא מתחבר אליו ממקום פנימי. לא קל להתחבר לשיר כזה ולנסות לתת לו פרשנות אישית, כשבראש מתרוצץ המאסטר-פיס של איינשטיין. אני חושב שרחימי עמד במשימה. בהתחלה הוא נכנס טוב לתוך השיר, נתן לשיר לחפון אותו אליו ולאמץ אותו, בהמשך הוא צבר ביטחון והתחיל לבצע כמו שהוא יודע, עד שבסיום הוא אפילו נתן שמץ מהעמיר בניוניות שטמונה בו. אהבתי. מילות השיר "תוכי יוסי"
מאמצע הנאמבר הזה אני בצמרמורות. חן הביאה כאן לא סתם ביצוע של עונה, אלא ביצוע של רבע גמר, חצי גמר, אולי אפילו גמר. היא שרה מושלם, אוי כן, כזה מושלם. היא לא מסוג הזמרות שמרגשות אותך כי הן עצמן מתרגשות ונמסות או מתמוטטות במהלך השיר, היא מרגשת אותך מעצם זה שאתה מבין ומפנים שאתה צופה ומאזין לזמרת גדולה, למישהי עם פוטנציאל עצום, לדיווה בתחילת דרכה שהשיר הזה של קרן פלס התלבש עליה בול והיא הכניסה בו את כל מה שאפשר היה - רכות ואהבה, כאב ונואשות, בדידות וגם ושר. החדר בבית של חן פרויימוביץ' אולי מבולגן, והיא שוכחת שניה לפני השיר איך קוראים לו – אבל היא אדירה. נקודה.
