נוי דנן – "אינך יכולה"
לנוי דנן, על אף גילו הצעיר, והודות לקול הבוגר שיוצא ממנו ולסגנון הקלאסי בו הוא שר - יצאה עד כה תדמית של זמר "כבד" ששר ביצועים "כבדים" לשירים "כבדים". בביצוע הזה, בזכות העיבוד ובזכות שינוי פאזה בהגשה -  יצא ממנו משהו הרבה יותר קליל, רענן, נעים. זה היה עדיין מאוד נקי, אבל זה היה נקי מתוק, חמוד, לא מרוחק.

הקול של נוי היה יכול לעמוד כאן יפה גם לבד. כדובדבן על העוגה הוא הוסיף בסוף סלסול ופאלצט יפים ממש. ועם הליווי הקולי המוצלח וההרמוניה הנהדרת של חברי "הבינלאומיות" הא-קפלה הזו יצאה חביבה ביותר. היא הזכירה נאמברים אמריקניים קלאסיים מעידן הג'אז והפופ שלפני ימי הרוקנ'רול, מלהקות כמו "האורגים" ודומותיהן ועד "גשר הירקון" שלנו. אחלה, נהניתי.
ציון: 9

לירון רמתי – "אחרי עשרים שנה"
טוב, זה כנראה נגמר. רצינו שהרגע הזה לא יגיע - אבל הוא הגיע. זה הביצוע, זו הפעם, שבה הקסם של לירון רמתי מפסיק לעבוד. הוא היה כל כך צרוד, שזה כבר היה מביך לשמוע. רמתי בקושי שר, בקושי מוציא מהגרון צליל, הוא נשמע, במקרה הטוב, כמו חיקוי של אייל גולן חולה ומצונן בחורף.

במקרה הרע זה סתם גרגור לא מוצלח עם חי"ת ועי"ן גרוניות ולא מעט זיופים. פשוט אין שורה כאן שהוא לא זייף בה. ואם עד עכשיו הזיופים שלו עוד נחשבו חינניים ונבלעו בתוך המג'יק - הפעם הם פשוט זעקו החוצה. אני מאוד אוהב את ההגשה של לירון רמתי, אבל הוא לא באמת זמר.
ציון: 5

דוד לביא - "לוח וגיר"
סחתיין וכל הכבוד לדוד לביא שהלך על רוקנ'רול, שזה משהו שלא שמענו ממנו עד כה בכזו מנה גדושה. וזה עבד יפה, הוא הפתיע ובחר שיר שניתן לקחת אותו לשם, בביצוע ראוי. הפוזה של התיכוניסט הגברי המרדן, שמאוהב במורה ומפלרטט איתה כמאצ'ו עול ימים היא לא בדיוק הלוק של לביא, אבל מצד שני אולי הוא כן היה מתאים לגרסה ישראלית של סרט כמו "הבוגר".

אלא שדוד לביא הוא לא ממש זמר רוק, הקול שלו לא מספיק עוצמתי בשביל זה. אבל ממה שיש לו הוא הוציא כמעט את המקסימום והתפרע היכן שהיה צריך. הוא למד ב"בית ספר לרוק" ממסורת ארוכה של זמרים בריטיים, ויש לו עוד מה לשפר, אבל הכיוון היה נכון והנאמבר היה מוצלח מאוד. סבבה.
ציון: 8

נעמה כהן – "מה איתי"
כל הכבוד לנעמה כהן שהוציאה את השיר הזה מהידיים ה"חבר'המניות" של חבורת "לול" ועשתה ממנו את מה שהוא באמת - שיר חיפוש עצמי על תהיה אישית ולבטים של בחורה צעירה. ככה ג'וזי כץ הגתה אותו בשנת 1970, ככה נעמה כהן שרה אותו הערב - כמו מישהי שבאמת לא יודעת מה איתה וניצבת מול השאלות הגדולות של החיים.

מעבר לכך - הביצוע שלה היה משכנע. כהן התאמצה מאוד לשתף את הקהל במה שעובר עליה, כנעמה, וכמתמודדת בתוכנית, ודרך השיר הזה אפשר היה להאמין לה. אפשר היה להתחבר אליה רגשית. וזה עבד. הרגש היה אמיתי. אלא שלצערי הרב החיבור הרגשי הזה הוא מעט מדי ומאוחר מדי עבור נעמה, שהודחה, הדחה שכואבת לפחות כמו זו של קלרה סבג.
ציון: 8

אורטל אדרי - "איך שגלגל מסתובב"
מצד אחד אורטל אדרי נתנה אחלה ביצוע. עם מינונים נכונים של "צעקות", והקטע הכי יפה היה באמצע השיר, כשהיא הפסיקה לצעוק והתחילה לשיר קצת. הייתי שמח לשמוע אותה שרה הרבה יותר ופחות צועקת.

מצד שני, "גלגל מסתובב" הוא שיר מלא הומור ובביצוע של אדרי לא היתה טיפת הומור, רק תצוגת תכלית של זמרת שבאה לפוצץ ולהבריק. היא פוצצה והבריקה, אבל בדרך איבדה את רוחו של השיר, את האמת שלו. לשיר חזק וטוב זה לא חוכמה, צריך להתחבר לשיר ולדעת להגיש אותו נכון. וזה לא קרה. אם זה היה קורה כנראה שהציון שלה היה גבוה יותר.
ציון: 8

תמר יהלומי – "אהבה ראשונה"
בגלל ההופעה המאוד בטוחה בעצמה שלה - אנשים שוכחים שתמר יהלומי עוד לא בת 17. חיכיתי לרגע בתוכנית שבו היא תשיר שיר שמתאים לגילה - צעיר ותמים - ולשמחתי הרגע הזה הגיע.

יהלומי בחרה שיר מצוין ושינתה לו באומץ את העיבוד. היא היתה יכולה לקחת את "אהבה ראשונה" ובקלות לעוף על הקצב שלו - במקום זה היא בחרה בביצוע עדין, רך, תמים, מתוק, ילדותי, אביבי, ביצוע שמשדר אהבת נעורים, פרחים ופרפרים, "סוויט סיקסטין" ישראלי ענוג ונעים. מאוד אהבתי את הבחירה הזו, כי ככה השיר הזה נכתב. יהלומי נתנה כאן חיבור מושלם בין הטקסט להגשה. יופי יופי.
ציון: 9

מלי שלום - "כשאת בוכה את לא יפה"
מלי שלום היתה מצוינת, שרה ביצוע רוקנ'רולי ולא זזה הרבה מהמניירות שהביאו אותה עד הלום - לכן אפשר היה לצפות מראש כמעט כל הגייה, הברה ונשימה. היא היתה בסדר גמור, סוחפת והכל. מי שקצת קלקלו לה היו הבינלאומיות של עמוס בן דוד עם הבחירה לחרב את המלודיה המקורית של שמוליק קראוס ולנגן את "מיי שרונה" של "The Knack" ברקע. זה נחמד כפתיחה לשתי השורות הראשונות, אחר כך זה כבר נהיה מעיק.

התוצאה היתה ערבוב של זמרת טובה ששרה שיר טוב עם להקת ליווי מעצבנת. המניירות של מלי התיישבו נחמד על השיר, אבל היא סבלה מהעיבוד. חבל.
ציון: 6

נדב הופמן ואסף שלם - "רואים רחוק רואים שקוף"
ההופמנים בחרו שיר שמתאים לרוח ההרפתקנית שלהם, ובחרו לקחת אותו למקום חדש, למעין רגאיי-לייט רגוע ועדין, רק עם גיטרה, עם עיבוד שמזכיר פרקים יפים מהקריירה של מתי כספי ("ימי בצורת" סטייל). ההרמוניה הקולית עבדה, זה היה יפה, זה אפילו ריגש.

מבחינת ביצועים במיוחד הספציפי הזה - אין ספק שהם מהחבורה שמובילה את התוכנית. אבל אם הם יזכו בטעות - אפשר יהיה רק להצטער על כך שלאמנים צעירים מהם וחסרי ניסיון לעומתם לא ניתנה ההזדמנות שווה.
ציון: 8

חגית יאסו - "נתפייסה"
"נתפייסה" הוא בסך הכל שיר ילדים חמוד והעיבוד של הבינלאומיות נע באיזורי הביטלס ופופ האייטיז הישראלי בואכה גרוב שחרחר של מוטאון. זה התאים לחגית יאסו, שכהרגלה שרה מאוד יפה, אבל כהרגלה התקשתה להעביר את הרגש של השיר. לא היה בביצוע שלה משהו ממש מעניין, שעושה חשק לשמוע אותו שוב.

חגית יאסו היא זמרת טכנית מצוינת, אבל בדומה לנעמה כהן לא מביעה את עצמה טוב. זה יפה אבל לא יותר מיפה, על גבול הצפוי והמשעמם אפילו. היה צפוי שאחרי השיא של "עטור מצחך" תהוא איזו ירידה, בינתיים הירידה הזו היתה מתונה.
ציון: 7

לידור סולטן - "אם"
לידור סולטן פספס כאן פוטנציאל ענק. "אם" הוא מסוג השירים שביצוע מזרחי נכון שלהם יכול לסחוף אחריו מדינה שלמה, אבל זה לא קרה. סולטן אמר למרגול בוידיאו שלפני הביצוע שהוא מפחד "לפתוח", והוא באמת לא "פתח". הוא התחיל את השיר נמוך מאוד והזכיר בנומך שלו את יואב יצחק ואפילו את דודו אהרון בשיריו השקטים. סולטן שר יפה, אבל כשהוא סלסל זה נשמע מאולץ, כאילו הוא כופה את הסלסול על השיר, במקום שזה יבוא לו טבעי.

הוא היה צריך לשיר את זה כמו שזה יוצא לו טבעי, קרוב יותר לפופ של משה פרץ, ולא לנסות להיות משהו שהוא לא. לכן הביצוע נשאר בגבולות הנחמד. לא התרומם, לא התעלה, בטח שלא ריגש.
ציון: 7

רון ויינרייך - "סוס עץ"
רון ויינרייך בחר שיר נהדר וביצע אותו היטב, באופן שאפילו ריגש. הוא הבין על מה הוא שר וידע איך להוציא את זה החוצה כראוי. הקול שלו העביר את התחושות המרכזיות של הטקסט והחיבור שלו אליו היה מצויין.

הבעיה של הביצוע הזה היתה, שהוא נשאר כל הזמן באותו תדר, באותו מפלס, לא התפתח, לא השתנה, לא זרם לכיוון חדש. היתה ציפיה מויינרייך שישבור לקראת הסוף את השבלונה, שיפתיע, שישתחרר, שיתפרץ, אבל הוא נשאר בשלו. חבל. ואגב, הוא פספס לחלוטין לכל אורך את השיר את החרוז הפאנצ'י "מירוץ" ו"בחוץ"..
ציון: 7

רותם כהן – "בית הערבה"
רותם כהן עשה בדיוק מה שהוא אמר ליאיר ניצני שהוא מתכוון לעשות - שיר "ארץ ישראלי" עם קצת סלסולים. זה עבד יפה, הביצוע היה נחמד ועדין, ואפילו הזכיר קצת את עידן עמדי ואבי בן אבו בשלבים מסומים של העונה הקודמת. יחד עם זאת, קחו את כהן כמו שהוא, עם הגיטרה והחולצה הכחולה הכהה, ושימו אותו בצוות הוויי או להקה צבאית בשנות ה-60' - וזה יעבוד.

הבעיה של רותם כהן עד כה בכוכב נולד היא הציפיות שהיו ממנו בתחילת העונה. באודישנים כולם חשבו שהוא עומד להיות אחד הכוכבים הכי גדולים של הנבחרת הזו ולהוביל כמעט בכל תוכנית, ובינתיים זה לא קורה. בשביל שזה יקרה כהן צריך לעשות קפיצת מדרגה גם כזמר וגם מבחינה מוזיקלית.
ציון: 7

>> דודו אהרון בכוכב נולד - "כמה אושר"