"הטוב בבחורים הגיע"
"בגן העדן נערכים לחגיגה, הטוב שבבחורים מגיע. השער קושט, נערכו שולחנות בסתר לבן הנשים בוכות. האבות בוכים על פני האדמה, הטוב בבנים נטמן בה. הקבר נחפר, הונחו הזרים, ממעל ברקיע מלאכים שרים.מוריח המוות עוטף את הכל, אובדן חברים, הכאב והשכול, ובגן העדן החגיגה מתחילה, הטוב שבבחורים הגיע".
שחר רפאלי ז"ל
שחר רפאלי נולד וגדל בקיבוץ בית השיטה, כבן זקונים, הילד החמישי. את אהבתו לקולנוע ולעשיית סרטים חלק עם אחיו הגדול, ברק. יחדיו הם היו מעלים רעיונות, כותבים תסריטים, וכשרגע החסד הגיע ומצלמת הווידאו היחידה בקיבוץ הגיעה סוף סוף לידיהם - גם צילמו וביימו והוציאו אל הפועל את מחשבותיהם.
לאחר סיום לימודיו התנדב לשנת שירות בתנועת "המחנות העולים" ולאחר מכן התגייס לחטיבת הצנחנים ונבחר לשרת בפוגת ה"עורב". חבריו לצוות מספרים שלמרות שהיה מאגיסט, תפקיד שנחשב קשה ומורכב, שחר מעולם לא התלונן והוביל במסעות לצד המפקד.
חודשיים לפני שנהרג, השתתף שחר במארב שהסתבך באזור אל-לואיזה, בדרום לבנון. הכוח נתקל ב-20 לוחמי חיזבאללה, והתנהל קרב קשה, בו נהרג סגן זוהר חלמיש ז"ל. מאוחר יותר נפטר מפצעיו גם מפקד הצוות, סגן צור ישראל ז"ל. כמה ימים לאחר מכן, גם חברו הטוב של שחר- עופר אריאלי, נהרג.
זו הייתה תקופה סוערת בלבנון, והצוותים במוצב סוג'וד ובגזרה כולה ספגו נפגעים רבים. כשהיה צריך להחליט מי ייצא לסוף שבוע בבית, שחר מיד התנדב להישאר, ולהחליף את חברו שלא עזב את המוצב שבועות רבים. ב-9.7.1993 נפל סמל ראשון שחר רפאלי במוצב סוג'וד, בדרום לבנון. הוא היה בעמדת התצפית בעת התקפת מחבלים על המוצב. עמו נפלו סגן אברהם מילר ז"ל וסמל דניאל ריי ז"ל, וחמישה חיילים אחרים נפצעו.
הסרטים והכתבים של שחר רפאלי
יותם שחורי: "מעדיף שלא להתעסק בשכול פרטי"
יותם שחורי מתל אביב הוא חייל בשירות חובה, לוחם בחטיבת גבעתי, שהלחין ושר את השיר. "בחרתי את השיר הזה כיוון שהציג רעיון שמאוד התחברתי אליו, האבסורד ששולחים את הכי טובים לשורות הראשונות. הנסיבות מצמררות, אבל בלי קשר הוא כתב טוב לגילו. הוא הבין את הרעיון האבסורדי הזה והוציא אותו לדף".
-התחברת לסיפור שלו.
"קל מאוד להתחבר. הוא היה בחור טוב, אינטליגנט, יצירתי. קראתי עוד טקסטים שלו שעוסקים בחוויות הלוחם, בדידות ופחד ודברים שאנשים מתחברים אליהם, בייחוד מי שמשרת בקרבי".
-כחייל קרבי, יש בך פחד לשיר שיר כזה?
"אצלנו קוראים לזה דריכות. פחד זה מה שאתה בוחר לעשות עם המצב שאתה נמצא בו. אני לא מאמין באמונות תפלות או בדברים מהסוג הזה. לא מאמין בשטויות האלה של גורל. לכל חייל קרבי יש מחשבות בראש ואז זה יוצא לדף. זה פחד נורמלי. אני לא מאמין בנבואות שמגשימות את עצמן".
-חווית שכול?
"אני מעדיף שלא להתייחס לשאלה הזו".
-מתי התחלת להתעסק במוזיקה?
"אני מנגן בגיטרה ומתופף מהתיכון. יש לי הרכב בתל אביב עם חברי ילדות. אנחנו מופיעים בברים קטנים בעיר, ומתכננים להשקיע בזה יותר אחרי הצבא".
-ביחידה יודעים שאתה מלחין ושר?
"אני לא זמר גדול ולא רציתי לשיר, אבל שכנעו אותי. יודעים פה שאני מנגן, אני לא מתבייש בזה. יש איתי גיטרה לאן שאני הולך. אני מנגן לחבר'ה וכותב להרכב שלי".