הקשר בין שימוש בסמים לבין מוזיקה נחקר ונבדק עוד מימי ראשית הרוקנ'רול. במהלך השנים ניסו אנשי מדע ומוזיקאים לענות על שאלות כמו האם הכימיקלים משפיעים על היצירתיות של מוזיקאים והאם השימוש הכרחי או שמא אורח חיי הסקס סמים ורוקנ'רול אינו קשור ליצירה עצמה. בכל מקרה, סמים תמיד היוו מקור השראה לשמות הרכבים, אלבומים ושירים.
אחד השירים שהיכו בתדהמה את העולם בזמנו הוא "Heroin" של לו ריד והוולוט אנדרגראונד מאלבום הבכורה המפורסם שלהם מ-1967. 7 דקות של תיעוד מדויק של מה הסם הקשה הזה עושה, למה צריך אותו ומה הוא גורם. ריד המנוח כתב את השיר בשנת 1964, בזמן ששימש ככותב שירים בשכר עבור חברת תקליטים. "הכניסו אותי לחדר וביקשו שאכתוב עשרה שירי גלישה, בסוף יצאתי עם 'Heroin'. אמרתי להם 'יש לי משהו בשבילכם'. הם אמרו לי בתגובה שזה בחיים לא יקרה".
שיר נוסף שעוסק בהרואין או יותר נכון בקנייתו הוא "I'm Waiting for the Man" מאותו אלבום מופת. הגבר לו מחכים בשיר הוא לא אחר מאשר סוחר הסמים שמגיע למכור את הסם בשווי 26 דולר ברחובות הארלם שבניו-יורק. שירים נוספים שקשורים להירואין הם למשל "Cold Turkey" של ג'ון לנון, שצורח על שיטת הגמילה הקשה שעבר, בו אתה מפסיק לאלתר כל שימוש עד שהגוף מתנקה. גאנז אנד רוזס המתאחדת רקדה עם "Mr. Brownstone" (כינוי לסם המסוכן), הרולינג סטונס שרו על ה- "Brown Sugar" והפכו אותו למושג מוכר בכל בית, "Golden Brown" של הסטרנגלרז לא תמים כמו שחושבים, דיימון אלברן תיאר את הסם והשימוש בו בלהיט של בלר "Beetlebum", ניל יאנג ו-"The Needle and the Damage Done" וכמובן "King Heroin" של ג'יימס בראון מלך הארנ'בי.
לפני שהיה מכור להרואין, ג'ון לנון והביטלס התנסו בחומרים ממריצים בתחילת שנות ה-60 בגרמניה. בוב דילן גילה להם את המריחואנה קצת יותר מאוחר, אבל הסם ששינה את המוזיקה לנצח הוא לא אחר מאשר ה-LSD. ארבעת המופלאים הצליחו לקחת את הטריפ צעד אחד קדימה ובהשפעתו הוציאו את האלבום הגדול ביותר בכל הזמנים "Sgt. Pepper's Lonely Heart Club Band", מה שהיווה את יריית הפתיחה לקיץ האהבה של שנת 1967 וילדי הפרחים. אחד מהשירים הגדולים מאותו אלבום הוא כמובן "Lucy in the "Sky with Diamonds, שרבים טוענים שהוא שיר הלל ל-LSD, אם בראשי התיבות של השיר ואם זה באווירה הכללית של המילים והמנגינה. לנון הסביר שהשיר נכתב בהשראת ציור שבנו ג'וליאן צייר בגן וקרא לו "לוסי ברקיע היהלומים" והקשר בינו לבין סמים מופרך.
הלהיט הגדול של אריק קלפטון "Cocaine", בכלל נכתב ובוצע במקור ע"י זמר הבלוז שהלך לעולמו לא מזמן, ג'יי ג'יי קייל. עד היום קלפטון טוען כי השיר בכלל נגד השימוש בו. קלפטון לא זר לנושא הסמים: חוץ מלהיות מכור בעצמו לכל סם אפשרי, הוא גם היה שותף לשניים משירי הסמים הטובים של שנות ה-60 – "White Room" ו- "Tales of Brave Ulysses", שניהם של להקת Cream. קוקאין גם היה הנושא בשירם המפורסם של לד זפלין "For Your Life", שהרגישו את הצורך להתייחס לשימוש המסיבי באבקה הלבנה בסצנת הרוק של שנות ה-70.
"גרין דיי" הוא סלנג ליום המוקדש כולו לעישון מריחואנה. בילי ג'ו סטראמר, קרא לשיר שכתב בסלנג זה, לאחר שעישן בפעם הראשונה ג'ויינט. מאוחר יותר הוא שינה את שם הלהקה שלו לשם השיר ומאז הם הפכו לאחת הלהקות הגדולות בעולם. עוד להקות ששאבו את שמם ממקורות לא חוקיים הם הצמד האלקטרוני לורדס אוף אסיד, דה קריסטל מת'ורד, ואפילו מוטורהד של למי המנוח, הוא סלנג לשימוש בספידים.
הז'אנר המוזיקלי שהכי מזוהה כנראה עם עולם הסמים הוא המוזיקה האלקטרונית. סצנת הרייב בסוף שנות ה-80 במנצ'סטר הייתה מלאה בסם "החדש" אקסטזי וכימיקלים למיניהם ולהקות כמו הסטון רוזס והפי מאנדייס דאגו לפסקול של התקופה. הלהקה האלקטרונית הסקוטית דה שיימן דאגה להנציח את השימוש באקסטזי בלהיט מ-1992, "Ebeneezer Goode", עם הפזמון החוזר שמכריז כי "Es Are Good" – כינוי לאקסטזי.
טום רולנד ואד סימונס הושפעו רבות מסצנת הרייב במנצ'סטר והקימו בסוף שנות ה-80 את הצמד דסט בראדרס, כעבור כמה שנים שינו את שמם מסיבות חוקיות (צמד אלקטרוני אמריקאי בעל אותו שם איים בתביעה) לכימיקל בראדרס והפכו לשם מרכזי בסאונד הביג ביט לצד להקות כמו הפרודיג'י ופטבוי סלים והפכו למובילים בתחומם עם סימפולים והשפעות ממגוון רחב של סגנונות מוזיקליים, והיו לאחד ההרכבים המרכזיים שאחראיים למהפכה האלקטרונית של סוף שנות ה-90.
ב-12 בנובמבר הם חוזרים אלינו בפעם השנייה להופעה אחת ויחידה בגני התערוכה, הפעם עם המופע המלא שכולל מסכי וידיאו עצומים, רובוטים, ותאורת לייזר ואורות שרואים מהירח. השמועות מבלייני פסטיבלי אירופה מספרות שזה אחד המופעים העוצמתיים שינחתו פה.