"הסוכן שלי התקשר ואמר: 'יש מצב לטומורולנד'"

בשנים האחרונות אופיר דאלי (Dali) הפך לאחד השמות היותר מסקרנים בסצנה האלקטרונית המקומית. בזמן שהסאונד המכבי-האוסי השתלט על הסצנה, דאלי הצליח לייצר סאונד אחר - כזה שמחבר בין מוזיקה אלקטרונית להשפעות של מוזיקת עולם, מסאונד אפריקאיים ועד למזרח התיכון. אחרי שטראקים שלו הפכו לוויראליים בטיקטוק והובילו אותו לבמות בארץ ובחו"ל, הוא עומד לכבוש ביולי הקרוב פסגה נוספת ולהופיע בפסטיבל טומורולנד, שיתקיים בבלגיה בשני סופי השבוע האחרונים של חודש יולי.

"התחלתי בסגנון אחר לגמרי", הוא מספר בשיחה עם mako. "הייתי חוזר מהחטיבה וישר מתיישב על פרוטי לופס. היה לי בן דוד שהראה לי קצת איך עובדים עם זה ומשם פשוט עפתי על זה. הייתי מחפש אנשים שמתעסקים במוזיקה באינטרנט, הייתה איזה קהילה קטנה בפייסבוק של אולי 200 ילדים שכל היום רק עושים מוזיקה. ממש חנונים של פרוטי לופס".

החיבור למוזיקה היה קיים תמיד. הוא למד לנגן על גיטרה וקלידים, אבל הוא מהר מאוד הרגיש שמשהו במסלול הקלאסי פחות מדבר אליו. "ללכת לשיעור גיטרה ולנגן שירים פחות משך אותי. פתאום הבנתי שבמחשב אפשר לעשות הכל - לשלב גיטרות, תופים, אלקטרוני, מוזיקת עולם. זה פתח לי את הראש".

באותה תקופה סצנת האפרו האוס, מלודיק או כל מה שהתפוצץ בשנים האחרונות, כלל לא הייתה קיימת בישראל. דאלי התחיל לתקלט במסיבות ימי הולדת עם קונטרולר קטן ורמקול בסיסי שקיבל אחרי ששכנע את ההורים לקנות לו ציוד. "ניגנתי במסיבת יום הולדת לחבר, ואז עוד חבר רצה ואז עוד. בתיכון כבר הייתי עושה מסיבות ורמיקסים למזרחית".

הסיפור של דאלי קיבל תפנית די הזויה דרך הצבא. יום אחד הוא ראה בפייסבוק פוסט של די ג'יי צבאי שמחפש מחליף לפני השחרור. "כולם כתבו שאין מצב שזה אמיתי", הוא נזכר. "שלחתי לו הודעה והוא פתאום אומר לי שהוא מכיר עריכות שלי". משם הדברים התחילו להתגלגל במהירות, עד שהוא מצא את עצמו מתגייס לתפקיד חריג במיוחד - דיג'יי צבאי בחיל האוויר.

"זה תפקיד מאוד נדיר, יש כמה תקנים בודדים. הייתי בכפר הנופש של חיל האוויר במצפה רמון. כל כמה ימים הייתה מגיעה יחידה אחרת לנופש ואני הייתי עושה להם מסיבות, מפעיל סאונד, עובד עם הלהקה של הבסיס. זה היה מטורף". מעבר לניסיון המקצועי, הוא אומר שהשירות הזה בעיקר נתן לו ביטחון. "אני זוכר את עצמי יושב בבסיס חודש אחרי שהתגייסתי ואומר לעצמי שאין מצב שזה מקרי. אמרתי לעצמי שזה כנראה מה שאני אמור לעשות בחיים".

אחרי הצבא הוא בכלל חשב ללכת לכיוון אחר. להפיק ראפרים, להקליט זמרים, לעבוד מאחורי הקלעים. הוא אפילו הקים עם חברים פרויקט ראפ בשם "Sku Crew", שהצליח לייצר באז ברשתות החברתות. "זה היה כזה אנונימי, מין פרויקט חברים. אבל זה תפס יפה".

ואז הגיעה הקורונה. בזמן שכל עולם המוזיקה עצר, דאלי דווקא החליט להתכנס ליצירה. בגיל 24 הוא עזב את הבית ועבר לנהריה, למרות שלא הכיר שם כמעט אף אחד. "אמרתי שאני רוצה משהו חדש. הייתי שם לבד לגמרי, אבל שם גם נולד Baglami".

Balgami, טראק הפריצה של דאלי שהתחיל בכלל כניסוי מוזיקלי, הפך מהר מאוד לנקודת המפנה בקריירה שלו. "זה היה הטראק השלישי שלי והוא פשוט שינה לי את החיים". הסאונד החריג - שילוב של אלקטרוני, השפעות מזרח תיכוניות, אווירת מוזיקת עולם ואסתטיקה שלא ממש הייתה קיימת בארץ. - הצליחו להפוך את הטראק לויראלי. נכון להיום הטראק עומד על כמעט 9 מיליון האזנות בספוטפיי בלבד.

"פשוט סיקרן אותי לעשות משהו שלא שמעתי קודם", הוא מסביר. "הכרתי מוזיקה ים תיכונית בתוך דיפ האוס כזה, אבל לא משהו שלוקח את זה עד הסוף. ואז ניסיתי לחבר בין הדברים". מהר מאוד התחילו להגיע סרטונים ויראליים בטיקטוק, מאות אלפי צפיות ואנשים שהתחילו לזהות את הסאונד שלו עוד לפני שהכירו בכלל את השם שמאחוריו. "פתאום אתה רואה שאנשים מעלים סרטונים עם המוזיקה שלך, מנגנים את זה, משתפים את זה. זה היה מוזר בהתחלה".

באותה תקופה דאלי בכלל לא היה חלק מהסצנה. "לא הכרתי אנשים, לא הייתי מחובר למועדונים. אז יחד עם חברתי פתחתי מסיבות שנקראות Adlib", הוא אומר. מי שפתח לו את הדלת הראשונה היה חבר שעבד ב'גואט' בתל אביב וחיבר אותו להנהלת המקום. "פתאום קיבלתי הזדמנות לנגן שם וזה מאוד עזר לי. זה היה אחד המקומות הראשונים שבאמת נתנו לי במה", הוא משחזר.

אבל איך הוא מתמודד עם השוני המשמעותי שלו משאר ה"סאונד הישראלי"? "אני פשוט ממשיך לעשות את מה שאני אוהב", מסביר דאלי. "כל דבר שאתה עושה פותח עוד דלת. אם אתה מתחיל לרדוף אחרי טרנדים זה נהיה בעייתי. אני פשוט עושה מה שמרגיש לי נכון".

הגישה הזאת כנראה גם מסבירה למה במקביל להצלחה בארץ, הקריירה שלו התחילה להתפתח מהר גם בחו"ל. בשנה האחרונה הוא מצא את עצמו מופיע הרבה מעבר לים, כשמבחינתו המטרה היא לא לבחור בין ישראל לעולם. "אני שם פוקוס גם פה וגם בחו"ל. אני אוהב את השילוב הזה. בסוף אין כמו להרגיש בבית, אבל גם כיף להגיע למקומות חדשים ולראות שאנשים מתחברים למוזיקה שלך בלי להבין בכלל מאיפה באת".

אחד האירועים המשמעותיים בקריירה שלו היה סט ספונטני במסגרת אירועי ה-ADE באמסטרדם יחד עם הדיג'יי הבינלאומי ריבו. "ירדתי מהחדר ללובי ופתאום הוא אומר לי לעלות איתו לבק-טו-בק. זה בכלל לא היה מתוכנן". באותו אירוע הסתובבו גם אנשים מטומורולנד, מה שהוביל בהמשך לשיחות ראשונות עם הפסטיבל. "אני בכלל לא ידעתי שהם שם", הוא אומר. "פתאום מתחיל איזה דיבור מאחורי הקלעים".

"אני זוכר שהסוכן התקשר אליי ואמר לי - 'תקשיב, יש מצב לטומורולנד'", הוא משחזר. "הייתי בכלל בהודו באותו רגע". שבוע אחר כך כבר הגיע האישור הרשמי. "זה מטורף. באמת. עוד אבן דרך. אני עדיין חושב איך בדיוק אני רוצה שהסט יישמע. בא לי להביא רגעים מעניינים, לעשות אדיט לקלאסיקה כלשהי של טומורולנד, משהו שירגיש גם מוכר וגם שלי. משהו שאנשים ישר מזהים, אבל אם עושים את זה נכון זה יכול. צריך לדעת לעבוד נכון עם הסיטואציה".

במקביל, הוא כבר מסתכל קדימה מבחינה מוזיקלית. אם בתחילת הדרך הסאונד שלו היה מאוד מבוסס על השפעות מזרח תיכוניות ומוזיקת עולם, היום הוא מתחיל לזוז יותר לכיוון האוס. "האחוזי איזון בין הז'אנרים השונים משתנה והיום זה כבר יותר קרוב להאוס".

גם מבחינה אישית, הקריירה כרגע נמצאת במקום שתופס כמעט את כל החיים שלו. "זה תחום ששואב אותך. זה לא משהו שאתה עושה מהצד", הוא אומר. הוא מספר היה בזוגיות שנגמרה, ומודה שלא תמיד פשוט לשלב חיים אישיים בתוך הקצב הזה. "בסוף זוגיות זה לא מעט אנרגיה - כרגע רוב האנרגיה שלי הולכת למוזיקה".

ובזמן שהשם שלו מתחיל להתחזק יותר ויותר גם בעולם, הוא כבר חושב על הצעד הבא - מעבר אפשרי לארצות הברית. "יש לי ויזה לשלוש שנים ואני ממש רוצה לנסות לגור שם", הוא אומר. "בכללי תמיד רציתי לחוות מגורים במקום אחר. מוזיקה זה החיים שלי", הוא אומר בשלב מסוים של השיחה. ואחרי שעה איתו, די ברור שהוא באמת מתכוון לזה.