דע-ברי
עלמה זהר - "דע"
גרוב טוב ועיבוד רגאיי רך ממלאים את הסינגל שפותח את "דברי" אלבום הבכורה של עלמה זהר, שעד לפני חצי שנה הייתה עלמה אלמונית לגמרי. "דע מאין באת ולאן אתה הולך ובפני מי אתה עתיד לתת דין וחשבון" הוא המוטו של השיר הלקוח מפרקי אבות. בין לבין היא מערבבת גם חילוניות ואווירה שאנטית עם גיטרות. התוצאה היא שעטנז בין החילוני והמוטיב הדתי, שאליו גם חובבי שירי האמונה למיניהם יוכלו להתחבר. הקול של זהר, שנשמע בהתחלה קצת מוזר, כבר קיבל, כך נדמה, את הכרת הקהל. יופי של פתיחה ליופי של אלבום. כששמעתי את השיר בלופ ממש דמיינתי את עצמי נמצא על שפת הים יחד עם אלוהים, שמת לשחק איתי מטקות כשברקע השיר הזה עם רוח מערבית נעימה. אבל אז מגיע המשפט "דע מאין באת ולאן אתה הולך", אז אני הולך.

תתקעו בחצוצרה
ג'וני וכהן ומושון – "מסיבת כיתה"
"The Johnny Show", אלבום הבכורה של יונתן (ג'וני) גולדשטיין, נהנה מהפקה מוצלחת וממספר אורחים מכובד, שעולה על מספר מבחני הבגרות שנותרו לבחור. אבל למרות הכנסת האורחים הנאה, עומד בעוכרי האלבום הניסיון של ג'וני לעבור לקדמת הבמה ולשיר. במקרה של הסינגל החדש, "מסיבת כיתה", מצליחים כהן את מושון להביא לקטע ההיפ הופ הזה את החן הידוע, שאפשר היה למצוא בשפע באלבום הבכורה שלהם. למרות המילים הילדותיות, שיתחבבו בעיקר על ילדי בית הספר המנוזלים (הא-ב בלהיות מקובל, כפי שטוענות מילות השיר) ועל מי שמתרגשים לשחק "חבילה עוברת", הפאן עובר בשיר בצורה מקסימלית והוא יגרום גם לזקנים בני עשרים פלוס לחייך. אפשר לסכם ולומר שיותר משזה שיר של ג'וני מדובר בעצם בשיר של כהן ומושון, שאם היה משתרבב לאלבום הבכורה שלהם לא הייתם שמים לב אפילו.

לשבור לי ת'שגרה
מרפסות - "זמן אחר"
"זמן אחר" הוא אחד השירים הטובים באלבום של "מרפסות", אם לא הטוב שבהם. מדובר בקטע רוק עסיסי שאפשר להתחבר אליו, גם אם אתה לא בדיוק חולה על גל החזרה לאייטיז, למרות שהקול של הסולן אלוש כאילו נולד בפינת הפופ של קוטנר ב"זהו זה", פינת קולנוע דן. יש כאן כמעט את כל החומרים מהם עשוי להיט - פתיחה מזמינה, מבנה נכון, מילים סבירות אבל לא מסובכות, קצב יעיל ונגינה שיושבת (אם כי לא מבריקה), בתים רגועים יחסית, שאפשר לשמוע בהם על מה הוא שר, פזמון שבו הוא עולה ופותח, מגובה בגיטרה בולטת, קולות רקע מדויקים וחטיבת קצב וליווי עשויים היטב. העיבוד וההפקה מדברים פלייליסטית היישר אל בלוטות הטעם הישראליות, שגדלו על כל מה שימינה ממשינה. אם יש עורכי רדיו שהאוזן שלהם טרם נסתמה אז כדאי, כי זה באמת אחלה שיר (אסף נבו)

מנהרת הזמן
איל שטינברכר – "מכונת זמן"
תכירו את איל שטינברכר, אמן צעיר בן 26, שמאחוריו רזומה נחמד, שכולל בין היתר הופעה עם כנסיית השכל, כתיבת מוזיקה למחול ותיאטרון, הופעה במופע "לשיר שירה" בניהולו המוזיקלי של ערן צור, ועוד. "מכונת הזמן", מתוך אלבום הבכורה "טיול בעולם אחר", שייצא בקרוב, מדבר על מערכת יחסים שבה הסוף כבר ידוע. הדמות הנשית עליה הוא שר נמצאת אחרי קשר והיא צריכה עזרה, לא בטוחה ומבולבלת. הוא מצידו היה רוצה לקחת את מכונת הזמן שלו, להמציא שיקוי סודי ומבקש תרופה ללב כי הוא עם אגו פצוע. "שיחקנו הפסדתי עוד לא הזמן שלי", הוא מסכם בקול שמזכיר את בעז בנאי, כשברקע גיטרות חשמליות שמנסות להכניס לאווירת כאוס. המילים והלחן יוצרים שיר מעט ילדותי, שלא ממש ממריא הרבה מעבר למכונת זמן נחמדה. נדמה שלשטינברכר יש להציע יותר ממה שהשיר הזה מספק. מאחוריו אולי יש כאב אמיתי, אבל התוצאה נותרת סימפטית, ולא יותר.

בואי נפזר את מסך הערפל
דודו לוי - "בואי"
דודו לוי (לא דודי לוי), שמגיע משדרות, מביא לסינגל הבכורה שלו ניחוח "אהוד בנאיי" בולט. כשתקשיבו ל"בואי", יעלו לכם מיד לראש "דוד ושאול (שיר געגועים)" וקטעים אחרים מהרפרטואר. "בואי, כי האביב כבר בפתח הנה הוא שם. בואי נהרוג את המתח שנוצר. אז בואי אני עוד כאן", שר לוי בפזמון קליט, ואם היא לא מתרצה ומוכנה ללכת אליו, אז אני מוכן. יש לשיר הפשוט הזה ניחוח אתני קליל, שמחבר בין מזרח ומערב, קליט כמו הסתיו הישראלי שמוזכר בו. אין כאן יותר מידי הברקות או ניסיון להרשים בכוח, רק שיר פשוט ויפה שאפשר לחבב בקלות, למרות הדמיון לדברים אחרים.