"קצר פה כל כך האביב", שיר חדש של יהודה פוליקר שרואה היום אור, הינו שיתוף פעולה בין שניים מגדולי האמנים והיוצרים בישראל - פוליקר, שהלחין ומבצע באופן הנוגע והמרגש ביותר, והסופר דוד גרוסמן, שכתב את השיר המרגש על בנו, סמ"ר אורי גרוסמן ז"ל, שנפל במלחמת לבנון השניה.
"בעיני, זה שיר על מלאות החיים, על הצמיחה והלבלוב שבהם ועל האובדן", אומר גרוסמן. "פניתי ליהודה מפני שיש בו, בקולו ובאישיות שלו שילוב חזק ונוגע ללב של כאב ושמחת חיים".
"התרגשתי מאוד שדויד פנה אליי והפקיד בידיי את הטקסט", אומר פוליקר. "זה היה כבוד גדול מבחינתי וניגשתי למילים בתחושת אחריות גדולה. היה לי חשוב שהלחן יבליט את הטקסט המרגש ושלא ייווצר כאן שיר שכול טיפוסי נוסף. הלחן, המנוגד לטקסט, השיג תוצאה כנה ומרגשת בעיני".
זהו השיר השני שנכתב ומושר לזכרו של אורי גרוסמן. השיר הראשון היה "הודעה נמסרה למשפחה", ששרה ירדנה ארזי, ללחן, עיבוד והפקה מוזיקלית של יהודה פוליקר.
כזכור, במהלך הקריירה שלו הלחין וביצע יהודה פוליקר שירים נוספים שיוחסו לבנים או בנות שנפלו או הלכו לעולמם, ביניהם השירים "יורם" ו"פרח". כמו כן וברבות השנים גם שירו "כשתגדל" הפך לשיר המזוהה עם אבל על מות בן, גם אם לא לכך התכוון המשורר שכתב אותו.
קצר פה כל כך האביב
יש רגע קצר בין אדר לניסן, שהטבע צוהל בכול פּה / הוא שופע חיים, שיכור ומבושם - איך שיופי יכול לרפּא!
נסער ומשולהב ומתיז ניצוצות - אך עוד רגע ייבּול ויצהיב / כי הנה בשוליו כבר הקיץ ניצת - קצר פה כל כך האביב
קצר וחטוף ושובר את הלב, לחשוב שהוא תכף ידעך / מבטו רק נפקח, אך הִתחיל ללבלב - רק ניתן לי ותכף נלקח.
אביב עוּל-ימים וסוער וסופו - כבר כתוב בעלי ניצניו / אבל הוא מסתחרר, כפרפר במעופו, וכמוהו - נצחי בעיניו.
קצר וחטוף ושובר את הלב, לחשוב שהוא תכף ידעך, מבטו רק נפקח, אך התחיל ללבלב - רק ניתן לי ותכף נלקח.
ואת ואני היודעים, ונורא הדבר שרק הוא לא - עד כמה קצרים החיים, החיים הקצרים שניתנו לו.
נדיב ונסער ומכאיב, קצר פה כל כך האביב.