רון ביטון חושף את הסכסוך עם המנהל האומנותי של עומר אדם

רון ביטון כבר מזמן לא רק כותב שירים. האיש שהביא לעולם את "פאוץ'", "מועבט" ו"בית משוגעים", היום כבר מסתכל על הדברים בצורה אחרת, הרבה יותר מלמעלה. הוא מנהל אומנותית זמרים, יוצרים ואפילו מוציא לאור. "אני היום גם מרצה בבית ספר רימון, אז תמיד אני אומר לתלמידים שבשביל להתפרנס ממוזיקה אתה חייב להיות זרועות התמנון", הוא אומר בריאיון לפודקאסט של היטליסט. "אתה חייב לגעת בכמה מקומות. מוזיקה מאוד מאוד דומה להייטק באחוזי הצלחה שלה. זאת אומרת מתוך מאה חברות הייטק שקמות - אחת תצליח".

"אני לא התחלתי ככותב שירים מאחורי הקלעים, התחלתי בתור ראפר", הוא מספר. "באידיוטים עם עומרי 69, עם איזי, עם רון נשר. אחרי זה פתחתי מועדונים, אז הייתי מאחורי הקלעים ורציתי לחזור למוזיקה לא בתור פרונט - אלא לכתוב שירים, זה משהו שנורא נורא עניין אותי. הדגדוג להיות בפרונט התחיל כשהעלה סרטון שבו הוא מספר על שירים שכתב לטיקטוק והגיע למיליון צפיות. "יום למחרת הלכתי בדיזנגוף סנטר ואיזה ילד ביקש להצטלם איתי. הוא אומר לי, 'ראיתי את הסרטון שלך בטיקטוק'. אמרתי אוקיי, יש פה איזה משהו. ואז אמרתי רגע, אם אני אשקיע קצת כסף בעניין הזה של הסושיאל, אולי זה גם יניב לי כסף בעתיד. והדבר הראשון שזה הניב זה קמפיין לגולדה. אז אמרתי אוקיי, אם זה הניב קמפיין לגולדה, מה זה עוד יכול להניב? ואז זה הניב גולדסטאר ואז פאוור קאפל".

כל זה מהטיקטוק?
"הכל מהטיקטוק. אין רייטינג יותר טוב מהטיקטוק, וזו אפליקציה שהיא גם חינמית ואנשים כל היום גוללים, ואני את הצלחתי, זאת אומרת הפרסומית אני חייב לטיקטוק".

>> למצעד המלא של השבוע
המצעד מתעדכן בכל יום שלישי ב-14:00

חמישה עשר להיטים בשנה, היום שלושה

למרות ששומרי הסף נעלמו לחלוטין וכל אחד עם חיבור לאינטרנט יכול להיות ויראלי במינימום כסף, ביטון חושב שדווקא היום קשה יותר להביא להיט: "בגלל שהתקופה מאוד השתנתה, ונגיד אם אנחנו הולכים עשרים שנה או שלושים שנה אחורה, היו יוצאים בשנה שמונה, תשעה אלבומים - לא היינו מדברים אפילו על סינגלים, היום זה אחרת לגמרי. יש גם גבול כמה האוזן יכולה לשמוע. בגלל זה היום בעיניי ליצור להיט זה הרבה, הרבה יותר קשה מפעם. קח אותי - מ-2019 עד 2023 הייתי מייצר חמישה עשר להיטי מדינה בשנה. בשנה. היום אני מייצר אולי שלושה בשנה. יש כמויות של מוזיקה. תחשוב יוצאים לך ארבע מאות, חמש מאות, שש מאות, אולי אלף שירים בחודש. זה מטורף".

איך נוצר להיט בעצם היום אז?
"לא הכותבי שירים ולא המפיקים ולא הזמרים קובעים מה יהיה להיט. היום רק הקהל קובע. רק הקהל בטיקטוק קובע. פעם ארבע מאות, חמש מאות סרטונים עם הסאונד שלך, היית אומר בוא'נה השיר מתחיל להיות להיט. היום פחות מחמישים אלף זה לא להיט".

והמסקנה שלו היא להמשיך לירות: "להיות יוצר טוב במדינת ישראל זה מוניטור של בית חולים. ומה זה אומר המוניטור הזה? שאתה חי. כי כל עוד אתה בירידה ואז בעלייה ואז זה אומר שאתה חי. תמשיכו, אני תמיד אומר לעצמי תמשיך, ליוצרים שלי גם תמשיכו ליצור. בסוף איך שאני מסתכל על זה, זה רולטה אחת גדולה. ככל שתעשה יותר שירים, משהו בסוף יפגע ומשהו יהיה להיט. וככה זה עובד, זאת התעשייה שלנו".

"אנחנו לא מדברים"

ביטון מתאר את עצמו כמי שכותב כמעט תמיד בשיתוף. "כתבתי חמש מאות שירים, מתוכם יש לי אולי שניים שכתבתי לבד", הוא אומר, ועל אבי אוחיון: "זה אהוב ליבי ואני אומר שעל אבי אוחיון עוד עשרים, שלושים שנה יהיה רחוב". יש אומן אחד שהיום הוא כבר לא שולח לו שירים: עומר אדם. הסיבה היא המנהל האומנותי של עומר, טל קסטיאל. ביטון חושף לראשונה שהם לא מדברים: "אני מאוד מאוד אוהב את עומר. אני לא עובד איתו היום כי הוא מנוהל אומנותית על ידי בן אדם אחד. בתור יוצר אני לא חושב שזה נכון, אבל הוא מנוהל אומנותית על ידי אדם אחד, אבל אני מכבד את זה. אני גם לעולם לא אשלח לעומר שירים אישית, כי אני מכבד את זה שיש לו מנהל אומנותי, אני יכול להגיד פה פעם ראשונה שאנחנו לא מדברים".

זה מקצועי או אישי?
"מקצועי, וגם כשאנחנו בריב הזה, אני יכול לשלוח שירים לעומר כי אני בקשר איתו, אבל אני לא אשלח כי אני מכבד את הבן אדם. כשאני מנהל מישהו אומנותית אני לוקח שירים מכולם, לא רק מהיוצרים שלי. כי שיר טוב אתה לא יודע מאיפה הוא יכול להגיע. אבל בסדר, אני מכבד את זה".

לדבריו, הסכסוך עם קסטיאל בן שישה חודשים ובא אחרי שותפות עסקית. "הוא הבן אדם שהכניס אותי לעולם המו"לות. הייתה לנו חברה ביחד ופשוט התבאסתי עליו בדברים מקצועיים שהוא עשה", הוא מספר. לטענתו, קסטיאל פנה לאנשים שביטון הכיר לו ולאנשים קרובים אליו, והציע להם לעבור לחברה שלו: "חלק מהאנשים רציתי להחתים אותם, וחלק מהאנשים בכלל הם חתומים במקום אחר והוא הציע להם לבוא. אמרתי אוקיי, אם זה ככה אז כל אחד שיהיה בפינה שלו והכל טוב. אני איש של צדק - אתה נכנס אליי הביתה ומנסה לקחת אנשים מהבית שלי לכיוון שלך, זה כאילו כבר מעצבן".

איתי לוי נמצא עכשיו אצל ביטון במרתון כתיבה, וביטון מדבר עליו כמעט בהערצה: "סיימנו ארבעה שירים, היום הוא אצלי ויש לנו ממש מרתון של כתיבה עכשיו של כמה שבועות. הוא הזמר שהוא המוזיקאי הכי טוב שהכרתי. הוא כמו בצל, אתה מקלף אותו ואתה כאילו מגלה עוד שכבה ועוד שכבה". מאיפה זה מגיע? "הוא עבר את בית הספר הכי מדהים אצל אבי אוחיון, כשהוא היה זמר סקיצות של אבי. זה אוניברסיטה ברמה הכי גבוהה שיש לשמיעת סקיצות ולהבנה מה להיט ומה לא".

הסיפור של "מערב ראשון" מסביר למה. ביטון כתב אותו עם מאור שטרית והילה אלמקייס, והשיר שכב אצלו שנה: הילה אמרה שהוא טוב אבל לא התקדמה איתו, וליאם גולן אמר שהוא פחות התחבר. ואז הגיע לוי: "אחרי דקה הוא לא סיים אפילו לשמוע את כל השיר, עוצר והוא מסתכל עליי ואומר לי תקשיב טוב, כמה שירים כתבת לי? אמרתי לו לא יודע, מעל עשרים זה בטוח. הוא אומר לי זה, השיר הזה, זה הלהיט הכי גדול שלי ושלך ביחד". לוי הקליט מיד, והשיר יצא תוך שלושה ימים כדאבל עם "חולה ירח". "יצא הלהיט הכי גדול שלנו ביחד".
גם באולפן, לדבריו, לוי יודע בדיוק מה הוא רוצה: "איתי תמיד אומר לי כל מה שתשמיע לי יפה. אני לא רוצה שיר יפה, אני רוצה כבר מעבר". בשבוע שעבר כמה תיקונים קטנים שביקש לקחו שיר "משמונה למאה". ואת ההופעות בברבי, ממש בשיא, ביטון רואה כמהלך מחושב: "הוא גאון מוזיקלי וגאון שיווקי. האלבום שלו הכי מצליח בחוץ, הוא בא ואומר אני פותח ברבי. אחי, זה מטורף. הוא יודע לעשות מומנטים".

ביטון אומר שכל שיעור ברימון הוא פותח באותו משפט: "אל תציע לעולם משהו שכבר קיים בו. תמיד תהיה שונה". וכשהוא כותב לאחרים: "הבאלאנס הנכון מבחינתי זה איך אני מביא לך את מי שאתה, שומר על מי שאתה וגם מביא את זה בקריצה עדיין לקהל הצעיר, כי אני יודע שהם רוצים את זה". בדיוק על זה, לדבריו, דיבר בשבוע שעבר עם אייל גולן: "איך אני נשאר עדיין אייל שכולם אוהבים ואיך אני מביא גם את הקריצה".

"אני לא אביא לבן אדם משהו שזה רחוק שנות אור ממנו. עבדתי עם בן צור, יכולתי בשנייה ללכת עם בן צור לפופ. אני נשאר תמיד בעולמות של האומן, כי אני לא אוהב שזה נשמע לי זר", הוא אומר. עם הוותיקים זה גם אישי: "אני בן שלושים ושש, תיקח אותי שלושים שנה אחורה, הייתי ילד, זה מה שהייתי שומע. אתניקס, אייל גולן".

יש לו גם סיפור על תיקייה ששמה "מזרחית ישן". אצל זאב נחמה, בין סקיצות חדשניות, הוא מצא לחנים מסוף שנות התשעים, בסגנון אייל גולן של "בלעדייך" ו"חייל של אהבה". "הוא עושה לי אחי, זה ישן, זה מסריח. אמרתי לו זה מדהים". דודו אהרון הגיע לאולפן תוך חצי שעה ועף על הלחן, אבל אייל גולן עצמו הגיב: "אה, זה כבר ישן, עשיתי כאלה". המסקנה של ביטון: "כשאתה אבוד, תחזור לנקודת התחלה. תמיד. תחזרו לבייסיק, תהפכו את כל העולם ותביאו את הדבר הזה שבאמת ירגש ויעשה איזה משהו, אתה יודע, בנשמה".

ביטון הגיע עם ניירות, והסיפור שלו מתחיל בבחירת השיר לאירוויזיון 2024. השיר שלו, Dance Again, הגיע לגמר יחד עם "הוריקן", ואז התחילו להגיע אליו שמועות: "השיר שלך הוא מאוד מאוד אהוב בשולחן השופטים לבחירת השיר לאירוויזיון, הכי אהוב שמה, אבל יש עוד אנשים שיושבים בשולחן שהם מאוד נלחמים על קרן". לדבריו, בשולחן ישבו אנשים מטדי הפקות, "שטדי הפקות דאז עושים לה את הבוקינג. יש פה איזה ניגוד עניינים בתוך השולחן". שנה אחר כך, כשהתאגיד ביקש ממנו לכתוב שוב, הוא סירב ופרסם את זה בסטורי: "אני חושב שיש ניגוד עניינים בשולחן ואם קרן תגיש השנה אז ברור שהיא תיבחר". קרן פלס אכן נבחרה פעם שנייה ברציפות, וביטון מקפיד להבהיר: "אין לי משהו אישי נגד קרן. מאוד אוהב את קרן, אחלה יוצרת בעולם". הבעיה, לדבריו, בתקנון: "גילינו שקרן פלס שלחה את השיר בקולה, ואז פה הבנו שהם הפרו את התקנון של עצמם, כי השליחה חייבת להיות אנונימית בלי לדעת מי היוצר".

משם הוא הגיע עם שני עורכי דין ועם נוי אלוש ואלעד טרבלסי לפגישה עם מנכ"ל התאגיד: "תקשיב, הבג"ץ שלנו מוכן. רוב הסיכויים שבג"ץ יהיה איתנו כי הפרתם תקנון. אבל אני לא רוצה לשלוח את הבג"ץ ואני לא מעוניין לפגוע במדינה שאני כל כך אוהב. אבל תבטיח לי ששנה הבאה יהיו תנאים אחרים ליוצרים". לדבריו המנכ"ל הבטיח וקיים: יוצר כבר לא יכול לשלוח שיר בקולו, מי שייצג את ישראל פעמיים ברצף כיוצר לא יכול לייצג שוב, ונציג טדי הפקות הוצא מהוועדה כדי שלתאגיד יהיה רוב. "והוא עמד במילה".

תוך כדי, הוא אומר, נפתחה תיבת פנדורה: יוצר אחד העיר לו שהתאגיד גם לא משמיע אותם. ביטון השיג את נתוני ההשמעות, לדבריו דרך הפדרציה, וביקש דווקא את 2022, "כי זו לא הייתה שנת מלחמה". בכאן 88, לדבריו, לא היו זמרים או זמרות מזרחית בכלל במאה המושמעים. על כאן 88 הוא מבין את ההיגיון: תחנה עם אופי, שרוצה לחזק את מה שהיום נקרא אלטרנטיבי, המוזיקה שבעבר הייתה ״השולטת״ והיום נדחקה לפינה. ביטון הסכים, ועבר לתחנות האחרות.

"הלכתי לכאן ב'. חמישה אחוז, שאתה יודע שכל החמישה זה כזה זהר ארגוב. מהעדכני שום דבר". בכאן ג', שאמורה להיות התחנה עם הכי הרבה מזרחית עדכנית, הוא מצא שישה עשר אחוז, ובכאן רקע ובכאן תרבות שני אחוז. "מה הכי עצבן אותי? שכל הרביעייה הראשונה של הכי מושמעים זה בכל התחנות אותו דבר. אריק איינשטיין, שלום חנוך, שלמה ארצי". הוא הראה את הנתונים למנכ"ל התאגיד, שאמר לו שזה לא יכול להיות: "אני לא מבקש להיות שווה בשווה, אבל בין אפס אחוז לשני אחוז לארבעה אחוז מתוך אלפי עשרות אלפי השמעות זה ביזיון".

ולמה זה חשוב לו כל כך: "התאגיד משלם בין ארבעים וחמישה לחמישים מיליון שקל לאקום בשנה. זאת אומרת רבע מההכנסות של אקום מגיעות רק מהתאגיד. בגלל זה אני אומר תן מקום לחבר'ה הצעירים. לא אמרתי להדיר מבוגרים, לא אמרתי להדיר מוזיקה ישראלית, אבל תן גם כי שם זה הלחם והחמאה". ולטענה שיש פלייליסטים: "זה פלייליסט של פעם בשבוע. אני מדבר על הלילה, אני מדבר על הכל".

רצועות הלילה של כאן 11

ואז הגיע הסיבוב השני, דווקא בטלוויזיה. בארבע לפנות בוקר הוא נתקל ברצועות הלילה של כאן 11, שתי תוכניות קליפים: "מאה אחוז ישראלית" ו"מיקס ישראלי". לפי הקרדיטים, כל תוכנית הוקדשה ללייבל אחד, וכך יום אחרי יום כשחזר שבועיים אחורה. "התאגיד זה ציבורי. אמור להיות לו שני דברים שעל פיהם הוא חייב להתנהל, או קול קורא או מכרזים, כי זה ציבורי, זה של הציבור. הוא לא יכול לתת את זה לאיזה חבר".

הוא התקשר ללייבלים קטנים, ולדבריו אף אחד מהם לא קיבל אי-פעם קול קורא. בתאגיד אמרו לו: "אין לנו מושג על מה אתה מדבר. לך לחוק חופש המידע". ההתכתבות נמשכה: הארכה של שלושים יום, ועוד שלושים, ואז בקשה לחשוף את זהותו מול החברה **** שמפעילה את השידורים. התשובה שקיבל בסוף: "באשר לחברה ****, פרוטוקול בעניין בחירתה לא מצוי בידי חברת התאגיד, ולכן לא ניתן להמציא לך אותו". "פה הבנתי שהם הסתבכו", הוא אומר, "שאין להם פרוטוקולים ושהחברות האלה נבחרו כי בלי מכרז ובלי קול קורא".

מול מנכ"ל כאן, גולן יוכפז, זה התחיל רע: "הייתה לנו שיחה לא יפה. דיברתי אליו לא יפה. אין מה לעשות, עם נימוסים לא עושים היסטוריה". אלא אחרי כמה ימים הוא התקשר בשביל להתנצל וביקש לשבת איתו. יוכפז אמר שזה לא נעשה בתקופתו, וביטון ענה לו: "אבל אתה פה עכשיו, אתה הבוס. בוא נתקן את זה ביחד". לדבריו, יוכפז הציע לחלק את הלילות לפי עשורים, עם קליפים של כולם, והבטיח לטפל. "והוא וואלה עמד במילה שלו פעם שנייה. ולפני שבוע יצאה הודעה למלא יוצרים וללייבלים שיש קול קורא להגשת קליפים. ועם כל חילוקי הדעות שלי עם גולן, לפחות היה מישהו בתעשייה הזאת שעמד במילה שלו פעמיים ברצף".

הבעיה הגדולה יותר, לדברי ביטון, היא שאף אחד בתעשייה לא מבין איך זורם בה הכסף: "אתה יודע מה הכוח שלהם? הכוח שלהם זה חוסר הידע של היוצרים. איזה מנהל שאתה רוצה בישראל תרים עכשיו על הקו. אם הוא יודע איך הולך מפתח אק"ום, אני נותן לו מיליון שקל. אף אחד לא יודע". הוא עצמו הלך ללמוד, והשקיע בזה הרבה כסף עם חברים מהתעשייה: "אתה יודע מה הבנתי? סליחה על הביטוי, מזיינים פה את האומנים ואת המנהלים ואת כולם בתעשיית המוזיקה בצורה הכי קשה שיש".

אז לאן הכסף הולך? "לבעלי אינטרסים", הוא עונה, ונותן דוגמה: "אם שלמה ארצי הושמע אלף פעם בתאגיד, הוא לא הושמע אלף פעם, הוא הושמע שלושת אלפים פעם". אקו"ם, לדבריו, נותנת לתאגיד מקדם פי שלושה בגלל ריבוי התחנות והאנטנות, ובמקומות שאין בהם נתוני אמת, כמו אולמות אירועים ומוזיקה לעסקים, היא נשענת גם על הרדיו, "ואז זה יוצר שם איזה מצב לא פייר". מיד אחר כך הבהיר ששלמה ארצי הוא רק דוגמה: "זה לא ספציפי אליו".

אז למה הוא נלחם בזה בכלל? "אני במקום טוב בחיים שלי. אני עושה אחלה של כסף, אני חי טוב, אני עובד בכיף שלי". גם אשתו שואלת אותו למה הוא מתעסק בזה: "אני, אתה יודע, מרוקאי מהצפון, אני עוד קצת עם תחושת קיפוח. בא לי לעשות תיקון באמת, במיוחד במקצוע שלי".

ולסיום, ביטון עובר על כמה שמות בתעשייה. על עומר אדם: "אייל נגיד הוא קונצנזוס. ועומר גם מאוד קרוב להגיע להיות קונצנזוס. הוא הזמר הכי עשיר במדינת ישראל היום, אז אני לא יודע עד כמה הפאשן למוזיקה יהיה. אני מקווה מאוד שכן. אם הפאשן הזה יישאר, אז לדעתי עומר בשנים הקרובות כבר קונצנזוס".

על נועה קירל: "זמרת הפופ הכי גדולה בכל הזמנים שהייתה במדינת ישראל, ואתה יודע, ידברו עליה עוד עשרים, שלושים שנה כמו שמדברים על עופרה חזה בעיניי". ולמה זה לא תופס אצלה בזמן האחרון? "עניין פשוט של ז'אנר. מאז השביעי לעשירי, הפופ הוא היה מאוד גלאמי. זה כבר לא נוצץ ואנשים מחפשים היום טיפה יותר את האמת. מוזיקה זו אופנה וזה יחזור. הפופ יחזור".

על אודיה ועל אושר כהן הוא אומר אותו דבר: "הקול של הדור". סטטיק הוא "הראפר הכי טוב בעיניי בישראל" ו"הכותב בין הכותבים הכי טובים שהכרתי". ומי הבא? "יאנג בוטה. הוא מפלצת", אומר ביטון, שמנהל אותו בעצמו. "הוא שר מזרחית הארדקור אחי. משהו של התימנים, של הבית כנסת, של החזנות נמצא אצלו בגרון ומצד שני בוא'נה הוא ראפר, אחי, מפחיד. יאנג בוטה הולך לשבור את המדינה".

ואיפה הבינה המלאכותית?

ביטון נמצא, כנראה כמו כל יוצר משופשף שיש לו חיבה לקדמה, ביחסי אהבה שנאה. "אני לא יכול לשמוע את הזמרי AI. אני שומע זמר של AI שיש לו עברית אחי של עולה חדש בן יומיים". אבל לסקיצות זה חוסך לו זמן: "במקום לעבוד עכשיו איזה יום וחצי על הפקה כדי שזה ישמע הפקה טובה לסקיצה, אתה מכניס את זה לסונו ויש לך כבר את האווירה. אתה יכול לשלוח את זה לזמר אחרי שעה".

בכתיבה עצמה הוא לא מוכן לשמוע על זה: "בן אדם מבחינתי שכותב בchat GPT או מלחין עם סונו, אין לך באמת איך להראות פה את היכולות שלך ואת הכישרון שלך. יזרקו אותך בחדר אחי, מה תגיד להם? בוא נלחין בסונו. רגע, אני כותב רגע עם הchat GPT. אנשים יסתלבטו עליך, יעיפו אותך מהחדר. בסוף כתיבה והלחנה זה skills וכישרון".