התפקיד שלנו זה לספק אסקפיזם. עם כל מה שאנחנו עוברים במדינה הזאת, זה הכוח שלנו

שנה שלישית לסיכום שנה של mako היטליסט, שנה שנייה למלחמה ושיר אחד במקום הראשון בישראל. אבל בגלל ששום דבר במדינה הזאת לא יכול להיות רגיל, החלטנו לחרוג ממנהגי ראש השנה של משדרים ארוכים עם כניסות ויציאות, והושבנו את כל האומנים הכי גדולים סביב שולחן אחד. 

כל אחד עם הפסלון והטייטל שבו זכה: ששון איפרם שאולוב עם שיר השנה על "תמיד אוהב אותי", אודיה שזכתה באומנית השנה וקולאב השנה על "רשימת קניות", נס וסטילה שמשלימים את הזכייה שלה, נסרין קדרי עם "סאונד השנה" על "לא לפנות אליי", ופיק השנה והאומן הצעיר בשולחן - נדב חנציס על "אם את כבר הולכת". לסוטים שבכל זאת לא יכולים לעבור את ראש השנה בלי מצעד רגיל, יש גם רשימה מלאה עם 40 הגדולים.

שיר השנה - תמיד אוהב אותי

עד כמה זו הייתה שנה מוזרה? "תמיד אוהב אותי" בביצוע של ששון איפרם שאולוב הוא בכלל קאבר לזמר אלייצור. "ההנהלה שלי ואני מאוד אהבנו את השיר, ועשינו איזה מין חימום כזה במנורה", הוא מספר. "זה עוד לא יצא בכלל, אבל הרגשנו (שהוא מיוחד) ועשינו אותו, אפשר לומר, על הדרך, מעין בונוס, מתנה כזאת שהגיעה משמיים". כאיש מאמין ששון לא סתם מציין את השמיים, ולטענתו למילים יש חלק עצום בהצלחה שלו. "אני יכול להגיד את זה בצורה חד משמעית: אני חושב שאם לא המסר שהשיר נותן, הוא לא היה מגיע למקום כזה".

ההצלחה של "תמיד אוהב אותי" הביאה את שאולוב לגבהים שלא ציפה שיגיע אליהם, ועוד כל כך מהר. וכמו שהקלישאה אומרת, זה מגיע עם מחיר. "אנחנו נמצאים פה במקום של בלבלה, תסביכים, ואני רוצה עוד שיר ועוד בלגן, ואני רוצה עוד זה ועוד זה - מי שיגיד לך אחרת הוא שקרן. בסופו של דבר אני מבין שהמטרה שלי היא לעשות את העבודה שלי בצורה הכי טובה שיש, בין אם לשיר זה מול משפחות שכולות, או סתם לשיר מול בן אדם אחד שעומד מולך. בכל דבר אתה מנסה לקדש את המטרה שלך בצורה הכי טובה שיש".

גם הוא יודע שהקושי של האומנים, או של כל אדם אחר, מתגמד לעומת הקושי של המשפחות השכולות או משפחות החטופים שפגש בשנה האחרונה. "אני חושב שאנחנו לא באמת יכולים להבין את זה. אין לנו את הכוח הזה אפילו להבין אחוז אחד מכמה שזה כואב".

אומנית השנה - אודיה

אודיה אזולאי, הילדה של האמונה במוזיקה הישראלית, הצליחה למצב את עצמה השנה כאומנית הכי גדולה במדינה נכון לעכשיו עם אלבום מעולה, איפי שמתבסס על קונספט מוצלח ובנוסף עוד רשימה מסיבית של להיטים. אז מה היה רגע השיא שלה השנה? "לא ציפיתי שככה השנה תיגמר, אני אף פעם לא מצפה, אבל עבדתי קשה, וברוך השם... אני שמחה על המקום שהגעתי אליו. אני חושבת שבסיבוב ההופעות שהיה לנו במנורה, הרגשתי, ברוך השם, שעשיתי את זה".

"אליס", "פרפרים", "שאנל אזולאי", "פאפי", בכל שיר שלה היא מספרת סיפור, ולרוב זה על משהו שהיא חוותה בעצמה. "אני מתחילה לכתוב כשמשהו רגשית מניע אותי לעשות את זה, זה לא שאני כותבת שיר כדי להוציא אותו וכדי שהוא יהיה משהו בעולם. אני כותבת כי עובר עליי משהו, מי שמכיר אותי יודע שאני סופר מופנמת, במסיבות למשל תראה אותי תמיד בצד, אז המקום שלי להיפתח הוא בשירים".

"יש שיר אחד ממש חשוף עליי ועל עוד מישהו, שלא ייצא כנראה לעולם", היא חושפת כשהיא נשאלת איפה הגבולות בכתיבה שלה, או האם המנהלים שלה אי פעם ניסו לצנזר אותה. "פעם יובל דיין אמרה לי שתמיד חשוב שיש שירים שהם יישארו שלי", היא משתפת בטיפ שקיבלה ומלווה אותה.

קולאב השנה - רשימת קניות

"רשימת קניות" הוא ההוכחה שחלק מהאומנים בישראל למדו איך לקדם בעצמם את השירים שלהם, עוד לפני שהוציאו אותם רשמית. לראיה, היו השנה איזה חודשיים שבמהלכם כל הפוריו הישראלי ידע לדקלם את המילים "מחפשת איש פשוט", רק כי היה סרטון משותף של נס וסטילה עם אודיה. מה מתברר? השיר הוקלט בכלל לפני שנתיים. "אני חושב שזה שיר שהיינו מאוהבים בו, אנחנו ואודיה, שנתיים בערך". "יותר אפילו", מחדדת נס. "כמות ההודעות שאודיה הייתה שולחת לי, של 'למה אתה לא מסיים את הוורס שלך?', ו'בואו נסיים את השיר'".

"רשימת קניות" היה במקום הראשון של היטליסט במשך שישה שבועות, ובסך הכל 22 שבועות במצעד. "המצעד הזה מעניין כי הוא באמת של הקהל, בלי שום הצבעה או מניפולציה כזאת או אחרת", אומר סטילה, אבל מחדד: "אבל אני לא חושב שזו ההגדרה להצלחה. זו אולי תוצאה של דרך נכונה, אבל הצלחה בעיניי זה לעשות איזה מוזיקה שבזין שלי, עם המילה הזאת ספציפית. אנחנו חיים בעידן של פוליטיקלי קורקט, לדעתי שעבר כל גבול אפשרי, לא מחובר למציאות. זה הולך לכיוונים האלה, ואני חושב שמוזיקה יכולה ככה לאבד מהאותנטיות והאמת שלה הרבה פעמים".

מזל שהם לא מצנזרים את עצמם, אחרת "חרבו דרבו" לא היה יוצא בשנה שעברה ומגיע עד לחטופים שהיו בשבי במנהרות חמאס. "התצפיתניות ששוחררו אמרו לנו שכל פעם שהיה ברדיו את 'חרבו דרבו', הן היו רצות, רוקדות ועושות בלגן, ויום אחד... ברגע שהם (המחבלים ששמרו עליהם) הבינו את המילים, הם אמרו שלא שומעים יותר את השיר הזה". סטילה מסכם: "המקום שלנו זה לתת אסקפיזם לאנשים, עם כל מה שאנחנו עוברים במדינה הזאת, זה הכוח שלנו".

סאונד השנה - לא לפנות אליי

לאומנים ותיקים קשה להמציא את עצמם מחדש, בטח בקצב שבו שירים יוצאים היום ולהיטים מתחלפים כל שבועיים. הצלחת "לא לפנות אליי" של נסרין מרשימה בדיוק בגלל הפלטפורמה שבו השיר בעבע: טיקטוק. "אני כל הזמן צריכה לפתח את עצמי, להתמיד, כל הזמן לגעת, גם בקהל הצעיר, אומנם אני לא צעירה", היא אומרת עם חיוך ומוסיפה: "אבל אני עדיין שואפת לגעת בקהל הצעיר. זה אתגר בפני עצמו כי באתי עם מוזיקה אחרת, באתי עם מוזיקה הכי ערבית שיש, הכי אותנטית ופשוט התחלתי לשלב אותה. לאט לאט התחלתי להבין מה הכיוון, מה הדרך, מה אוהבים, מה לא אוהבים, מה אני אוהבת ולא אוהבת. זה קרה עם השנים".

"אני ממש ממש לא סוגרת שום דלת", היא מבהירה למי שחושש שלא נשמע אותה שוב כשברקע כינורות ערביים. "להפך, אני פותחת את כל הדלתות האפשריות. כל אפשרות שיש לי מבחינת משהו שיכול להתאים לי, אני מנסה. אני באמת מעיזה לגעת בכל נקודה שיש מעבר לצלילים שלי. אני לא מפחדת, אני עושה".

פיק השנה - אם את כבר הולכת

"אי אפשר לעכל את זה באמת. זה גם שיר ראשון", מגיב נדב חנציס בתמימות אותנטית על ההצלחה של "אם את כבר הולכת", השיר שהביא אותו להחתמה ב"ליאם הפקות" של אייל גולן והשתתפות כבר בפסטיגל הקרוב. "לא האמנתי שזה יגיע לרמות האלה. אני מודה לאלוהים על הדבר הזה".

"זה מטורף לראות איך אנשים יכולים להתחבר למוזיקה שלך לאו דווקא מהמקום שאתה מתחבר למוזיקה שלך. מזמינים אותי, לא עלינו, אפילו ללוויות להופיע איתו. עם כל העצב שבדבר, זה נותן הרגשה טובה. אתה עושה מוזיקה שלך, משהו שישב אצלך במגירה הרבה זמן, ופתאום אתה מוציא את זה לעולם ואנשים מתחברים לזה מהדרך שלהם ומהחיים שלהם, ועוד מודים לך על זה. זה מטורף".

חלק מהחטופים שהיו בשבי חמאס האזינו לשיר של חנציס בתהליך השיקום שלהם, כך הוא גילה לאחרונה. "הייתה להם מסורת כזאת כל יום לצלם את עצמם ולשלוח לקבוצה סרטון שהם שומעים את השיר, אבל עם חיוך. לא הצלחתי לעכל את זה, שמעתי את זה ואמרתי לעצמי, 'וואלה, אי אפשר להגיב לזה'. זה מסוג הרגעים שאתה אומר, 'בוא'נה, תראה לאן הגעת'".