"אנחנו חיים בתקופה שכולם עם חרדות, מי שבלי חרדות לא יודע שיש לו חרדות", אומר דניאל גרנט, בנם של אברהם וצופית גרנט, בראיון לרגל הסינגל הראשון לו "כשמזכירים לי (מה אני יכול להיות)" שעוסק, איך לא, בחרדות ובדרכים שלו להתמודד איתן. "זה שיר הראשון שאני מוציא, בחיים וזה מתוך אלבום של תשעה שירים שיצאו בעזרת השם בקרוב מאוד".
"כשאני אומר חרדות זה נורא רחב, אצלי זה חרדות מהחיים, לי היו תמיד חרדות מגיל מאוד קטן ממחלות. מדברים קיצוניים: ההתפתחות, מהעתיד, מהפחד של מה יהיה, לא רק חרדות אישיות, חרדות מהסביבה. על האנשים שלי, על אחותי, על אמא שלי, על אבא שלי. זה משהו שתמיד היה לי בחיים. זה פשוט היום נושא נורא נורא חשוף. אני לא מפחד לדבר עליו, אף פעם לא פחדתי, פשוט לא הייתי במודעות כזאת לנושא".
איך אתה מתמודד עם החרדות?
"או עם מוזיקה, שמוזיקה זה לא קשור אפילו לעשייה, אלא לשים את האוזניות ולהיכנס לעולם שלי לרגע, להוריד את הפאניקה. והרבה פעמים, זה ישמע מצחיק, אני שם לעצמי סרטון של מסי, זה גורם לי להעביר את זה, אבל בעיקר לדבר על זה. תמיד עם אנשים ספציפיים, זה לא שאני נכנס להתקף חרדה ואני תופס אנשים ברחוב ומדבר איתם - עם אמא שלי, עם חברה שלי, עם חברים שלי, עם אבא שלי".
"גם אצלו יש את הנושא הזה, הרי כדורגלנים מנוהלים מחרדות. בכללי, אבא שלי ואמא שלי הם התמיכה הכי גדולה שלי בכל דבר, יש לנו קשר מאוד משמעותי. מעבר לזה שהם ההורים שלי, הם חברים מאוד מאוד טובים שלי. אמא שלי עברה מלא התקפי חרדה בחיים וכשהיא בחרדות היא מתקשרת אליי, זה נורא הדדי. אמא שלי מחייגת אליי, אחותי מחייגת לאמא שלי או אליי. זה לא רק המשפחה שלי, זה גם החברים הקרובים שלי. אני חושב שכולם עם חרדות".
את "כשמזכירים לי" גרנט כתב כבר לפני כמה שנים, ובחר שהוא יהיה הסינגל הראשון מתוך האלבום שמתקרב כי הרגיש שהמשבר הגדול מאחוריו: "הרגשתי בלופ בחיי של הכל חוזר על עצמו וקצת קשה להתקדם. והרגשתי שהחרדות והפחדים שלי זה היה מקום מאוד מרכזי בחוסר התקדמות הזה בחיים שלי. גם השיר מתחיל בזה שאני אומר 'לא מעט שנים באותו לופ עם החיים שלי'. וברוך השם אני מרגיש שאני אחרי הלופ הזה. משם זה בא. זו ממש תחושה של תקיעות, אני לא יודע אם לקרוא לזה פחד, זה יותר תקיעות".
מי שגדלים כ"ילדים של" תמיד נאלצים לחיות עם ציפיות גבוהות, בעיקר מהסביבה. המשפט "מה אני יכול להיות", טעון מאוד אצל גרנט. "בקטע המקצועי, כשהזכירו לי מה אפשר לעשות, לאן אתה יכול להתקדם. כשהזכירו לי שעכשיו הכל חרא, אבל הכל עובר, שהזכירו לי מה יכול להיות, זה תמיד הרגיע אותי. אם זה היה ברמת המקצועיות בעולם המשחק, שאני הרבה זמן לא התקבלתי לאיזה משהו ופתאום התקבלתי לאיזה משהו, וזה מזכיר לך רגע אני באמת מוכשר. אז כשמזכירים לי מה יכול להיות אז אני נכנס לפוקוס".
השורה הכי בולטת בשיר של גרנט היא "בגלל הבני זונות עם הדעות שמשפיעות עליי", כשהוא נשאל עליה, נדמה שהוא התכונן לזה כל החיים: "אני בן 29, אני כותב כבר כמה שנים, זה היה חלום נורא גדול שלי, לא ראיתי את זה אפילו קורה כי זה הפחיד אותי. הייתי בעולם המשחק יותר ואני עדיין שם כי אני מאוהב לגמרי בעולם הזה. זו הייתה פנטזיה שלא האמנתי שאני אוכל לעשות כי לא באתי מעולם כזה. ודעות כאלה ואחרות נורא השפיעו עליי במקום הזה. אז זה עצר אותי".
"המשפחה שלי, אנחנו חיים בתוך התקשורת, מהיום שאני ואחותי נולדנו, אנחנו חיים בתוך דעות כאלה ואחרות עלינו וכל דבר נורא נורא חשוף. אין באמת פרטיות במקומות האלה, אז אין מה לעשות, המקום הזה של מה יגידו תמיד היה, כי תמיד אמרו. הבני זונות זה אנשים הפחות מפרגנים בעולם, לא בהכרח לי. זה לי, זה למשפחה שלי".
איך התמודדת עם זה?
"פחדתי מ'דעות' ושיחקתי אותה שלא. פעם זה השפיע עליי יותר ופעם השפיע פחות. זה תמיד היה נורא גדול ההבדל. מה השפיע עליי או על המשפחה שלי, כי, אתה יודע, תמיד היו כותרות וזה באמת לא הזיז, אבל פתאום כשזה נגע בחלקים יותר אישיים ופתאום עם המוזיקה, כי הייתי נורא חסר ביטחון לגבי זה, אז פתאום דעות מסוימות נורא השפיעו עליי. פתאום פחדתי שמישהו יגיד שזה לא טוב ושזה יוריד אותי. כל אחד יגיד שזה לא מעניין אותו וזה לא מעניין אותו, אבל אני חושב שכל אחד באיזשהו מקום כן חשוב לו מה אומרים. לקח לי המון זמן להגיע למקום יותר שלו".
דעה אחת שכנראה בכל זאת חשובה לו היא של שולי רנד, בן זוגה של אמו ובעלה החל מנובמבר האחרון. הוא היה שמח מאוד לשתף איתו פעולה ("הלוואי, בעזרת השם. אני תמיד אשמח, מה זה"), אבל לא שיתף אותו בתהליך הכתיבה: "הראתי לו את כל מה שכתבתי. לא נעזרתי בו, אבל את האמת הוא מאוד אהב. הנוכחות שלו נתנה לי ביטחון שהוא אישר. הוא אמר 'וואו'".
רגע, הוא אישר משפט כמו הבני זונות? אין מצב.
"לא באתי אליו עם הדברים האלה ככה. באתי אליו עם דברים אחרים, אבל כשהוא שמע את השיר הוא נורא אהב. אפילו ממש לפני דקה הוא העלה אותי לסטורי, את הטיזר שהעלתי לקליפ. גם היום הוא התקשר לפרגן לי ולהגיד לי שהוא ממש התלהב. ואת האמת, אם אתה כבר שואל, הוא אמר לי 'וואלה, פזמון מגניב'. על השיר הזה ספציפי. קללה קללה, אבל זה לא על מישהו או משהו, זה נורא אישי. זה מקום נורא אישי וחשוף שלי".
יש באלבום דואטים?
"כן, יש שיר עם מכלוף, שהוא כישרון על. יש לי שיר שאחותי שרה את הפזמון. השיר הזה הוא עם בן שופן, שהוא המפיק שלי והוא גם שר את הפזמון".
שאלה לסיום, יש סיכוי לראות את שולי ואמא בקליפ חדש?
"וואלה, אתה יודע מה? נתת לי רעיון אפילו, יכול להיות שניתן לך קרדיט בקליפ. הכל יכול להיות, אני לא פוסל כלום, אני בתחילת הדרך. אני נהנה ממנה רצח וממש ממש כיף לי, אני מרגיש בעולם חדש".