דורין אור מגיבה על הביקורות ב"הכוכב הבא"

דורין אור, היא אחת הזמרות הבולטות בעונה של "הכוכב הבא של ישראל לאירוויזיון" (פרק חדש, מחר, אחרי החדשות, קשת 12). עם קול וביצועים ייחודיים היא כבשה את לב הקהל והשופטים. בריאיון לתוכניתן של גלית גוטמן ואילנית לוי, שיתפה המתמודדת על תהליך החזרה בתשובה שלה, על הקושי של קריירה לצד האימהות וגם: איך תתמודד עם שמירת השבת במידה ותזכה לייצג אותנו בתחרות היוקרתית.

"נהייתה חשיפה להמון קהלים. תמיד היה לי את הקהל והנישה שאני רגילה אליה. פתאום זה חתיכת בום לפרצוף", שיתפה אור על החשיפה שבאה בעקבות התוכנית והוסיפה: "אני מרגישה בשלה לזה, אז גם אם יש תגובות שפחות מתחברות, אני מבינה את זה. לפעמים יש גם התנגדות וביקורת, זה בסדר, אני לוקחת את זה באהבה ומחבקת את זה".

את כבר כמה שנים עושה מוזיקה ואומנות אבל מה מביא אותך ל"הכוכב הבא" דווקא עכשיו?
"אני חושבת שהקדוש ברוך הוא החליט שזה הזמן שלי. היו לי במהלך השנים הצעות להגיע לתחרות וכל הזמן הייתי נגד זה. לא רציתי את הריאליטי ואת הלחץ שהוא מביא. הפעם הרגשתי שיש בי בשלות מסוימת, שאני יכולה לעמוד בדבר הזה. לא ציפיתי שזה יהיה כמו שזה, זו תחרות לא פשוטה בכלל, מאוד אינטנסיבית".

גם אתם מרגישים את הקפיצה הזאת קדימה ואת הביטחון שאתם מקבלים?
"הרבה שנים הייתי נגד זה, אבל היום אני חווה שם בית ספר מטורף. חשבתי שאני מוכנה ועכשיו אני מקבלת עוד צבעים".

האירוויזיון מתקיים בשבת ואנחנו זוכרות את להקת שלווה שפרשו כי הם אמרו 'אנחנו רובנו שומרי שבת וזה לא יכול לקרות'. איך תתמודדי עם זה?
”להיכנס להיריון וללדת זה נס, זה משהו שהוא מעל השכל שלנו ומעל הטבע. אם הקדוש ברוך הוא ירצה שאני אהיה באירוויזיון אז הוא יהפוך את הטבע ויהיה איזשהו נס. אם לא - אז לא. כרגע אני פה ואם משהו צריך לקרות אז יכול להיות שיהיה נס".

את מדמיינת את עצמך על במת האירוויזיון?
"לא הצלחתי לדמיין את זה בהתחלה אבל עם הדרך בתחרות, פתאום יש יותר רצון לזה. התחרות עושה לך רעב להגיע עד הסוף".

ברשתות החברתיות את לא רק שרה, מה עוד את עושה?
"אני עושה ספוקן וורד, שזה שירה מדוברת. אני לומדת תורה ושיעורים של רבנים שאני מעריכה ואוהבת. אני כותבת בעצמי בהשראת המקורות ומנגישה את זה לדור שלנו בצורה טיקטוקרית".

התחלת להתחזק בגיל צעיר, מה גרם לך לקבל את ההחלטה?
"בגיל 19 עברתי לתל אביב ודווקא במסיבות, בבלגנים, בהכי חילוניות, הרגשתי שחסר לי משהו. מאז שאני ילדה קטנה אימא שלי הייתה קוראת לי מלנכוליה, כי תמיד הייתי עצובה, משהו לא הסתדר לי בעולם. חשבתי: 'כולם קמים בבוקר לעבודה, מרוויחים כסף, אוכלים, שותים זה העולם? לא יכול להיות'. תמיד הרגשתי שיש משהו מעבר למה שמראים לי במציאות. ותמיד הייתי בחיפוש ועברתי בכל מיני פילוסופיות עד שהגעתי ליהדות ושם מצאתי אותי. כמעט הגעתי להודו ובסוף מצאתי את עצמי באומן".

יש לך ילד בן שלוש וחצי.
"כפרה עליו. אני מתגעגעת אליו זו תקופה לא נורמלית, אני כמעט ולא רואה אותו. אמרתי לו: 'גבריאל, אימא מגשימה את החלומות שלה. אני רוצה שתלמד גם מאימא להגשים חלומות וללכת עם זה עד הסוף, ואני פה, אני לא הולכת לשום מקום. אני קצת פחות בבית, אבל אתה תראה אימא חזקה ומסופקת, שמגשימה את עצמה'. מבחינתי זה שווה את הכול ואני באמת מאמינה בזה. באנו לעולם להגשים את עצמנו, זו החיות שלי".

ככל שעוברים השלבים אתם מצטמצמים, את מרגישה את התחרות?
ככל שהתוכניות מתקדמות, מרגישים את הדבר הזה באוויר. אבל החברות בינינו היא מדהימה וזה חלק ממה שמחזיק אותנו עם אווירה ואנרגיה טובה".