מוקדם יותר הערב פורסמו ציטוטים מראיון של אסף אבידן לעיתון הצרפתי "לה מונד", שכבר הספיקו לעורר ביקורת חריפה של קוראים רבים. אבידן, ששחרר לאחרונה את אלבום הסולו השני שלו, “Gold Shadow”, חי כיום באיטליה, וזוכה להצלחה והערכה רבה ברחבי אירופה, ובמיוחד בצרפת. במסגרת הראיון הוא הודה כי אינו מרגיש ישראלי ואינו מעוניין לחיות בישראל, ושהסיבה לכך היא הפחד שמניע את החיים בארץ. הוא לא חסך גם ביקורת פוליטית על ראש הממשלה, והציג את פניותיו ליהודי צרפת לעלות לישראל כאופורטוניסטיות, אמר ש"היהודים בארץ תחת מתקפה יותר מאשר בכל מקום אחר". קוראים רבים התרעמו על הציטוטים הללו והכריזו שלמרות שהחשיבו עצמם למעריצים של הזמר, לא יהיו מוכנים להזדהות ככאלו מעתה. ולאסף אבידן יש בעיה עם זה.
"אם זה כל מה שהיה צריך כדי לעבור מההערכה לשנאה, אז אולי עדיף כך"
לא עבר זמן רב עד שאבידן פרסם בעמוד הפייסבוק שלו התייחסות ארוכה לפרשה, בה הוא מביע את תסכולו מהתקשורת הישראלית. “אם רק הייתה התייחסות ליצירה של אמנים כמו ההתייחסות התהומית לציטוט חלקי ופופליסטי של אתר אינטרנט מחרחר מלחמות, שבעצמו מצטט מכתבת בעיתון שבוחרת לצטט חלקיקי משפטים ומחשבות", אבידן טוען. “אני אומר ... טוב, שטויות, אנשים יודעים לא לקחת ברצינות כל מה שכתוב במדיה. אבל כנראה שאני טועה. כנראה שאנשים אשכרה קוראים את החרא הזה ואוכלים אותו בלי מלח. (...) כשאני מתראיין בתקשורת זרה, אני משתדל להיות שקול ומאוזן באמירות שלי. אני לא מעריך אנשים שמשתמשים בתאבון של התקשורת בחו"ל לאמירות פיקנטיות נגד ישראל כקיצור דרך להשיג זרקור".
אבידן מזדעק על כך שלפי ציפיות הציבור הישראלי נכפה עליו לייצג את המדינה בכל מעשיו. “בכל ראיון שלי אי פעם (!), מהשנייה הראשונה , תמיד אמרתי... אני לא 'אמן ישראלי' ... אני 'אמן מישראל'. אני לא בא לייצג את ישראל. אני לא פוליטיקאי. אני לא דיפלומט. ובתור בן לדיפלומטים מעולם לא חפצתי להיות אחד. 'רק על עצמי לספר ידעתי', ועד כמה שזה נשמע נרקיסיסטי , זה הדבר היחיד שמעניין אותי. חפירות עצמאיות אין סופיות. תהיות על מי אני ומה אני ומה הרגשות והמחשבות שלי... זאת מהות היצירה שלי. אז כשמישהו שואל אותי אם אני ישראלי... אני חייב להיות כן לחלוטין ולהגיד שזה לא מעניין אותי. זה בסך הכל גבולות דימיוניים שאנחנו מייצרים לעצמנו. זה לא שאני לא מאמין במדינה בתור יישות פוליטית חברתית שצריכה להתקיים. אני לא רוצה לחזור אחורה לזמנים של מלוכות או שבטים מסוכסכים תמידית. יש חשיבות למדינה. לחיים היומיומיים , ואני לא בורח מהחובות והזכויות שהמדינה הספציפית שנולדתי בה נותנים לי".
אבידן התייחס גם לביקורת אליה נחשף לגבי המעבר שלו לאירופה, וטוען שהמהלך הוא לא פוליטי, אלא מתיישב עם אורח חייו הנוכחי. "זה שנולדתי פה לא מכריח אותי למות פה. לא מכריח אותי להעביר כל רגע וכל נשימה שלי עלי אדמות בגבול הדמיוני של פיסת אדמה אחת. אני כן רוצה להיות קצת באיטליה. למה? כי מה זה עניינכם ? כי יש שם אוכל טוב ויין טוב, ואדמה ירוקה רחבה שעולה כמו קופסת נעליים בתל אביב. ויש שם שקט. עבדתי מאוד קשה בשנים האחרונות, חסכתי כל שקל או אירו או דולר שנשאר אחרי מיסים (ישראלים דרך אגב) ובסוף הגעתי למצב שאני יכול לקנות בית. הייתי מסוגל לקנות דירת 2-3 חדרים בתל אביב או ירושלים, והחלטתי שלא".
נוסף על כך, הוא מבהיר שאין לו כוונה לשנות את אזרחותו. "אני לא עוזב את הארץ. לא משנה את האזרחות או את התושבות ועדיין משלם ביטוח לאומי, מס הכנסה, וביטוח רפואי בארץ. אני אבוא לבקר בארץ בדיוק אותה כמות ימים שבאתי לבקר בשש שנים האחרונות. שום דבר לא השתנה".
ולמעריצים שהכריזו על עצמם כ"לשעבר" הוא עונה בצורה עזת מצח טיפוסית, שחלקנו למד לחבב אצל האמן הדעתן: “לכל אלה שכבר זרקו את האלבומים שלי מהחלון, נעמדו על רגלייהם האחוריות והצביעו על מפות בזעם. אתם לא חייבים להחזיר אותי לליבכם או למדפיכם. אם זה כל מה שהיה צריך כדי לעבור מההערכה לשנאה, אז אולי עדיף כך".
אז לפני שגם אתם זורקים את האלבומים של אבידן, קחו רגע לבדוק מה בדיוק יש לו לומר, וגם לחשוב עד כמה זה באמת משנה את איכות היצירה שלו וחשיבותה עבורכם. הנה תזכורת: