זהירות: השיר חדש של אגם בוחבוט מכיל סוכר בכמות שאנחנו לא מצליחים לשרוד

חוסר האחידות אצל אמני הפופ בישראל הוא לא דבר חדש, אבל אצל אגם בוחבוט זה עוד יותר מתסכל, כי מדובר בזמרת שכבר הייתה בכיוון הנכון. "שירי דיכאון" הוא שיר מעולה עם ערימות של רגש, "באתי להציל אותך" הוא שיר עם מסר מורכב שמונגש בצורה פופית, על "דובשנייה" אין מה לדבר בכלל ו"שחור תלתן" הציג גרסה בוגרת של אגם. איך אחרי כל השירים האלה יוצא שיר כמו "קופידון"?

לקראת סוף השיר החדש אגם שרה "איף, נהייתי קיטשית", כאילו היוצרים היו מודעים לאובר המתיקות של השיר, אבל זה עדיין לא מנע מהם ללכת רחוק מדי עם הסוכר ששפכו. הבעיה העיקרית כאן היא חוסר איזון: ההפקה הFאנקית והמתוקה בשילוב שורות כמו "מאיפה באת? / עם עיניים חום דבש על מאתיים קמ"ש/ כשאתה לידי זה יפה לך ממש" ו"עשר ודקה מחזיר הביתה / אפילו אבא שלי אוהב אותו" - זה פשוט לא עובד.

גם ב-Kiss Me More של דוג'ה קאט וסיזה, הן דורשות מבני הזוג שלהן יותר נשיקות ומודות שהן נדושות. ההבדל העצום הוא בשפה. "ארוחת שישי הוא בא אליי / יודע לא יהיה פה טינניי ניי ניי" או "אל תהיה בן של זורחת השמש" - אלא אם אלה שורות שנכתבו בגן הפרחים של מירי, קשה למצוא לזה הסבר הגיוני. יכול להיות שהתשובה נמצאת בעובדה שאחד מכותבי השיר הוא בר אלמליח דונצוב - האיש מאחורי "הפשוטע". יש ציניות שעוברת יפה בממים, אבל בתוך שיר פופ יוצאת כמדבקה אדומה בוהקת של אזהרת סוכר ברמה גבוהה.

כנראה שהמנהלים של אגם נבהלו מהביקורות שהגיעו אחרי "יותר חזק מה", ו"קופידון" הוא בעצם ניסיון זריז לתקן את התדמית שנפגמה (בעיני מי?). למרות ש"יותר חזק מה" לא היה שיר טוב - לא כי היא גונחת בשיר או חלילה רומזת למיניות כלשהי, אלא כי השיר עצמו לא היה מוצלח - אפשר לזקוף אותו לזכותה. הרעיון עצמו היה נכון: למנף רגע ויראלי שהיה לה עם המעריצים בטיקטוק, בדיוק כמו שכוכבי הפופ הגדולים עושים. ההוצאה לפועל כאמור לא הייתה מספיק טובה, אבל לפחות היה שם בסיס אמיתי לשיר שהוא לא פס הייצור התעשייתי.

עכשיו אגם צריכה להחליט מי היא, מה האופי שלה ומה היא יכולה להציע שלאחרות ואחרים אין. יש סיבה שאמנים שנמצאים מחוץ לסקאלת הפופ - כמו ישי ריבו, נוגה ארז או אפילו רביב כנר - זוכים לאהדה עצומה מהקהל ובנו לעצמם גרעין שהולך אחריהם. המעריצים שלהם יודעים בדיוק מי הם ומה הם יקבלו מהם. יש טביעת אצב וזהות ברורה, גם אם לרוב זה אותו המסר שחוזר בדרכים שונות. אבל בתעשיית הפופ כל אחד יכול להתעורר מי שבא לו. הפעם אגם החליטה שהיא רוצה להיות מפעילת ילדים.