זה לא סוד שחיי הלילה בישראל נמצאים בתקופה לא טובה. התחום, שהגיע לגבהים אדירים לפני הקורונה וגם בשנה שעברה אחרי החזרה המלאה לשגרה, מוצא את עצמו בשנה בעייתית מאוד, עם מועדונים ותיקים וגדולים שנסגרים ונעלמים מהמפה. דווקא (או אולי במיוחד) בתקופה זו, החליטה חברת ההפקות "גיישה" לקחת את עצמה צעד אחד קדימה ולנסות להיכנס למגרש של הגדולים - ובפורים האחרון הביאה כ-9,000 בליינים לאירוע הגדול ביותר של פורים במתחם האקספו, שהיה מלא עד אפס מקום. בשיחה עם mako מספר מאור כלסי, מבעלי גיישה, על הדרך מיח"צנות בראשון לציון ועד להפקות ענקיות.
"התחלתי בתור יחצ"ן מאוד קטן", מספר כלסי. "אני מנס ציונה והציעו לי להיכנס לחגוג יום הולדת במועדון בראשון לציון. חגגתי, הבאתי איתי המון אנשים והמפיק הזמין אותי לנסות ולהיות יחצ"ן. נכנסתי בשביל הכיף כי הייתי בצבא ורציתי שיהיה לי קצת כוח מול בחורות", הוא מודה.
"מפיק בשם חן בוחמן, שניהל אותי אז, אמר לי 'אתה צריך לעבור לתל אביב'. בגיל 20 התחלתי ליחצ"ן מסיבות של המורפיום, Dream Exhibition ומקומות אחרים. לאט לאט התחלתי לצבור תאוצה, ומי שעבדתי אצלו, ענן שלגי, חישל אותי ולימד אותי את העבודה בדרך הכי קשה שיש. הוא היה חבר ובוס מדהים שעזר לי להיכנס לעולם הזה. בכלים שרכשתי אצלו אני משתמש עד היום", כלסי מספר.
משם המשיך כלסי למתחם הדזרט בעונת הפתיחה שלו. "הבעלים איציק רוסו אמר לי 'תקשיב, אני בונה את המתחם הכי טוב בארץ ואני רוצה שתיקח את המושכות'. אמרתי לו שאני לא מוכן לקחת את זה לבד, כי אין לי שותפים", הוא מסביר. "לא רציתי לקחת משהו שלא אוכל לעמוד בו. הצעתי לו לקחת צוות שינהל את העניינים. בתמורה, הוא התחייב לתת לי בעונת החורף מועדון בשם 'נו'".
אחרי ההייפ הראשוני, הדזרט איבד מעט מהיוקרה שלו. לטענת כלסי, זה רק עניין של זמן עד שיחזור לגדולתו. "בעונה הראשונה, השנייה וגם השלישית של המסיבות, הדזרט היה מדהים", טוען כלסי. "בעונה הראשונה היה הייפ שלא היה כמוהו בשום מועדון בישראל. עבדו שם אנשים שהיום מנהלים את המועדונים הכי נחשבים בתל אביב. אבל בגלל שהמקום בראשון לציון הוא פונה לאוכלוסייה מסוימת, והריחוק היחסי מתל אביב גרם לו לפספס קהל מסוים ואת התיירים", הוא מסביר. "מעבר לזה, אני חושב שמקום שמיועד ל-3,000 איש ופועל כמה פעמים בשבוע לא יצליח להחזיק את ההייפ. גם ההפקה הכי טובה, אם תעשה שלוש הפקות בשבוע, לא תחזיק: לא תמיד אנשים ירצו לצאת".
את חברת ההפקות "גיישה" הקים כלסי יחד עם רם בנימין, סהר פרוזי, אביתר עדיקא ועמית אייזדורפר לפני כשנתיים וחצי. "התחלנו בקטן, ברידינג 3, עם ליינאפ ישראלי, ובהמשך הבאנו לשם גם אומן חו"ל ונכנס לנו רעב למשהו גדול יותר. סגרנו הפקת פורים בביתן 1 באקספו, ורק חודש לפני סגרנו את הביתן, כשהפקות ענק כבר נמצאות בשיאן. הבאנו יחד סכום גדול מהבית – לקחנו הלוואה, הבאנו מהמשפחה וסיכנו מעל למיליון וחצי שקל". קפיצה מעל הפופיק? בדיעבד, יכול להיות שכן. "עשינו משהו משוגע שאם לא היינו כאלה צעירים כנראה לא היינו עושים. היום כנראה לא הייתי עושה את זה, אבל זה מה שבנה אותנו. מכרנו 4,000 כרטיסים וכן הייתה אכזבה מבחינת המספר שמכרנו, אבל איכשהו יצאנו בלי להפסיד כסף מזה", כלסי משחזר.
אומרים שמטעויות לומדים, ובמקרה זה החבר'ה של "גיישה" למדו לא מעט: "בשנה שעברה הרמנו הפקה בחאן השיירות באוגוסט, שזו התקופה של בין המצרים. הרבה אנשים שרכשו כרטיסים הגישו מייל לביטול כי לא הבינו שזה התאריכים של בין המצרים, וזה השפיע מאוד. אלה דברים שהיום לא הייתי עושה שוב, אבל לא הייתי מתנצל, כי האירוע שם הקפיץ אותנו קדימה".
מחאן השיירות המשיכה חבורת המפיקים לסדרת אירועים קטנים יחסית, אבל בפורים האחרונים קפצו מדרגה וקיימו את האירוע הגדול ביותר של החג כשהנחיתו בארץ את פסטיבל "אפרגראונד" של צמד הדיג'ייז ארטבט, מה שדרש סכום גדול בהרבה. "בחאן השיירות התחברנו לבחור בשם אורן פריבאי, שנכנס איתנו ונותן את הגב הכלכלי וגם המון ערך מוסף של ידע וניסיון. האירוע של ארטבט דרש הוצאות בסדר גודל אחר – בערך פי 3 מ-Claptone, היינו צריכים את זה". הרבה כסף היה מונח על השולחן, ופורים הוא חג של מסיבות גדולות וראוותניות, אבל כלסי לא חשש מתחרות מהפקות אחרות – אלא מאיום אחר: "יומיים לפני האירוע שלנו פרצו למסיבה אחרת, ואני נאלצתי להתחנן למשטרה שיאפשרו לי להביא 100 שוטרים בתשלום. הבאנו גם המון אבטחה לקהל ולאומנים", הוא מסביר.
למרות שהצליחו למנוע את רוב הפריצות בסופו של דבר, גם האירוע באקספו כלל תמונות לא נעימות של צעירים שכן הצליחו לפרוץ למתחם. "להגיד לך שמה שהיה יביא לי את הביטחון שוב להביא אומן לתל אביב? לא בטוח", כלסי מודה. "עברנו שם לחצים שאני לא מאחל לאף אחד. אני מצאתי את עצמי רב עם אנשים ורואה אנשים מולי שמגיעים בלי כרטיסים או עם כרטיסים מזויפים וזה הורס לכולם. מה שקורה זה שאנשים שכן קנו כרטיסים נתקעים בכניסה ואז כבר הם מגיעים מבואסים לאירוע".
אבל איך הגענו למצב הזה? כלסי מנסה להסביר: "הטכנו נהיה מיינסטרים, וזה עדר שפשוט הולך אחרי מה שמגניב ואפשר להעלות לרשתות. זה קרה בסולומון, בבלאק קופי והשיא הגיע בזאמנה. כל אומן שמגיע היום לארץ זו סכנת נפשות – קודם כל למפיק". אבל להאשים מיד את הקהל, ולא את ההפקה, זה קצת קל מדי, לא? "קל גם להאשים את ההפקה", המפיק משיב. "הבליין שמגיע בלי כרטיס לא חושב לשנייה על המפיק שמסכן מיליונים ובגללו יכול להיות שיסגור את המסיבה. אנחנו, למשל, מאוד הקפדנו על גילאים".
כלסי מדגיש את ההקפדה על גיל המבלים, אבל נדמה שהוא מתעלם מתופעה רחבה אחרת בסצנת הקלאבינג הישראלית: סלקציה לאנשים שסתם 'לא באים טוב בעין' בכניסה להפקות ומועדונים. בתשובה לטענה, הוא מגן על המדיניות: "אני מבין את האנשים שמתלוננים על סלקציה, אבל אם אתה שואל אותי זכותו של כל מפיק שמשקיע מיליונים להחליט מי נכנס לאירוע שלו ומי לא. הוא זה שמסכן את הכסף".
בשבועות ירימו גיישה הפקה נוספת: "Sand Island", פסטיבל של 11 שעות בחאן השיירות, שבמרכזו יופיע אחד הכוכבים העולים של הסצנה – אינלה. "הוא היה אצלנו שנה שעברה שדיג'יי פחות מוכר ממה שהיה היום, ובארץ השם שלו נהיה חם יותר הרבה בזכותנו. שנה שעברה יצאנו לאירוע הזה בידיעה שלא נרוויח ואפילו הפסדנו, אבל ראינו תוצאות בהפקה של ארטבט ורואים גם באירוע הזה".
כמו ארטבט, גם אינלה הוא אומן שבמופע החדש שלו שם דגש על הפן הוויזואלי, ומבחינת צוות ה"גיישה", "זה בהחלט הכיוון גם קדימה. אני לא יודע אם זה משהו שנעשה באופן קבוע, כי חשוב לנו גם הקו המוזיקלי, אבל מי שיגיע לחאן בשבועות יראה הפקה שהוא עוד לא ראה שם", כלסי מספר.
עם השנים, התחרות בחיי הלילה הופכת לקשה יותר ויותר, בטח לשחקנים חדשים וצעירים שנאלצים להתמודד מול הפקות ותיקות ואנשי לילה ותיקים, שלא מתביישים לדרוס אף אחד. כלסי מסביר כי גם הגיישה חוו את זה על בשרם. "זה קרה בהתחלה, אבל היום לוקחים אותנו ברצינות. חיי לילה הם תחום ללא פרגון הדדי לצערי, וזה מובן, כי כל אחד רוצה להצליח וזה שוק מאוד תחרותי. בגלל התחרות הקשה, יש אומנים שמבקשים בארץ פי שלוש ממה שהם מבקשים בעולם כי הם פשוט יכולים", הוא מסביר.
לצד ההפקות הגדולות כמו פורים האחרון באקספו, בכל זאת ניתן לראות ירידה מסוימת בכמות הבליינים.
"אני חושב שזה בעיקר המצב הביטחוני המתוח שהיה, ולא פחות המצב הכלכלי", כלסי מנסה לסביר. "לאנשים אין כסף לכל כך הרבה הפקות יקרות. המצב בארץ כרגע לא בשיאו משום בחינה, ולגמרי יש לזה השפעה – גם על חיי הלילה".
ומה עם המחאות? "כל מה שקרה באיילון משפיע", כלסי טוען. "אומן גדול, שכל השנה תפוס, לא ימהר להגיע לישראל דווקא עכשיו". כך או כך, כלסי וחבריו עם הפנים קדימה: "אני יכול להגיד שאנחנו כאן כדי להישאר הרבה זמן והדרך שלנו ארוכה. המטרה היא להמשיך לעשות הפקות ענק ואולי בהמשך להתרחב לעוד תחומים, אולי מסעדנות. מבחינת אירועים – המטרה היא להנחית את ארטבט שוב לאירוע יותר עוצמתי".