"ימים ושנים/ של זמן שאול/ חולפים במצעד/ כמו שלדים ממול/ ריאות בלי אוויר / פולטות שיעול/ מלחמות מביסות/  כל בדל של סיכוי/ משחרר בקושי/ זנב חיוך/ מרחק פסיעה/ מכור ההיתוך/ משחזר תחושה של ריתוך/ מהמר על עומקו של החיתוך"

כך נפתח השיר "הספירה לאחור" מתוך השעות הקרות - אלבומו החדש של אביב מארק שממתין כבר שנתיים להשתלת ריאות והחליט להקדיש את רוב האלבום להתמודדות עם המחלה הסופנית COPD. מי שהיה אחד הסאונדמנים הבולטים של הרוקנרול בארץ וסולן הסאבווי סאקרס, בכלל לא היה בטוח שיספיק לסיים את אלבומו החדש אבל בזכות חברים טובים, ביניהם מאור כהן, יהלי סובול וג'נגו, שנרתמו – השבוע יצא אחד האלבומים הכי חשופים ומרגשים שיצאו כאן בשנים האחרונות. לא פשוט להאזנה, אבל מדובר באלבום חובה לכל מי שמאמין שמוזיקה יכולה לחולל שינוי או ריפוי. 

לפני עשור הקמת להקה חדשה, למה החלטת לקרוא לה "המוות"?
"הייתה תקופה מורבידית שבה הייתי אחרי כמה אירועים רפואיים אז החלטתי להתגרות וללכת על הקו הדק. מצד אחד, מאוד חשוב לשמור על הומור כשבוחרים שם ללהקה ומצד שני, אני אוהב לחפש משהו שישאיר אימפקט ויעורר מחשבה. בשלב מסוים, הייתי לקראת ניתוח בראש ויהלי (סובול) ישב איתי באיזו הופעה והחתים אותי על פתק שאני חייב לשנות את השם מ"המוות" ל"נצח". פשוט הרגשנו שזו תהיה קארמה טובה יותר".

ב-2016 אובחנתי כחולה COPD ומאז הכל נהיה הרבה יותר קשה מבחינת תיפקוד ישיר, בייחוד בהופעות", מספר מארק על המחלה איתה מתמודד בשנים האחרונות: "גם ככה הייתי אסתמטי מהילדות אבל פה זה כבר קיצוני - אתה נחלש וחסר לך המון אוויר אז המאמץ קשה עד עילאי כדי להצליח לקיים הופעה אינטנסיבית כמו שהייתי רגיל. זה הרגיש כל פעם כמו קרב כדי לצאת להופעה".

אז איך הגיע הרעיון לכתוב אלבום שלם שמוקדש ברובו למצבו הרפואי? את הקרדיט הוא זוקף לפרופסור ברבש, בערך. "בשלהי הסגר הראשון, שמעתי ברקע חדשות ואז דוקטור ברבש אמר: 'אני רוצה להודיע יונית, שמהיום האסתמטים כבר יכולים לצאת מהבתים'. המשפט הזה הדליק אותי ומתוכו כתבתי את כל השיר עם כל הדימויים, האסטרטגיה וכל הביטויים שלמדנו אז מהתקשורת. תוך חמש דקות יצא לי השיר והעליתי אותו לפייסבוק. להקת המפשעות שהם חברים טובים נדלקו עליו, הלחינו אותו ותוך כדי שאני צופה במופע לייב שלהם בפייסבוק - עשו לי הפתעה וביצעו את השיר לראשונה".

"אחר כך החלטנו להקליט אותו ובאולפן פתאום למרות כל הקושי, התחיל לקרות הקסם - בעבודה עם עוד אנשים שהצטרפו עם הזמן, אחז אותי מחדש הריגוש מהעבר שנעלם להרבה שנים. זו הייתה תחושה נהדרת – פתאום אמרתי וואלה אני אמשיך ונפיק עוד שירים עד שיהיה לי מספיק לאלבום שלם".

יצא לך לחשוב תוך כדי מה אם לא אספיק לסיים אותו חלילה?
"בטח-כל הזמן. להבדיל מהקלטות רגילות, לי היו המון טיפולים ימים ושבועות שבהם לא יכולתי לזוז. לא ידעתי מה יהיה הלאה ולכן כל פעם, ברגע שהיה שיר, מיד הלכנו לעבוד עליו ולהקליט. בלי קשר למצב שלי, אני מאוד ביקורתי כלפי עצמי ולא עשיתי הנחות בכל הקשור על איכות ההקלטות והביצועים בגלל שאני חולה. ברגע שהיה שיר גמור, הוצאתי אותו כסינגל כי לא ידעתי מה יהיה אחרי. בשלב מסוים היו כבר תשעה שירים, אז הבנתי שאני מגיע לקו הגמר אבל לפני כמה שבועות בעקבות החמרה במצב, הייתי בסרט שוב שלא אגיע חי ליום הריליס".

"חשוב לי מאוד לציין את כל האנשים היקרים", הוא מצהיר במהלך השיחה ומתחיל למנות את המוזיקאים שעזרו לו להביא את הפרויקט הזה לקו הסיום: "גיל לוז, יהלי סובול, דניאל זייבלט, אור אדרי, מאור כהן, יובל מנדלסון, אייל אבן צור, גדי פטר, אילון ועמית קורח, עידית מינצר, נמרוד גולדפרב, רם אוריון, ג'נגו, עודד פרח, קוסטה קפלן, אורי קוטנר, עמי שלו. כולם נרתמו בצורה מעוררת חיוך פנימי רחב בלב. כולם חברים שלי המון שנים אז בשבילי זה טבעי שהצטרפו ומקווה שגם בשבילם".

למה "בשעות הקרות"?
"בשיר הנושא-המשפט האחרון: 'לבד בשעות הקרות', התכוונתי שאתה נמצא לבד מחכה לניתוח קריטי (השתלת ריאות) על השולחן הקר ואתה לחוץ מאוד. אני נחשב חולה סופני ומרגיש שהשעות האחרונות בחייו של בנאדם הן קרות. זה מונח שתפס אותי ויש לו הרבה משמעויות - שעות של חשבון נפש וסיכום. אני מאמין שכל אחד מאיתנו, מגיע לשעות האלו כשהוא לבד ולכן אלו שעות מפחידות של אימה וחרדה".

וכשאתה היית באותן שעות מה ראית באותו סיכום?
"כשאתה מגיע לשלב הזה, והייתי כבר בסכנת מוות, אתה לא כל כך חושב על הקריירה, אלא עוברים לך דברים נורא מהר מול העיניים כמו תמונות והייתי מרוצה מכל מה שעשיתי. אני שלם עם כל העשייה, עומד מאחוריה וגאה בה. אני לא דאונר ולא מדוכא אלא אופטימי ואוהב את החיים אז כל הזמן האמנתי שזה לא הסוף ובקרוב יהיו שעות חמות. הכי רוצה ומתפלל שזה יקרה ובקרוב שעות חמות".

היצירה של האלבום הייתה סוג של טיפול, אולי אפילו שיפרה את מצבך הרפואי?
"האמת שכן. גם אם זה נפשי - כל ההתעסקות בשנה וחצי האחרונה גרמה לי להיאחז בזה ולא לשקוע לבעיות הרפואיות שנגרמו. עשינו אפילו 5 קליפים והכל מנע ממני לא לשקוע בדיכאון של המחלה האלבום יצא שלשום ואני מקבל המון תגובות מהמון אנשים שאני לא מכיר - הכול מאוד מחזק ונותן דלק וכוח. הגשמי והרוחני הולכים יחד אז כנראה שבעקיפין, זה משפר גם את מצבי הבריאותי. אנחנו אפילו חושבים בכל זאת על הופעה עם החברים. גם אם אשב מחובר לחמצן – אני חייב למצוא דרך שיאפשר לי כי הופעה זה הפורמט גבוה של רוקנרול ומוזיקה בכלל. זה יהיה הניצחון המושלם".