אורטגה (יהונתן יהודאי) הוא אחת הדמויות הוותיקות בסצנת ההיפ הופ המקומית. הוא איתנו כבר 13 שנה, במהלכם הספיק לשתף פעולה עם הדג נחש, סקאזי, כהן את מושון ועוד רבים אחרים, להוציא שני אלבומים עם הראפר פלד, וגם לשחרר כמה מיקסטייפים ואלבום אחד כאמן סולו. לפני חצי שנה הוא הוציא את אלבום הסולו השני שלו "החיים על פי אורטגה", שזכה להצלחה רבה וחיזק את עדת המעריצים-יודעי-כל-המילים שלו.

עכשיו הוא משחרר את ההמשך - "החיים על פי אורטגה חלק ב'". האלבום החדש יושק במופע רווי אורחים (והקיבנט, כמובן) ב-23.8 בבארבי תל אביב, והוא זמין להורדה בחינם עבוכם, כאן. "זה אלבום שיוצא בהפתעה מוחלטת בשיא הקיץ מתוך שאיפה שלי לתת לכל המאזינים פסקול לקיץ", מספר אורטגה.

"אני מקווה שאנשים הולכים להיות מאוד מופתעים שיוצא אלבום חדש עם 11 קטעים. הרגשתי שיש את הקלישאה הזאת של 'תעשה את מה שאתה אוהב', אבל בגלל שזה כל כך קלישאה אף אחד לא עושה את מה שהוא אוהב, או לפחות אני. אז החלטתי שאני עושה שיר אחרי שיר רק מה שאני אוהב, בלי להתחשב במה קומוניקטיבי יותר או בערך המסחרי. באתי להנות וזו הכותרת הכללית".

במה חלק ב' שונה מחלק א'?

"אני חושב שפרק ב' הוא הרבה יותר אישי. בשיר האחרון באלבום יש את המשפט 'דירה קטנה וחלומות גדולים' - אני כמו המון אנשים שמחזיקים את עצמם עצמאית ומממנים את המוזיקה, הדירה אמנם קטנה אבל הרעב והחלומות גדולים. זה מסמל המון מהאלבום הזה. אני מדבר הרבה יותר אישי, על פרנסה, על ניתוח שעברתי, על קשיים. ואני גם שר יותר. אני בדרך כלל כותב פזמונים ונותן שירים לחברים, אבל בחרתי לשיר הפעם כי באתי להנות גם אם הקול שלי לא מדהים.

אתה משתף פעולה הרבה - פלד, טונה, הקבינט. מה ההבדל מבחינתך בין עבודה כזאת לעבודה על אלבום סולו?

"יש הרבה דמיון. התהליך יעוץ עם אותם חברים ראפרים הוא אותה שיתופיות. הרבה פעמים אני בא אליהם באמצע התהליך ואז הם מכוונים אותי, זה תהליך בלתי נפרד. הרבה מהם בא לידי ביטוי באלבום. בשנים האחרונות אני נורא אוהב לקחת באמצע תהליך העבודה את השירים לחברים ולמפיקים המוזיקליים בשביל הכוונה, ומשם אני ממריא כמו גדול".

בשיר "לייצג" אתה חוזר ואומר שבאת לייצג. את מי?

"את האמנים המקוריים, שכותבים לעצמם את הטקסטים, שאחראים לכל חלק בתהליך היציאה וההפקה של האלבום. אני נעזר בלא מעט אנשי מקצוע אבל חשוב לי שהמילה האחרונה שלי והתהליך שלי יעבור סינון של אנשי מקצוע. אני מייצג בעצם את הדור החדש של המוזיקאים, שהוא אחראי להכל ומדבר את כל השפות - השפה הדיגיטלית, שפת המכירות".

זה מצחיק שבארה"ב ההיפ הופ המצליח מדבר על כסף, בחורות, ומכוניות, ובארץ זה רחוק מהמציאות.

"אני חושב שכשכותבים, לא משנה איפה, תמיד באים לספר סיפור. לפעמים הוא אוטוביוגרפי ולפעמים הוא בדיוני. הסיפוק שלנו הוא התהליך של היצירה. זה משהו שרלוונטי לכל הכותבים. במקרה שלי האלבום הזה הוא אוטוביוגרפיה אבל אני חושב שזה מדהים שמישהו נהנה מלכתוב על עצמו מה שהוא מרגיש לנכון".

אתה מרגיש שיש לך אחריות בסוג המסרים שאתה מעביר בשירים שלך? מסר פוליטי?

"הפרויקט הזה הוא אישי ובגוף ראשון על החיים שלי, אבל אני לגמרי פתוח בעתיד להביע דעה. אני חשוב שהאחריות שיש למוזיקה היא במסרים שאני מדבר עליהם, שזה המוטיבציה שאני נותן לאנשים ללכת אחרי החלום שלהם. כמה שאלו קלישאות שטוחנים אותם, אנחנו גם שוכחים שיש בזה אמת. האחריות שלי היא לספק להם תוכן חיובי".

אתה משתתף בתכנית נוער של החינוכית בשם "משחק מילים". אתה לא חושש שזה יפגע בתדמית הראפר הקשוח?

"זו תוכנית על השפה העברית וההתפתחות שלה ואני שם בתור אחד מהמנחים, וגם מרפרפ ועושה פריסטייל. אני הכי לא ראפר קשוח. אני בקטע של מישהו שבא להנות ובמקרה גם חורז חרוזים. אני נטו בוייב של לבוא ולעשות כיף ולהנות ממה שאני עושה".

אתה מרגיש שעשית את הפריצה שלך או שיש יעדים שאתה עוד רוצה להגשים?

"ברור, אני מרגיש שיש המון דברים טובים בדרך. הפריצה שלי היא עצם העובדה שהצלחתי לעשות כזה אלבום שנהנתי ממנו. אחרי זה כל מה שצריך לקרות יקרה".