זמן הוא דבר מתעתע, במיוחד במוזיקה. יש שירים של שלוש דקות שחצי דקה שלהם מרגישה כמו נצח, ויש שירים שחורגים משש דקות שחולפים מהר מדי ודורשים שנלחץ פליי פעם נוספת. יש אמנים שמוציאים אלבום כל שנה-שנתיים, ויש כאלה שלוקח להם כמה שנים לעבור תהליך שמבשיל אלבום נוסף. אצל פוצ' התהליך הזה היה ארוך במיוחד: נדרשו לו כמעט עשר שנים לחזור עם אלבום חדש, אחרי אלבום בכורה שזכה לשבחים כשיצא ב-2006. אך המשמעות של הזמן שחולף עיקרה התהליך שהאמן עובר בו, ולפי השיר הראשון מהאלבום החדש מסתמן שהיה שווה לחכות. "זה לא אני" הוא שיר שיישאר אצלכם בראש לכמה שעות לכל הפחות, במובן הכי נעים ומתוק של הדביקות. בקליפ החדש הוא נעזר בכמה חברים עם פנים מוכרות יותר ופחות, שמצטרפים אליו בשירה ונגינת אוויר, ועוזרים לו לקחת אותנו גבוה, מבעד נבכי הזמן. 

אם תרצו לבדוק קצת יותר לעומק מה עבר על פוצ' בעשור האחרון, תוכלו לבוא להופעה ב-13.4 ברוטשילד 12.