בגיל 12 נחשבה ג'ולייטה משדרות לילדת פלא, להבטחה הגדולה של הפופ הים-תיכוני. היא הופיעה, הוציאה אלבום ושירים לרדיו, מתוכם בלט הלהיט "הבחורים הכי טובים", שהוקדש לחיילי צה"ל. לשיאה הגיעה בשנת 2004, כשהיתה בת 17, אז כיכבה על בימת הפסטיגל לצד שמות כמו עופר שכטר, גיא אריאלי ויעל בר זוהר.

בחמש השנים שעברו מאז ג'ולייטה נעלמה מהנוף. לא שירים, לא הופעות, לא קריירה. עכשיו, בגיל 22, עשר שנים אחרי ילדת הפלא ההיא, ג'ולייטה חוזרת, עם שיר חדש בשם "רוצה רק אליך". השיר מתוכנן להיות הלהיט הראשון מתוך אלבום, שאת רובו כתב והלחין עבורה גלעד "ביגי" מסאמי מצמד "הישראלים", שאחראי בין היתר ללהיטי ענק כמו "בלבלי אותו" של קובי פרץ. את העיבוד וההפקה המוזיקלית עשה יעקב למאי, שנחשב למנייה בטוחה בז'אנר הים-תיכוני.

"הייתי ילדה, הלכתי לאיבוד"

"אני מתרגשת, נחנקת מהתרגשות, הרגשה שדומה ללהיות אמא ולהביא תינוק", אומרת היום ג'ולייטה. "כבר שלוש-ארבע שנים שאני לא עובדת בתחום. למרות שזה עדיין בנשמה, לא יצא לי לעסוק בזה. כילדה לא ידעתי לאן אני נכנסת. היה לי חלום לשיר, סמכתי על אנשים, נתתי להם לנהל אותי, אבל הוצאתי דיסק ים-תיכוני ואחרי זה שיר פופ ואז שיר דאנס. הלכתי לאיבוד וכילדה שלא יודעת מה עושים, לא הבנתי מה קורה, וזהו, זה נגמר. נפרדתי מהמנהל שלי, אבי פרץ, נשארתי לבד, להתמודד מול דלתות סגורות. ניסיתי עוד קצת, חיפשתי פתח תקווה ולא היה כלום, זה נגמר. הייתי צריכה להמשיך להתמודד ולהלחם לפרוץ חומות או להשלים עם זה שהקריירה נגמרה".

ג'ולייטה 2009 (צילום: גיא הכט)
"ניסיתי לשכוח שאני זמרת וכל הזמן הזכירו לי". ג'ולייטה | צילום: גיא הכט

-נכנסת לדיכאון?
"לא. הייתי בת 18 ולא רציתי להיכנס לדיכאון. למרות שלא עשיתי צבא אני ידועה כפייטרית שנלחמת ועזבתי בית בגיל 15. פתאום אף אחד לא רצה לנהל אותי ולא רצו לעזור. החלטתי שאולי אני צריכה חופש, שאולי התחלתי מוקדם מדי, שאולי לא הייתי צריכה בכלל להתחיל. עבדתי בטלמרקטינג, אנשים זיהו אותי והתחילו לשאול מה קרה ולמה אני כבר לא זמרת. זה הכאיב לי בנשמה. ניסיתי לשכוח וכל הזמן הזכירו לי".

-אז מה עשית?
"טסתי לתאילנד ל 3 חודשים לבד. עברתי שם תהליך של שיקום עצמי כדי לחזור יותר חזקה. חזרתי והתחלתי לעבוד ושוב איבדתי את עצמי. הבנתי שאני חייבת לחזור לשיר כי בינתיים קבלתי פרגונים ומכתבים לבית של הורים ממעריצים ששואלים למה נעלמתי. עזבתי את הארץ לניו יורק, הייתי שם כמעט שנה וניהלתי חנות בגדים. אחר כך עברתי לנעליים. באיזשהו שלב חזרתי לארץ לביקור ולא תכננתי להישאר.

"באופן הכי מקרי גילי מסאמי פגש אותי, והשותף שלו שאל עלי"

"אחרי שבועיים בארץ הלכתי עם חברה למועדון למרות שלא רציתי כי הייתי עייפה. פגשתי שם את גלעד מסאמי, שאומר לי 'ג'ולייטה, מה שלומך, לאן נעלמת'. הוא שכנע אותי לחזור למוזיקה. בדיוק הוא וחבר שלו עשו אודישנים לזמרות. בשיא המקריות השותף שלו ראה אותי באינטרנט בגוגל ושאל אותו אם הוא זוכר אותי. זה היה צירוף מקרים. באתי לפגישה ופחדתי להתאכזב ושוב להיפגע. ראיתי שאני עומדת מול אנשים שאני חשובה להם ושההרגשה שלי והצרכים שלי חשובים להם. אז החלטתי לתת צ'אנס, חזרתי, ותוך שלושה חודשים עשינו אלבום שהוא כבר כמעט גמור".

-מה מבחינתך שונה במוזיקה שלך היום?
"האלבום נכתבו על ידי גילי בהשראתי על מה שאני עוברת ומה שעברתי בחיים. כל שיר אומר משהו עלי ועל החיים שלי. השיר הראשון זה על בחורה שאוהבת בחור קנאי. יש שיר שנקרא 'כבר לא ילדה' על הבגרות שלי. יש שיר בשם 'מטורפת' שאני כתבתי ורון שובל הלחין, על הטירוף שלי למוזיקה. את השיר 'מתמודדת' כתבתי עם חברה על ההתמודדות מול הקשיים בחיים שלי".

"אני לא שרית חדד, אני ג'ולייטה"

-בעבר השוו אותך לשרית חדד, לפחות מבחינת צבע הקול.
"מבחינתי יש שרית חדד אחת. אני מכירה אותה אישית. היא בן אדם יוצא מהכלל ואני מפרגנת לה. מאוד מחמיא לי שהיא גם מפרגנת לי. אני לא אהיה שרית, אני ג'ולייטה, וזהו".

-חבר?
"לא. כי כרגע מה שמעניין אותי זה הקריירה. אני לא רוצה שדברים יפריעו כרגע למטרה שלי שזה הקריירה. הרגש מפריע כשאתה בעשייה ועושה דברים".