"בז'אנר הים תיכוני הכל נשמע אותו דבר ואני רוצה להביא משהו אחר, לגוון, קשה לי לשמוע את אותם שכפולים", אומר אודי הברי, שמוציא השבוע שיר שני. "לשמחתי אני לא נשמע כמו זמר זה או אחר, אלא כמו מיקס של כל הזמרים, כמו אודי הברי. אני לא רוצה להיות כמו אף אחד, לא כמו איל גולן, אלא להיות אודי הברי. אני לא אעשה דיסק כמו אייל גולן. אני מקליט סקיצות לשירים, שאני יכול לקחת לפני אייל גולן, אבל אני אומר שזה לא מתאים לי, זה מתאים לאייל גולן. או שאני אומר להם שזה מתאים לעידן יניב או למשה פרץ. אני מחפש את הדברים הדומים, אבל מבחינת סאונד שירה והגשה אני מקווה לתת משהו אחר".

-מה מייחד אותך לעומת זמרים ים-תיכוניים אחרים?
"אני שר במגוון שפות, כולל צרפתית. גיליתי שהקהל בארץ מאוד אוהב ומפרגן לשפות זרות. זו הבשורה שאני רוצה להביא לז'אנר, לצאת מקופסה ולא להישמע כמו דברים שהצליחו וחיקויים של כולם מחקים את כולם".

אודי הברי הוא לא שם מוכר בעולם המוזיקה הישראלית, אבל ב 12 שנות קריירה הצליח הזמר הים-תיכוני, שמבצע בעיקר גרסאות כיסוי ללהיטים מוכרים, לבנות לעצמו קהל דווקא בחו"ל. מצד אחד הוא יקירן של קהילות יהודיות של יוצאי פרס וסוריה בארצות הברית. מצד שני הוא מככב בפסטיבלים במדינות כמו בלרוס, בהופעות לצד שמות כמו אלה פוגצ'ובה ופיליפ קירקורוב. לפני שלוש שנים אף זכה במקום הראשון בפסטיבל שנערך בבלרוס, בו שר בעברית ובצרפתית, אחרי שנבחר על ידי מארגני הפסטיבל לייצג את ישראל.

אין תמונה
"אני מופיע בחו"ל עם דגל ומייצג את ישראל"

ועכשיו הברי, 32, נשוי פלוס שניים ויוצא להקה צבאית, מנסה לפרוץ גם בארץ. אחרי הסינגל הראשון "כן או לא" הוא מוציא השבוע שיר שני בשם "חצי ממני" (מילים: רמי לב, לחן: עדי לאון) ומקווה להגיע בעזרתו אל האוזניים הנכונות ברדיו. "יש פער גדול בין ההצלחה שלי בחו"ל לזה שלא מכירים אותי בארץ והפער הזה הולך וגדל", הוא מודה. "אף פעם לא ניסיתי להוציא אלבום או סינגל מקורי והייתי עסוק בעבודה ופרנסה מהופעות".

-איך ייצגת את ישראל בחו"ל.
"אני שגריר של המדינה בהופעות בחו"ל בפסטיבלים והבאתי כבוד. אני שר עם דגל ישראל ומציגים אותי כ'אודי הברי, ישראל'. בפסטיבל ברוסיה שבו זכיתי לפני שלוש שנים המפיקים היו לוקחים כל שנה זמרים רוסים שעלו לארץ, אני הראשון שהופיע שם מבלי להיות רוסי. עד היום זה משודר שם בלופים".

-למה לא זכית לחשיפה?
"עשיתי ניסיונות לגייס את ערוץ 1, 'ידיעות אחרונות' ו'מעריב' והכל עלה בתוהו. לא היתה לי יחצנית והתעסקתי בלהופיע, לא ביחסי ציבור. היום אני חושב שזה לא היה נכון ומבין שהמסביב חשוב לא פחות מהעשייה עצמה".

-הפרגון חסר לך?
"מאוד. אני קודם כל זמר ישראלי. הכרה בעולם זה נפלא, אבל את חיי אני בוחר לחיות כאן. יכולתי לעשות קריירה שלמה בלוס אנג'לס עם מפיקים ואמרגנים שניסו למשוך אותי, אבל אני רוצה להצליח בארץ, אני אוהב את המדינה ומרגיש ציוני. אני יודע שהדרך להצלחה קשה תמיד ואף אחד לא יקפוץ לרגליי. אני רחוק מלהיות ממורמר ויודע שאצליח, זה רק שאלה של זמן".

-אם תלך לשם תעשה בוכטות.
"כסף לא מניע אותי. אני אוהב לשיר ולגעת באנשים. אני לא צריך לעקור את משפחתי כדי להופיע. אשתי עלתה לפני 20 שנה מצרפת עם הוריה ואין לי כוונה להוריד אותה".

-איך התחלת?
"אייל שחר מ'היי פייב' הוא חבר שלי. כשהוא השתחרר מלהקה צבאית הלכתי לאודישן כדי להחליף אותו ונתן דטנר העביר אותי וסימן את היתרון שלי כזמר ים-תיכוני. בעקבות ההצטרפות שלי הרמנו מופע שכולו ים-תיכוני, בפעם הראשונה שלהקה צבאית עשתה את זה. מיום השחרור שלי הופעתי עם להקת ה'שגרירים', אחרי שמאיר עמר (Big M) המליץ עלי. הופעתי במאות חתונות בארץ אבל כרגע עבור הקהל הישראלי אני זמר מתחיל, זמר חדש עם ותק של 12 שנה".

-חלומות?
"קריירה בארץ, האירוויזיון, הקלטות עם כוכבים ברוסיה, להמשיך לייצג את המדינה. יש הרבה חלומות ורק עכשיו אני מתחיל להרגיש כמו ילד שעושה צעדים ראשונים. אין לי לאן למהר, אין לאן לברוח, אני לא מפחד מכלום".