נזי שקורי
""אני אוהבת את חברה שלי, מכבדת אותה, ולכן אני לא רוצה לחשוף אות". נזי שקורי | צילום: יאיר שמואל

כבר שנתיים שלנזי שקורי, 25, יוצאת התוכנית "אייל גולן קורא לך", יש אהבה בחיים, אהבת אמת, עם בחורה שצעירה ממנה בארבע שנים. את שמה היא לא מוכנה לחשוף, אפילו לא את האות הראשונה בשם. בהתחלה היא הסכימה שנראה תמונה של שתיהן יחד, כאשר החברה עם פנים מטושטשות, אחר כך התחרטה. היא גרה באור יהודה, החברה גרה בסביבה, זה כל מה שהיא מוכנה לומר עליה בשלב הזה. לא מחשש שמישהו יציק לה, אלא מתוך כבוד. "האהבה שלי היא האהבה שלי ואני מאוד מאושרת", אומרת שקורי. "אני אוהבת את חברה שלי, מכבדת אותה, ולכן אני לא רוצה לחשוף אותה. כיף לי איתה והכל בסדר. אנחנו יחד שנתיים וחצי".

-איך הכרתן?
"בגינה, בגן ציבורי, כשכל החברים יושבים בשישי בערב, הצטלבו מבטים והתחלנו לדבר. הכרתי אותה קודם וקרה שהתקרבנו והתאהבנו".

-אחרי כמה זמן ידעת שזו אהבה?
"אחרי שבעה-שמונה חודשים. הרגשתי רגשות כמו כל מערכת יחסים. אחרי שמונה חודשים ידעתי שאני בטוח אוהבת אותה ממש ושאנחנו מתאימות".

-איך המשפחה שלך קיבלה את זה?
בתמיכה ואהבה. הם ידעו ישר מהתחלה אני לא מסתירה, הם רואים את זה וזה לא דבר פסול, אהבה לכל דבר. היא האהבה הראשונה שלי האמיתית".

-מתי סיפרת להם פעם ראשונה?
אני עם ההורים שלי תמיד הייתי פתוחה, גם עם אח שלי, שצעיר ממני בפחות משנה. הוא תמיד יודע עלי הכל, אנחנו מאוד קרובים. אני קוראת לו 'אחי הגדול' למרות שהוא צעיר ממני, כי הוא ניתב אותי למוזיקה וגם ניתב אותי לספר להורים. ישבנו ודיברנו איתם, הסברנו, שיתפנו אותם, אמרנו שזה נורמטיבי היום, ולא לקחת את זה קשה. הם תומכים, הם לא לקחו את זה קשה. בת הזוג שלי מתקבלת בברכה אצלנו בבית, כמו בת שנייה שלהם".

נזי שקורי
""אם הקהל אוהב את הקול שלי, שימשיך לאהוב, כי הוא יוצא מהנשמה. לא צריכים לשפוט לפי מראה או משהו אחר" | צילום: שי יוחאי

-את הזמרת הים תיכונית הראשונה שיוצאת מהארון, את לא חוששת שזה ירתיע קהל?
"אם הקהל אוהב את הקול שלי, שימשיך לאהוב, כי הוא יוצא מהנשמה. לא צריכים לשפוט לפי מראה או משהו אחר כי הקול יוצא מהנשמה בשבילם. אף פעם לא הבנתי את העניין שאתה מדבר אליו, בעיני לא צריך לייחס לזה חשיבות פשוט. בעיני זה אהבה כמו כל אהבה. כל עוד ההורים שלי יודעים, אז אני כזאת, ואנשים מבחוץ לא עיוורים ולא לא שמים לב. אבל שירה זה לא דוגמנות. ביום שארצה להיות דוגמנית אז שיגידו למה אני מתלבשת ככה או עושה את השיער ככה, אז לא אדע מה לענות להם".

-מה דעתך על זמרים ים תיכוניים שנשארים בארון, שכולנו יודעים מי הם?
"תשמע, החברה משתנה. יש כאלה שיוצאים מהארון ויש כאלה שלא יוצאים. זה מושג גדול 'לצאת מהארון'. מי שנשאר בארון אין לי טענות אליו. זה עניין אישי, וכל אחד איך שהוא מתמודד עם המצב שלו. אני לא מתערבת בהחלטות של אחרים. אולי מפעילים עליהם לחץ לא לצאת, אולי המנהלים שלהם לא מסכימים. כל עוד ההורים שלי יודעים - אז אני בסדר. אני לא יוצאת בהצהרות. מי ששואל - שואל, מי שלא, לא. לא צריך לצאת בתופים ובמחולות הכל בסדר".

-מה דעתך על קהילת הלהט"ב, הקהילה ההומו-לסבית?
אני מכירה את כל המושגים האלה, אבל אף פעם לא הגדרתי את עצמי כשייכת לקבוצה. אני שייכת לכל מדינת ישראל ואני שייכת לכל הגדרה. לא צריך לעשות מזה ביג דיל. כי זה לא. זה אנשים כמו כולם".

-הקהילה הזו נלחמת על זכויות כמו הכרה בנישואין, הקמת משפחה, פונדקאות.
"מבחינתי, מי שרוצה להשיג משהו בחיים משיג אותו. בשביל להשיג צריך לעבוד מאוד קשה ולהאמין. עוד אחד שיאשרו לו, או פחות אחד, זה לא משנה".

נזי שקורי
"אני לא בהכרח אמורה לשיר לאישה. אבל זה יבוא. אולי זה יהיה שיר מתוך אלבום, אולי אלבום שלם" | תמונת AVI: mako

-את שרה לגברים. מפרידה בין החיים הפרטיים לטקסטים של השירים?
"אני מוציאה עכשיו את השיר 'כשהלכת', סינגל שלישי, שהוא לאו דווקא מאפין את החיים האישיים שלי. זה שיר שאני רוצה שיתחברו אליו מהלב, מתוך כאב. כשבני זוג יחד יש על מה לדבר וכשהם נפרדים יש יותר על מה לדבר ואין למי להגיד את זה".

-"כשהלכת" הוא שיר פרידה של בחורה מגבר.
"זה לא חייב. יכול להיות גם ילד וילדה, גבר וגבר, בחור ובחורה. זה אהבה, אהבה לכל דבר. שיר על אהבה נכזבת של בני זוג. כשאני שרה שיר, אני שרה לקהל. אם הוא נוגע, אז הוא נוגע. המילים מתייחסות גם אלי. אני בזוגיות בחיים שלי, אני מאושרת, ואני נותנת את השיר לקהל".

-למה שלא תשירי שיר של אישה לאישה?
"כי אני לא בהכרח אמורה לשיר לאישה. אבל זה יבוא. אולי זה יהיה שיר מתוך אלבום, אולי אלבום שלם. כרגע השירים שאני שרה זה מה שהתחברתי אליו. גם השיר הבא יהיה לגבר כי אהבתי את המילים והלחן. זה טקסט שאני יכולה להקדיש גם לחברה שלי והיא יכולה לקחת את זה לעצמה ולהרגיש נוח. אני יכולה לשיר אותו אפילו לחברה טובה, כמו אחות. זה לא חייב להיות קשור לאהבה. בעתיד אני ארצה לכתוב שיר בעצמי. לאח שלי יש שירים במגירה שאני רוצה לגנוב ולהעתיק".

-מתי התחלת לשיר?
"אני שרה מגיל 16. בפעם הראשונה שה היה בטקס של המשלחת לפולין, של התיכון וחטיבות ביניים, אלפיים איש. ביקשו שאשיר את 'כשהלב בוכה' של שרית חדד. עמדתי מול אלפיים איש, שרתי ואנשים בכו והיו בהלם. בדרך הביתה ילדים מהחטיבה ביקשו להצטלם איתי, שם זה התחיל. שם הבנתי שאני רוצה את המוזיקה. אח שלי נלחם עלי, היה לוקח אותי למקומות רק שיתנו לי לשיר. יש לו אוזן מוזיקלית. הוא ואמא ואבא דחפו אותי ללכת לתוכנית ריאליטי, אמרו לי 'תנסי, מה יכול להיות'. רציתי ללכת, אבל משהו בי אמר אל תלכי. הפעם הזו שהלכתי ל'אייל גולן קורא לך' זה כי הלב שלי אמר לי לכי. כנראה שכל עכבה לטובה והרצון צריך לבוא מהלב שלך".

שרית חדד פארק שרון
"שרית התחילה בשירי דיכאון כמו ליאת בנאי ואז נתנה לקהל את מה שהוא רוצה. היא המודל שלי להצלחה" | צילום: אולג חמלניץ

-והיום את רואה את המסלול שלך רק במוזיקה.
"כן, נכון. ללא ספק. זה היעוד שלי בחיים. הגשמתי חלום אחד, התקבלתי לתכנית ריאליטי. אייל הגשים לי את החלום. לא סתם הלכתי אליו. זה הז'אנר שלי, ים תיכוני, ועכשיו החלום הוא לעלות למעלה ולהצליח לגעת באנשים, בכל הקהל".

-מי המודל שלך להצלחה?
"שרית, אייל, משה, דודו. זמרים שהגיעו מלמטה, בלי עזרה, בלי הריאליטי. היום הריאליטי כן נותן קפיצה לאנשים, כי יש זמרים חבויים שפוחדים לצאת. מצד שני יש המון תוכניות וזה נהיה כבר מסחרה, לא זוכרים את כולם, חלקם נעלמים, חלקם מתכזאבים שלא הגיעו לאן שרצו, וחבל".

-ואת?
"אני מאוד שמחה למקום שהגעתי אליו ותמיד יש לאן לשאוף, אבל לאט לאט השאיפות שלי רוצת להתעלות יותר ויותר. לכבוש עוד במה. גם להופיע מול אדם אחד בשבילי זה מעלה. הרבה פונים אלי לשיר ולשמח ולרגש  כתרומה, גם משפחות נזקקות וילדים חולים. גם אם יש לי הופעה במלון שמשלמים לי עליה הרבה כסף אני אעשה הכל להגיע גם להופעה בתרומה. אנשים אוהבים את נזי ורוצים לשמוע אותה מצפים שהיא תיתן, שהיא תרגש. אני סוג של בוסר ויש לי עוד הרבה לאן לשאוף ולהגיע לעוד פסגה".

-איזו מין זמרת את? איפה את ממקמת את עצמך?
"בהופעה אני משלבת, נותנת לטעום כל מיני סוגים של נזי. אני גדלתי על שירי דיכאון, על ליאת בנאי, שהיא זמרת עם קול ממש יפה, השירים שלה, המילים, הלחנים. גם שרית היתה כזאת בהתחלה. עם הזמן שרית נתנה לקהל לשמוע מה שהם רוצים לשמוע. היא לא עזבה את הדרך שלה, אבל בגלל ההצלחה היא נתנה לקהל מה שהוא רוצה לשמוע. אם אני אשייך את עצמי לשירי דיכאון אני אהיה רק בקבוצה אחת, אבל אני רוצה לשמוע ולהשמיע את כל סוגי המוזיקה. 'כשהלכת' הוא לא דיכאון. הוא בלדה של פופ ים תיכוני כי רציתי ללכת לכיוון אחר לראות מה הקהל יגיד. בהופעות אני שרה שירים של שרית, אייל, משה, דודו, ליאת בנאי שמבקשים ממני בהופעות את 'אבא סליחה טעיתי'".

20 הגדולים של העונה - נזי שקורי
"נזי זה נזימה, זה שם עיראקי. נזימה זה תכשיט, אז נזי זה עדי" | צילום: נועה יפה

-איפה את מופיעה?
באירועים פרטיים, גם מועדונים. חשוב לי לציין שאני מופיעה בהמון אירועי צדקה ומכל הלב שלי. זה שווה יותר מארבע אלף להופעה במועדון או עשרת אלפים באירוע. יש לי 9-10 הופעות בחודש במועדונים ואירועים פרטיים".

-מצליחה להרוויח?
"ברוך השם כן. אני גרה עם ההורים ואמא ואבא תומכים בי מאוד. הם אלה שחיזקו אותי, דחפו אותי ומלווים אותי לכל אורך הדרך. סינגל עולה כסף, ומנהל ולהקה, אז תמיד יש עזרה מההורים, גם אם זה מילה טובה".

"טחנתי בצבא ועשיתי את זה מכל הלב. הייתי חוזרת לשם עכשיו"

-מי בבית זמר או מוזיקאי?
"אמא שלי, שמחה, טוענת שהיתה שרה. אני לא יודעת אם להאמין לה כי היום היא רק צועקת. היא היתה אחות בבית חולים תל השומר ועקב פציעה יצאה לפנסיה מוקדמת, היום היא בת 55. אבא שלי אהרון, בן 63, פנסיונר גם הוא. אח שלי, כליף, הוא זמר בחסד והיה עוזר לי באודישנים. אנחנו רק שני אחים, אני והוא. היה לאמא עוד אחד, אבל נפל לה בבטן בגיל 5 חודשים. היה צריך להיות עוד אחד אבל הוא לא פה. הם התחתנו בגיל מבוגר. אמא שלי התחתנה בגיל 30, ואבא שלי היה אז בן 41. אבל הם צעירים בנפש".

-מאיפה השמות האלה, נזי וכליף?
"נזי זה נזימה, זה שם עיראקי. נזימה זה תכשיט, אז נזי זה עדי. בתעודת זהות שלי כתוב נזי נזימה שקורי. כליף זה מלך. סבא שלי ז"ל קראו לו כליף כליף, אז אח שלי זה כליף שקורי. בהתחלה לא הבינו את השמות שלנו, היום כבר אין בעיות איתם. בצבא אחת החיילות שלי שאלה אותי אם אני ערביה. אז שאלתי אותה אם נשמע לה הגיוני שערביה תשרת. רק בדואים או דרוזים משרתים, ולא בנות רק בנים".

-מה עשית בצבא?
"הנדסה קרבית, בגבולות, בלילות, בקור, גבול לבנון. הייתי לוחמת אב"כ. טירונות 07, מ"כית ואז סמלת ומפקדת. טחנתי צבא ועשיתי מכל הלב. יודע מה? הייתי חוזרת לשם עכשיו".

-נראה לי שאת תמשיכי במוזיקה?
"נכון. אני גם רוצה ללמוד לנגן בפסנתר או גיטרה. שאני גם אוכל לכתוב ולהלחין. אני יודעת שיהיו לי שירים שלי באלבומים הבאים. כל פסגה צריך לכבוש, לאט לאט גם זה יבוא".

דודו אהרון ונזי שקורי – פעם בחיים
"יש לי עוד הרבה לאף לשאוף". עם דודו אהרון | תמונת AVI: mako