גל סינואני כבר בן 27. תריסר שנים עברו מאז היה שותף לאחד הלהיטים הכי גדולים בתולדות המוזיקה המזרחית - מחרוזת "כוכבי מרום" של אביו, הזמר אבי סינואני. סינואני הבן היה רק בן 15 כאשר יהודה קיסר, שהקליט את אביו, הכניס אותו לאולפן ההקלטות.
"זה היה בקטע במחרוזת של השיר 'מי המציא את המילה' של גילי ארגוב", נזכר סינואני ג'וניור. "באמצע ההקלטה יהודה קיסר עצר את אבא ואמר 'יש לי רעיון'. הוא הכניס אותי לאולפן, ושם לי אוזניות על הראש. הייתי בפעם הראשונה באולפן, יהודה אמר לי 'תשיר, ונחבר את זה, יהיה מעניין'. התרגשתי אבל לא שמתי לב לזה יותר מדי, זה היה בכיף, בזרימה וזה מה שיצא. הלהיט הכי גדול של אבא שלי עד היום".
ועכשיו גם לגל סינואני יש, כנראה, להיט ביד. אלבום בכורה שלו "המתנה שלי" יצא השבוע אחרי עבודה קשה שנמשכה ארבע שנים. באלבום משתף סינואני פעולה עם אחיו הצעיר, נאור סינואני, שיצר איתו כמחצית מהשירים ואחראי על העיבודים וההפקות המוזיקליות. רשימת היוצרים שתרמה שירים לאלבום מתחילה באביו אבי סינואני ("את מוותרת"), חמי רודנר, שגם שר עם סינואני את הדואט "אין אחד שלא נפגע", נמשכת בדודו אהרון, גלעד מסאמי ודודו מתנה, ומגיעה עד הילה ברוך וגיא רדה, שיצרו עבורו את להיט החופות "לעד", ושמות כמו צדי אור ויוכי ארז.
האזינו לשירים מאלבום החדש "מתנה שלי".
"לא משנה לי מי יצר את השיר, אם הוא נשמע לי טוב, אני לא מחפש להתהדר בשמות מפוצצים", אומר סינואני. "סיננתי הרבה חומר, בחרתי שירים שיתאימו לי וייצרו אלבום מגוון שיש בו את כל הסגנונות של הז'אנר הים תיכוני. עבדתי על האלבום הרבה זמן, יותר מדי זמן. הוא נפרש על כמה שנים. הייתי הולך להופיע, והקלטות פחות עניינו ולא הספקתי. עד שפתחנו אולפן בבית עבדנו אצל אחרים, אבל מרגע שנהיה פה אולפן, התחלנו להסתדר על העבודה. אני יושב עם אחי נאור לילות שלמים באולפן, עובדים, מקליטים, עטפנו את הכל שיהיה יותר מסודר, כי היו לי שירים שהתפזרו לכל מיני כיוונים. בשיר שאבא שלי כתב 'לא מוותרת' הכנסנו כלים חיים ופחות מחשב, ואהבתי את זה מאוד. בסך הכל אני שמח מהתוצאה".
-ומה קרה תוך כדי? בינתיים לא ממש לא פרצת בגדול דרך ה"שטח".
"היו לי המון הופעות ויש עליות וירידות. אני על הקו שלי, מרגיש שאני זורם ושולט בו. מבחינת הופעות ואלבום ברוך השם אני מבסוט על ההתקדמות והתזוזה, גם כשזה לא מהיר ומטאורי, זה טוב לאט ובטוח. לא ניסינו לעשות דברים בכוח. כל אחד מנסה להביא להיט, אבל לא ישבנו וחשבנו איך עושים להיט. אלה שירים לכל דבר, שכל אחד יכול ליהנות מהם בדיסק באוטו, ברדיו, על הרחבה. אתה מקליט מה שכתבת ומקווה שאחרים יאהבו".
-על מה כתבת שירים?
"על זוגיות, שיש בה דברים טובים ורעים. אני קורא לזה שיר נשיקה שיר סטירה, אחד נשיקה, אחד סטירה. ניסינו לגוון וכמה שפחות לנגוע, בלי מחשבות מה יהיה להיט, ומה ראשון ומה שני. אנחנו מאמינים שמה שמגיע לך תקבל ומה שצריך להיות יהיה".
-מי ההשראה לשירי האהבה?
"הכתיבה באה מהלב. יש לי חברה, שמה דריה. היא איתי בשנה האחרונה. לכן השירים בשנה האחרונה נהיו יותר חיוביים. לפני זה כתבתי גם שירים על פרידות. כתבתי על בחורות שיצאתי איתן, וכמתבונן על קשרים מהצד, על חברים, סיפורים שאתה שומע על יחסים ומערכות יחסים".
-איך הכרתם?
"היא התחילה איתי דרך חברה משותפת. היא רוסיה שגרה בפתח תקווה, מהדאון טאון, והיא ראתה אותי מגיע לשידור של תחנת רדיו. ראתה אותי ולא יכלה להרחיק את עצמה. התחלנו לדבר. אפילו התחלתי ללמוד רוסית. היא נולדה בסיביר. סיביר ותימני זה קצת שונה. אם היא מדליקה מזגן כי חם לה בשיניים זה קרח. היא בת 21. צעירה אבל עם ראש של בת 50. בינתיים היא לא עושה בעיות, כי היא המעריצה הכי גדולה שלי. כרגע היא לא עובדת, עושה חיים, ומתעניינת בהפקת אירועים".
-יש עוד נושאים שמעניין אותך לכתוב עליהם?
"יש עוד הרבה נושאים - ענייני היום יום, שירי דת, ואני פתוח לכל מיני סגנונות ונושאים. בהופעות אני שר גם שלמה ארצי - 'רכבת אקספרס', אני שר בטברנות, שר מוש בן ארי 'אנצל', ועידן רייכל 'רוב השעות', 'ממעמקים', ומשינה 'אין מקום אחר', הוא בא טוב בהופעות, מערבבים את הכל ואני אוהב את הערבוביה הזאת. נאור מנגן איתי בהופעות, הוא קלידן ומנהל מוזיקלי. אני מופיע הרבה בחו"ל לקהילות יהודיות בימי עצמאות. הופעתי בדנמרק, ארצות הברית, אמסטרדם, רומניה. גיחות כאלה קצרות. אני שר להם הכל מהכל. היינו בלוס אנג'לס לילה אחד במועדון של ישראלים וב-4 לפנות בוקר נכנס דניס רודמן וישב איתנו ושרנו יחד. הוא התחיל לזרום על הקצב ושר 'איי לאב יו סינוואני'. פשוט שלף פריסטייל על הקצב. היה מעניין, ערב חזק ביותר".
-קשה לבוא כבן של זמר מוכר?
"כן. בהתחלה יש פלוסים. יותר מכירים אותך, אתה כבר בפנים, אבל אתה לא ממהר לראות שכל העולם מפרגן. לפעמים זה קשה כי עוד לא התחלת ומסתכלים עליך בצורה כלשהי, כמו שהסתכלו על כאלה לפניך. אני לוקח את זה לקטע החיובי. אני מבסוט שאבא שלי זמר בתעשייה, אני מעריץ אותו. זכיתי לאבא שמדריך, שמלמד, שיש לו ניסיון חיים. אנחנו מנסים כמה שיותר להתיישר. אני מתגאה בלהיות הבן שלו. אולי טיפה יותר קשה, אבל תמיד קשה, לא? בינתיים התגובות טובות. גם כשיש אבא בתחום אפשר להצליח. אני לא בא להחליף אותו, זה רק בנוסף".
-מי חבר שלך מהברנז'ה?
"את שיר לוי אני מכיר מגיל צעיר. ליאור נרקיס ממש קרוב אלינו. יש אנשים שמכירים אותי מאז שהייתי ילד שמתלווה לאירועים של אבא, מכיר אותם מהתעשיה. באים אצלנו להקליט באולפן. אנחנו כל בוקר עד 5-6, ואני אוהב את זה. זמרים עוצרים אצלנו בדרך מהופעה, נכנסים לאולפן, מקליטים, וממשיכים לישון. זה חיים הפוכים ואני חולה על הלילה. אוהב לקחת את האוטו לסיבוב. אנחנו אנשי לילה. 1 וחצי בלילה, שלוש בבוקר, שמונה בערב, זה אותו דבר, עם תזוזה ואנשים, ואוהבים את זה מאוד".
-התחרות היום עצומה בז'אנר. מה אתה מביא שלאחרים אין? מה היתרון שלך?
"אני יודע מה אני עושה ואני הרבה שנים בעסק. אני לא באתי לשבוע שבועיים או שנה שנתיים, אלא לדרך קשה, להכניס את המוזיקה שלנו לכל בית בישראל. וגם אם יש שינוי, תחזור תמיד לאותו קו. בז'אנר יש הרבה שירים באותו סגנון ודברים שגדלנו עליהם, אבל יש לי את הדברים שלי שהם שונים. למרות זאת, אני לא יכול לעשות הכל שונה. לדוגמה השיר 'לעד' של גיא ראדה שהוא בן דודה שלי. זו בלדה ששמענו עם גיטרה אקוסטית ואמרנו בוא נקליט. טל שגב עשה עיבוד, וכבר הופענו איתו בהרבה חופות. מזמינים אותו כשיר חופה. יש עשרות שירי חופה, אבל אני מעריך את זה שחתן וכלה בוחרים בי - זה כבוד גדול לשיר דקה לפני שנכנסים לרב. אני מאוד מתרגש. זה לא סתם עוד שיר חופה בקטע מסחרי. יש מסחריות שאתה חייב לתת, אבל אנחנו לא חושבים ככה. אם תעשה עבודה טובה - יש קציר ויש שתילה. אנחנו שותלים הרבה והיעד הסופי הוא שנוכל להתפרנס מזה".
בינתיים סינואני גר ביחידת מגורים נפרדת מבית הוריו, בחצר הבית שלהם שבמושב בית עריף, ליד העיר שהם. גם האולפן נמצא שם. בנוסף לנאור יש לו עוד שתי אחיות, כשגם אימו, גולדי, תומכת בו לאורך כל הדרך, ולא ברור עד כמה היא לוחצת עליו בעניין חתונה. כששואלים את סינואני על הנושא הוא נכנע מיד: "שלום, מה שלומך? אני בפינה על החבלים. בעזרת השם, בקרוב. לכל אחד יש את הזמן שלו".
-תגיד, הציעו לך ריאליטי מוזיקלי?
"הציעו כל מיני. זה נראה לי מוזר. אולי בהתחלה זה היה נחמד, אבל עכשיו לפי דעתי זה נהיה מסחרה. מי שבא מהריאליטי לא מחזיק הרבה זמן. זה נותן הרבה חשיפה לתקופה קצרה וזהו. כשהתוכנית נגמרת חושבים שהוא פרש, זה לא נראה לי דרך נכונה".
-עומר אדם יחלוק עליך.
"יש יוצאים מהכלל. החלטנו ללכת באולד פאשן, מאירוע לאירוע ועכשיו עם האלבום ומנסים לתת עוד כוח בכל המקומות, ללכת להרבה מוקדים. אני לא חושב על זה יותר מדי. לוקח זמן עד שאנשים מתחברים לשירים חדשים ומעבירים מאחד לשני. אני שומע שירים שלי בקריוקי, באירועים, במכוניות, זה נותן לי פידבק וגושפנקה, זה משמח אותי, נותן לי אישור שאני עושה דברים נכונים. חלק גם לא נכונים, אבל מנסה, ומבחינת עבודה אנחנו עובדים. היתה לנו הופעה בטבריה, עם יהודה קיסר, אני נוהג, ובדרך חזרה מאיפשהו מתחילים לזרוק עלינו אבנים. אבנים ככה סתם באמצע המדינה. המשכנו לנסוע 300 מטר, עצרתי והתקשרתי למשטרה".
-מה ייחשב בעיניך הצלחה?
"להגיע לכמה שיותר בתים ושיאהבו את זה באמת. אני רוצה שיחפשו את השירים כי רוצים אותם. זה הסיפוק הכי גדול, זו המטרה וברוך השם זה זז. אני שומע שיר שלי בצלצול של ילדים בטלפון. עושים קאברים לשירים כמו 'המתנה שלי' ומעלים ליו טיוב. משתמשים בו בימי הולדת ובת מצוות, מבקשים אותו. בחתונת הכסף מבקשים את השיר הזה ספציפית, זה כיף. זה לגמרי אחרת שכמבקשים ממך שיר שלך פתאום".
-מי המודל שלך להצלחה, חוץ מאבא שלך?
"הייתי רוצה קריירה כמו של הזמרים הכי מצליחים, אבל שזה יהיה שלי, עם הסיפור שלי. יש לי את המוזיקה שלי ואני מנסה כמה שיותר להפיץ אותה ולעשות דברים מהלב ואהבה ולא לחשוב רק כסף כסף".
-לסיום, פעם אחת ולתמיד, זה סינואני או סינוואני?
"תרשום: זה sin-va-ni. חלק קוראים סינואני, חלק סינני, חלק סינבוני, שקלתי להוסיף פתח מתחת לאות ו"ו".